מייחלים לשובם של החטופים: בצל שיחות המשא ומתן הקדחתניות לשחרור החטופים, עומדת "הרשימה ההומניטרית" לפיה גלי השחרור הראשונים יהיו של קשישים וחולים שנמצאים בסכנת חיים ברורה ומיידית. כמעט 500 ימים בשבי, מעריכים המומחים שרבים מהחטופים לא טופלו, מצבם הלך והידרדר, בנוסף לתנאי ההחזקה הקשים, והמצב הנפשי שמשפיע אף הוא על תגובת הגוף ויכולתו לשרוד.
מעדויות חטופים ששבו לאחר שראו את חבריהם במצב קשה, ברור שכלל החטופים שנותרו בשבי במצב רפואי הולך ומידרדר. האחרון ממנו התקבל אות חיים הוא מתן צנגאוקר. אמו עינב הבחינה היא הוא ירד במשקל, לצד פגיעה שנצפתה בסרטון בשפתיו, סימן מקדים להפרעות תזונתיות קשות מהן הוא סובל. לצד מתן ישנם עוד 99 חטופים, רבים מהם הגיעו לשבי כשהם לוקים במחלות כרוניות וזקוקים לטיפול יומיומי, בלעדיו הם כאמור בסכנת חיים מיידית.
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים אמר למעריב: "לאחר 443 ימים בשבי, כל החטופים הם מקרים הומניטריים ונמצאים בסכנת מוות מידית. כתוצאה מתנאי השבי הנוראיים, כולם פגועים גופנית ונפשית, ואנו חוששים לשרידותם בתנאי החורף. חייבים להחזיר את כל החטופים הביתה בעסקה – החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה".
אלה החטופים החולים ביותר על פי סדר גילאים, שנמצאו כבר מלכתחילה בסיכון הגבוה ביותר, וסביר שהוכנסו לרשימה ההומניטרית בגלי השחרור המיוחלים הראשונים:
שלמה מנצור, בן 86 מכיסופים
הוא החטוף המבוגר ביותר בשבי לצדו של עודד ליפשיץ. זקוק לוויטמין D הניתן מגיל 65 ומונע היווצרות שברים, חלקם כמו במיפרק הירך עלולים לגרום למוות בתוך שעות. בהיעדר חשיפה לשמש והיעדר תנועה הסיכון לנפילות ולשברים בעצמות עקב חוסר בוויטמין D גדל.
עודד ליפשיץ, בן 85 מניר עוז
סובל ממחלות נלוות בריאות ובכלי הדם ונמצא בסכנת חיים מיידית ללא טיפול הולם. זקוק גם הוא לוויטמין D בהתאם לגילו בלעדיו הוא בסיכון לאוסטאופורוזיס ושברים.
גדי מוזס, בן 79 מניר עוז
סובל ממחלות רקע במערכת העיכול, הלב וכלי הדם וללא טיפול הולם נמצא בסכנת חיים. בנוסף הוא זקוק למכשיר שמיעה ומשקפיים. הפגיעה בשני החושים המרכזיים, הראייה והשמיעה, מגבירה את הסיכון לנפילות, בדידות וחוסר תקשורת, דיכאון וחרדה, וירידה בתפקוד הקוגניטיבי העלולה להוביל גם לדמנציה.
יוסף אל זיאדנה, בן 53 מרהט
הוא נהג מיניבוס שהסיע בערב שישי צעירים למסיבת הנובה. הוא נחטף יחד עם ילדיו בילאלא ועאישה אלזיאדנה ששוחררו בעקת החטופים. על פי הידוע יוסף סובל ממחלה כרונית מסכנת חיים, הדורשת טיפול תרופתי כל כמה שעות, בלעדיו קיימת סכנת חיים מיידית.
רומי גונן, בת 24 מתל אביב
במהלך החטיפה האכזרית סבלו חטופים וחטופות רבים מצורות אלימות קיצוניות, שהותירו אותם עם פציעות קשות כמו פצעי ירי, קטיעות גפיים ופצעים פתוחים גלויים. החטופים נמצאים בסיכון לזיהומים מפצעים פתוחים, ואם לא יטופלו, זיהומים אלה עלולים להפוך למסכני חיים. עדויות השורדים מדגישות היעדר טיפול מדאיג בפצעים של רבים שנותרו בשבי, ובחלק מהמקרים הזנחה זו כבר הסתיימה במוות.
באופן מטריד, החטופים המעטים שקיבלו טיפול רפואי בשבי דיווחו על טיפול לקוי, שפגע עוד יותר בתהליכי הריפוי והשיקום שלהם, מה שהוביל לנכות ולסבל לצמיתות. אחת מהן היא רומי בת ה-24 שנחטפה במסיבת הנובה ונורתה במהלך החטיפה. עדויות שניתנו לאחרונה מעידות כי הפציעה שלה מוזנחת מה שיכול להוביל לנכות קבועה.
עומר ונקרט, בן 22 תושב גדרה
הוא אחד החטופים שלוקה בדלקת מעי דלקתית מסוג "אולצרייטיב קוליטיס", אחת משתי מחלות מעי דלקתיות (השניה היא קרוהן – א.ג.). הוא מטופל בתרופה רפאסל וללא הטיפול התרופתי ותזונה מאוזנת, ובעיקר במצבי לחץ וסטרס, מופיעות הפרעות קשות מאוד במערכת העיכול שכוללות כאבי בטן, איבוד נוזלים, דימומים עד כדי אנמיה וחשש מאיבוד הכרה.
עומר שם טוב, בן 22 תושב הרצליה
מאז שנולד סבל שם טוב מבעיות נשימה והוא נוטל משאפים באופן קבוע. סביב גיל 13 הוא אובחן גם במחלת הצליאק שגורמה לחסר ברזל, המוגלובין נמוך, אנמיה, חולשה וכאבי בטן עזים, והוא נדרש לכלכלה ללא גלוטן. כל תזונה המכילה את חלבון החיטה הזה, גוררת התקף צליאקי קשה, מכאיב, ובחשיפות חוזרות עלול המצב להידרדר לכדי פגיעה בלתי הפיכה במעיים, דלקות מסכנות חיים, ואף להתפתחות גידולים ממאירים.
נדגיש שוב כי כלל החטופים נמצאים בסכנת חיים ממשית ומיידית ועל פי ההערכות סובלים מתת תזונה, זיהומים, פגיעה נשימתית עקב השהייה במנהרות, פגיעה משמעותית בראייה ובשמיעה ופגיעות נפשיות קשות, כל החטופים חייבים לשוב הביתה מיד.
