לונדון, בריטניה – בתור תלמידת בית ספר בת 16 בכיתתה בבית הספר Plaistow Grammar School באיסט אנד בלונדון, ליילה חסן האו, כיום בת 76, עדיין זוכרת שגרמו לה להרגיש לא רצויה.
היא חזרה מזנזיבר כדי לגור עם אמה האנגלית בממלכה המאוחדת, שם נולדה ב-1948. אביה חזר לאומה המזרח-אפריקנית, ובמשך זמן מה היא גרה איתו.
בשנת 1964, היא הייתה אחת משלוש הבנות השחורות היחידות בבית הספר שלה. הם זכו ללעג בקביעות במגרש המשחקים.
ילדים היו אומרים לה: "אבא שלי אומר שהם באו לקחת את העבודה שלנו, ולמה הם נכנסים לארץ הזאת?"
"הם" התכוונו ל"אנחנו", הסביר חסן האו, פעיל ותיק של תנועת הכוח השחור של בריטניה בשנות ה-70, עשור שבמהלכו הגזענות נגד מהגרים מחבר העמים עלתה בבריטניה כשהימין הקיצוני צבר אחיזה.
מזרח לונדון הייתה אז שכונת פועלים לבנים, שעדיין יצאה מהחורבן שלאחר המלחמה.
"(בריטים רבים) הרגישו שהמעט שהרוויחו מאז מלחמת העולם השנייה, תחת ממשלת הלייבור, עומד להילקח על ידי מהגרים לעבודה", אמר חסן האו.
יותר מ-50 שנה מאוחר יותר, נרטיב דומה הצית את להבות השנאה. מהומות הגזע הנרחבות שפרצו בתחילת החודש ברחבי בריטניה העלו זיכרונות כואבים לגמלאים בני מיעוטים אתניים. כמו בשנות ה-70, התועמלנים מהימין הקיצוני יצאו למתקפה נגד מהגרים ובריטים שאינם לבנים.
למרות שהתסיסה האחרונה הופסקה כפי שעשתה המשטרה מודד משפטים קשים ומפגינים נגד גזענות עמד בסולידריות עם הנפגעים, טאריק מחמוד, פעיל נגד גזענות ופרופסור לאנגלית כעת באמצע שנות השישים לחייו, חושש מהתפרעויות נוספות.
"שמעתי אנשים אומרים שגזענות קורעת את המדינה הזו לגזרים. זה לא", אמר מהמוד, המייסד השותף של ליגת הנוער השחור המאוחדת. "זה המלט שיצר אותו ומחזיק אותו כי המוסדות שלו נותרו שורצים באידיאולוגיה ההיסטורית של הקולוניאליזם".
'איך אני הולך להוציא את עצמי מההיסטוריה הקולוניאלית ההיא?'
ה מהומות אוגוסטהציע מחמוד, נטועות באידיאולוגיה שרויה במשך מאות שנים.
"הפכתי לחלק מהמדינה הזו (בריטניה) בשנת 1846 מהסיבה הפשוטה שהם מכרו את מוצאי. הם מכרו את האדמות שלי. הם מכרו את כולנו תמורת 300,000 פאונד בהסכם אמריצר. אז איך אני הולך להוציא את עצמי מההיסטוריה הקולוניאלית הזו?"
המהגרים שאחרי המלחמה, שעיר לעזאזל, הוזמנו. משנת 1947, ממשלת בריטניה ביקשה מאנשים ממושבותיה לשעבר לעבור מקום ולעזור בבנייה מחדש של בריטניה שלאחר המלחמה, והם מצאו עבודה בהובלה ובסיעוד.
תעשיית הטקסטיל של ברדפורד הפכה לביתה של קהילה גדולה בעיקר פקיסטנית, שעובדת לעתים קרובות במשמרות לילה ושעות לא רצויות.
שם התיישב סבו של מחמוד, ומצא עבודה בדראמונד מיל במנינגהם.
עד 1967, בן שמונה, הצטרף מחמוד לקרוביו הגברים, שהגיעו מפוטוואר, באזור פונאב שבצפון פקיסטן.
הוא תיאר את ילדותו כ"אלימה להחריד".
"אתה יודע שזה קשור לצבע עור, כי מכל חלק בחברה קוראים לך P**i, a Black b*****d, ac**n, aw*g. יהיו אנשים שישפשפו לנו את הפנים כדי לראות אם הצבע יירד.
