אצטדיון גביע העולם בסיאול יכול להיות אחת מזירות הכדורגל המפלגתיות והמפחידות ביותר באסיה. המסירות הבלתי מעורערת – על גבול האובססיה – של האוהדים הדרום קוריאנים יכולה לגרום לקבוצות הגדולות ביותר להרגיש לא בנוח בקדירה הזו.
עם זאת, ביום חמישי, אוהדי הבית הציגו בגאווה דגלים, צעיפים וכרזות לתמיכה ביריבות דרום קוריאה – פלסטין.
בתוך ים של חולצות אדומות, המשקפות את צבע ערכת הקבוצה הביתית, כיסים גדולים של האצטדיון בעל 66,000 הקיבולת פרסו דגלים והציגו מסרים תומכים לקבוצה האורחת.
האווירה הנוקבת קבעה את המשחק הראשון אי פעם של פלסטין בסיבוב השלישי של המוקדמות למונדיאל 2026.
זה היה לילה לזכור גם על המגרש כשהחבורה של המאמן מכרם דאבוב עזבה עם נקודה ראויה וחשובה שלא יסולא בפז אחרי 0:0 לִמְשׁוֹך מול ענקי הכדורגל האסייתי, הודות לשוער המרשים של רמי חמאדה ולסיום השגוי של דרום קוריאה.
בעוד שהפייבוריט טאג'וק ווריורס נמנע מניצחון ביתי, פלסטין נותרה גם להאשים את ההצלה היפה של ג'ו היון-וו בזמן ההפסקה כדי למנוע מ-Wossam Abou Ali ווינר היסטורי.
החרטות, אם בכלל, נשטפו בסצנות הצוהלות במשרה מלאה.
חיוכים רחבים וחיבוקים חמים חתמו לילה היסטורי עבור השחקנים והצוות האחורי, שלקחו על עצמם את המעטפת של ייצוג פלסטין על הבמות הגדולות ביותר בזמן שהמלחמה משתוללת בבית בעזה.
האריות מכנען עלו על המגרש עם אמונה איתנה ביכולתם לממש את החלום להגיע למופע הראווה העולמי של הכדורגל.
"אני תמיד חולם", אמר הקשר הפלסטיני מוחמד ראשיד לאל ג'זירה לקראת המוקדמות.
"הם (הכוחות הישראליים) מנסים להרוג את החלומות שלנו, אבל אנחנו לא ניתן להם לעמוד בדרכנו. לעולם לא נוכל להפסיק לחלום".
"זו אחת מזכויות האדם הפשוטות והבסיסיות ביותר עלי אדמות. לכולנו יש את הזכות לחלום. אני יודע שקשה להגיע למונדיאל (גמר), אבל הכל אפשרי בכדורגל.
"להיות בעמדה הזו (במוקדמות) זה כבר חלום, ולעבור לשלב הבא זה עוד אחד".
מניף את הדגל עבור פלסטין
בעוד הצוות מתמודד עם האתגרים שלו בדרך לשנת 2026, הפלסטינים בעזה ממשיכים להיות מטרות של הכוחות הישראליים, אשר נהרג יותר מ-40,000 בני אדם ופצועים מעל 94,000, לפי משרד הבריאות בעזה. בישראל נהרגו 1,139 בני אדם בפיגועים בראשות חמאס ב-7 באוקטובר, שהחלו את המלחמה הנוכחית.
המלחמה בת כמעט שנה הותירה את השפעתה גם על הכדורגל, הספורט הפופולרי ביותר בפלסטין, ונבחרת הכדורגל הפלסטינית.
נכון לאוגוסט, לפחות 410 ספורטאים, פקידי ספורט או מאמנים נהרגו במלחמה, לפי התאחדות הכדורגל הפלסטינית. מתוכם, 297 היו כדורגלנים, כולל 84 ילדים שחלמו חלומות לשחק עבור פלסטין.
לאחר תחילת המלחמה, סגנית נשיא ההתאחדות לכדורגל פלסטינית (PFA), סוזן שלבי, החלה לתעד את מותם של מי הקשורים למשחק בעזה. זה היה הניסיון שלה להאניש את המספרים ולספר את סיפוריהם.
עם זאת, היא נאלצה להפסיק כשהיא נאבקה לעמוד בקצב המספרים ההולכים וגדלים והמחיר הרגשי של האבל על האובדן.
טראומת המלחמה ואובדן החברים והמשפחה השפיעו גם על השחקנים.
"אף אדם, בין אם הוא פלסטיני או לא, לא יכול לראות מה קורה ולא להיות מושפע מכך", אמר ראשיד הבינלאומי הפלסטיני.
לאחר מכן הוא חושף את מנגנון ההתמודדות שלו: "יומיים לפני המשחק, אני מנסה כמיטב יכולתי לא להסתכל על החדשות כי זה באמת משפיע עלינו".
ראשיד אמר שבעוד ששחקנים אחרים עשויים להתמודד עם הרגשות שלהם אחרת, אין להכחיש ש"די קשה" לכולם להמשיך לשחק.
