הסכם ראשון מסוגו מאז מלחמת העולם השנייה, הכולל התחייבות לסיוע צבאי הדדי, נחתם בלונדון בין ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר לקנצלר גרמניה פרידריך מרץ.
בריטניה וגרמניה חתמו היום (חמישי) על הסכם הגנה דו־צדדי חסר תקדים, שמחייב את המדינות לסייע אחת לשנייה במקרה של מתקפה צבאית. ההסכם, שעליו חתמו ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר והקנצלר הגרמני פרידריך מרץ בלונדון, מהווה תגובה ישירה לתמורות בגזרה הבינלאומית, בהובלת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומדיניות "קודם אמריקה", וכן להמשך הלחימה שמובילה רוסיה באוקראינה – כך לפי דיווח של הניו יורק טיימס.
ב"ניו יורק טיימס" הדגישו כי מדובר באמנה הראשונה מסוגה בין שתי מעצמות אירופיות מאז תום מלחמת העולם השנייה, והיא כוללת לא רק התחייבויות צבאיות אלא גם שיתופי פעולה בתחום האנרגיה, הכלכלה וההגירה. על פי ההסכם, בריטניה וגרמניה יראו בכל תקיפה על אחת מהן תקיפה על השנייה, ויפעלו לסייע זו לזו "גם באמצעים צבאיים". ניסוח זה מהדהד התחייבויות דומות שניתנו לאחרונה גם בהסכם בין בריטניה לצרפת, במסגרתו התחייבו המדינות לתאם את כוחותיהן הגרעיניים מול איומים על מדינות אירופה.
ההסכם הנוכחי מרחיב את מסגרת שיתוף הפעולה שנחתמה בין המדינות באוקטובר האחרון, שכללה תיאום בתרגילים צבאיים ופיתוח כלי נשק מתקדמים. ההסכם החדש כולל התחייבות של שתי המדינות לראות באיום על אחת מהן כאיום על השנייה – סימן נוסף לכך שמדינות אירופה מתלכדות לנוכח חוסר היציבות הגובר.
תגובה אירופית לנוכח נסיגת ארה"ב
הקנצלר מרץ, מנהיג מפלגת המרכז־ימין שנכנס לתפקידו במאי, זוכה לתשבחות כמי שהפך לדמות מפתח בבניית עצמאות ביטחונית אירופית בעידן טראמפ השני. סטארמר, שמציין שנה בתפקידו, מנסה למצב את בריטניה כשחקן מרכזי בתמיכה הבינלאומית באוקראינה – גם לאחר הברקזיט.
גרמניה, שאינה מחזיקה בנשק גרעיני, היא כיום הספקית השלישית בגודלה של נשק לאוקראינה, אחרי ארצות הברית ובריטניה. על פי מכון קיל לכלכלת העולם, גרמניה התחייבה להעלות את תקציב הביטחון שלה ל־3.5% מהתמ"ג עד 2029 – מהלך ההתחמשות הגדול ביותר שלה מאז סיום המלחמה הקרה.
לפי הדיווח, גורמים גרמניים כינו את ההסכם החדש "חוזה ידידות", ומסרו כי מטרתו לגשר על פערים שנותרו בין המדינות בעקבות הברקזיט ולחזק את התיאום הביטחוני, בעיקר מול האיום הרוסי. לדברי חוקרים במועצה האירופית ליחסי חוץ, מדובר בצעד משמעותי קדימה – במיוחד על רקע העובדה שלבריטניה וגרמניה לא הייתה עד כה מסגרת מוסדית לשיתוף פעולה צבאי.
גם כלכלה והגירה על הפרק
מלבד התחום הביטחוני, ההסכם כולל צעדים נוספים לחיזוק הקשרים בין המדינות: החל בשיתופי פעולה מדעיים, דרך שיפור בתשתיות רכבת ועד ליוזמות בתחום ההגירה – כגון הקלות הדדיות לכניסת אזרחים בנמלי תעופה ותוכניות לחינוך ותרבות לנוער.
ע"פ מקורות העיתון: לדברי מארק ליאונרד, ראש המועצה האירופית ליחסי חוץ, בריטניה וגרמניה אמנם הידקו את שיתוף הפעולה הביטחוני שלהן עם צרפת בשנים האחרונות, אך היחסים הישירים ביניהן עצמם התקדמו לאט יותר. "חתימת ההסכם הזה היא צעד גדול קדימה", אמר ליאונרד.
ג'ורג'ינה רייט, חוקרת בכירה בקרן מרשל הגרמנית בפריז, אמרה כי ההסכם מהווה "ניצחון קל" במובן מסוים, משום שלבריטניה וגרמניה לא הייתה עד כה מסגרת מוסדית רשמית לשיתוף פעולה ביטחוני. "זה נועד לסגור פער ברור מאוד", אמרה.
גורמים גרמנים כינו את ההסכם השבוע "חוזה ידידות", והסבירו כי מדובר בניסיון נוסף לקרב בין המדינות בעידן של חששות ביטחוניים גוברים, ולגשר על הקרע שנוצר בעקבות יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. בזמן ששתי הכלכלות, הבריטית והגרמנית, מצויות בקיפאון, ההסכם כולל גם צעדים לחיזוק הקשרים המסחריים – משיתופי פעולה מדעיים ועד לשיפור קשרי הרכבת. ההסכם כולל גם סעיפים בתחום ההגירה.
בין היתר הוסכם על מאבק משותף בסחר בבני אדם, וכן הקלות הדדיות: הקלה בדרכי המעבר של בריטים בנמלי תעופה בגרמניה, והקלת הביורוקרטיה לתלמידים גרמנים המבקרים בלונדון.
נושא ההגירה עמד גם במרכז ביקורו של נשיא צרפת עמנואל מקרון בבריטניה. מקרון וסטארמר הסכימו על תוכנית פיילוט שכונתה "אחד יוצא, אחד נכנס", במסגרתה בריטניה תשיב לצרפת כ־50 מהגרים בשבוע שחצו את התעלה בסירות, ובתמורה תקלוט מספר דומה של מבקשי מקלט עם אישור שהות חוקי.
מבחינה פרוטוקולית, הביקור של מרץ היה צנוע וענייני יותר מזה של מקרון, שקיבל נסיעה בכרכרה חגיגית וסעודת מלכים בטירת וינדזור. הסיבה: מרץ אינו ראש מדינה (הנשיא הגרמני הוא סמלי), ולכן הוזמן על ידי סטארמר – ולא על ידי המלך צ'ארלס, שארח את מקרון כאירוח גומלין לביקורו הממלכתי בצרפת ב־2023.
כאשר טראמפ צפוי להגיע לביקור ממלכתי נדיר נוסף באמצע ספטמבר, הוא יקבל טקס מלא ומפואר בדומה למקרון. בהמשך החודש יבקר טראמפ באופן חצי־פרטי בשני מועדוני הגולף שלו בסקוטלנד, וצפוי להיפגש עם סטארמר – אך לא עם המלך.
ב"ניו יורק טיימס" מדגישים כי עדיין, חוסר הפאר בביקורו של מרץ אינו מעיד דבר על חשיבות הקשר עם בריטניה. שני המנהיגים הם אנשי מרכז, המתמודדים עם זירות פוליטיות מקוטבות, ושניהם חדשים יחסית בתפקיד – כך שעשויים לשתף פעולה לאורך שנים. סטארמר מציין שנה בתפקיד, בעוד מקרון מתקרב לסיום כהונתו, לקראת הבחירות בצרפת ב־2027.