הוא מסביר ש"הנפת הדגל עבור פלסטין" אומר יותר מכל תוצאה.
"יש בזה יותר מסתם כדורגל", אמר השחקן יליד רמאללה.
הצעיר בן ה-29 אמר שהקבוצה משחקת עבור כל פלסטיני בבית, כל פלסטיני שנמצא מעבר לים ובמחנות הפליטים בכל העולם.
"אנחנו אף פעם לא משחקים בשבילנו. כשאנחנו משחקים בנבחרת, אנחנו מייצגים את כל הקהילה הפלסטינית בכל העולם".
בית הרחק מהבית
לאחר התיקו בסיאול במשחק הראשון של פלסטין במוקדמות, נסעה הנבחרת לקואלה לומפור כדי "לארח" את ירדן בבירת מלזיה.
מאז פיגועי ה-7 באוקטובר בדרום ישראל והמלחמה שבאה בעקבותיה, לא יכלה פלסטין לשחק אף משחק בינלאומי בבית.
בנובמבר הם היו אמורים לארח את אוסטרליה באצטדיון הבינלאומי פייסל אל-חוסייני באר-ראם, צפונית מזרחית לירושלים, אך החששות הביטחוניים הכתיבו אחרת. זה היה המשחק הראשון שלהם על אדמת הבית מאז ה-0:0 עם ערב הסעודית באוקטובר 2019.
בסיבוב הקודם של מוקדמות המונדיאל נערכו משחקי הבית של פלסטין בכווית ובקטאר בעוד אינדונזיה, ירדן, ערב הסעודית ואלג'יריה הציעו לארח גם אותן.
מלזיה, בעלת ברית נחרצת של פלסטין, הציעה את אותו הדבר, וכדי לצמצם את הנסיעות מסיאול, קואלה לומפור נבחרה למארחת ליחס הערבי המהמם.
בעוד פלסטין יכולה לצפות לתמיכה חזקה מהמקומיים ומהקהילה הפלסטינית במלזיה, לא יכול להיות תחליף למשחק בבית.
נותר לראות אם פלסטין תוכל לארח בבית את כווית למשחק הבית הבא שלה ב-15 באוקטובר.
בעוד פיפ"א העניקה אישור מותנה ל-PFA לארח משחקים באצטדיון הבינלאומי פייסל אל-חוסייני, הלוגיסטיקה אינה פשוטה. ועד שה-PFA יצליח להפוך את התקווה למציאות, פלסטין נאלצת למצוא מקומות ניטרליים למשחקי הבית שלה.
הם מקבלים כוח מהידיעה שכמה אומות פתחו את זרועותיהם כדי לארח את פלסטין.
"זה חשוב לנו מאוד", הסביר שלבי מ-PFA. "אנחנו מרגישים שאנחנו לא לבד, וזה מאוד חשוב לעם שנצור, מתייסר ונהרג".
כדי שפלסטין תגשים את החלום שלהן להגיע למונדיאל צפון אמריקה ב-2026, היא צריכה להשיג אחד משני תרחישים: להיות בין שתי הנבחרות המובילות בקבוצה שלה – שמלבד דרום קוריאה וירדן כוללת גם את עיראק, עומאן וכווית – או לסיים את הסיבוב הנוכחי במקום השלישי או הרביעי ולהתקדם לסיבוב הרביעי, בו יאבקו שש קבוצות על שני הדרגים האוטומטיים האחרונים.
דירוג הגברים הרשמי של פיפ"א ממקם את פלסטין (96) הרבה אחרי דרום קוריאה (22), עיראק (55) וירדן (68), מה שמקשה עליהן לסיים לפני שלוש המדינות הללו. עם זאת, לסיים במקום השלישי או הרביעי ולתת לעצמם עוד הזדמנות להסמכה זה מאוד על הקלפים.
תקווה של העם הפלסטיני
אין ספק שהצוות מייצג תקווה לעם הפלסטיני. סיפורו של סגן המזכיר הכללי של PFA, סאמי אבו אל חוסיין, מצביע על כך.
אל חוסיין החליט להפריד בין בני משפחתו כדי להימנע מאובדן של שני ילדיו למתקפה ישראלית. אם הם היו במקומות נפרדים, הוא חשב, אחד ישרוד אם השני לא.
למרות המלחמה וחלוקת משפחתו, אל חוסיין התקשר לעמית שלו שלבי כדי להביע את התרגשותו מהמוקדמות ולהעביר את רגשותיהם של האנשים המבקשים הפוגה קצרה מהמלחמה.
"זה מסמל את התקווה שהנבחרת מייצגת עבור פלסטין", אמר שלבי, שהוא גם חבר בוועד המנהל של קונפדרציה הכדורגל האסייתית.
"אנחנו כל כך גאים בהם כי במה שהם עושים עכשיו, הם מספקים קול לכל פלסטין, במיוחד לאלה שחיים תחת רצח העם הזה בעזה", אמרה.
"אם הדבר היחיד שהם יכלו להשיג זה לגרום לילד בעזה לחייך, הם היו עושים מספיק".