"לא היינו צריכים לשמוע חנוך פאוול מדברהרגשנו את המגפיים ואת האגרופים והבעיטות", אמר בהתייחסו לנאום "נהרות הדם" המלהיב של הפוליטיקאי הבריטי ב-1968, שקרא להחזרה לארץ ועורר שנאה גזעית.
מפלגת הימין הקיצוני החזית הלאומית הוקמה באותה שנה שבה הגיע מחמוד בזמן ששלוש קבוצות שנאת זרים נוספות התמזגו – ליגת נאמני האימפריה, המפלגה הלאומית הבריטית והחברה לשימור גזעי.
בלימת ההגירה הפכה לחלק מהמניפסט שלה ומספר החברות בה גדל. בעוד שמספריה עלו, כך גם אלה של התנועות האנטי גזעניות השחורות והאסייתיות.
שנה לאחר מכן, תוך מיקסום הגזענות הפופוליסטית ורגשות האנטי-הגירה, עלה חבר הפרלמנט של המפלגה השמרנית, פאוול, על הדוכן כדי להזהיר את האומה מפני פתיחת "שערי המבול".
מהגרים, כמו גם אנשים שחורים ואסייתים שנולדו בבריטניה, ערערו בגלוי על אפליה ונדחו במיוחד לאחר רציחות בנסיבות מחמירות על רקע גזעני שהמשטרה הואשמה בהעלמת עין – כמו זו של גורדיפ סינג צ'אגר בשנת 1976 בסאות'האל, פיגוע ההצתה של משפחת חאן בוולטאמסטאו ב-1981, וטרגדיית ניו קרוס באותה שנה שבה מתו 13 צעירים שחורים בשריפה.
חוסר מעש משטרתי לכאורה ופרובוקציה גזעית בטיפול בניו קרוס הובילו את חסן האו לארגן את יום הפעולה של האנשים השחורים יחד עם בעלה דרקוס האו, המנהיג הידוע של הפנתרים השחורים הבריטיים.
עשרים אלף איש צעדו במה שתהיה ההפגנה הגדולה ביותר של שחורים בבריטניה באותה תקופה.
"זה היה הרבה יותר מסוכן בשנות ה-70 וה-80. הגישה המשטרתית הייתה שונה ממה שהיא עכשיו, המשטרה לא הייתה בצד שלך", אמר השדרן, העיתונאי, המוזיקאי, המלחין, ההיסטוריון בעל פה והמחנך אלכס פסקל OBE יליד גרנדה לאל-ג'זירה.
בן 87 הגיע לבריטניה בגיל 20. הוא המשיך להנחות את תוכנית הרדיו הבריטית השחורה הראשונה ב-BBC והיה שותף להקמת עיתון The Voice.
בשנות ה-70 וה-80 היו לו כמה התרוצויות במשטרה.
"ערב אחד לבוש כמו תרנגול הודו, זה אומר שהנוצות שלך בחוץ, ואתה מרגיש טוב, נעצרתי והוכה על ידי שני שוטרים בלבוש אזרחי", אמר.
בתקרית אחרת, עמית לעבודה אמר לו שהוא לא "בריטי מספיק". הוא גם זוכר שכינו אותו "n****r" ברחובות.
פסקל וחבריו השחורים נעשו כל כך מודעים למשטרה שהם למדו איך להחזיק במהירות את שתי הידיים בחוזקה כאשר נעצרו.
"כי אם לא, הם יגידו שהכית אותם או משהו."
לא הייתה הגנה משטרתית, הוא אמר, אז הם מצאו דרכים להגן על עצמם.
"אנשים מבטאים את הגזענות שלהם רק כשהם מרגישים שיש להם את הכוח לעשות"
בימים אלה, פסקל אופטימי.
הוא מאמין ששינוי בגישת המשטרה דכא את המהומות באוגוסט. קצינים שירתו ל לְהַגֵן מפגינים אנטי גזעניים החודש ועצרו את מתפרעי הימין הקיצוני בקצב, א ניגוד מוחלט עד לפני ארבעה עשורים.
"עכשיו יש לך אפילו אנשים שחורים כוח משטרה" הוסיף.
לממוד יש פחות תקווה.
הוא מטיל ספק בכך שאופי השיטור השתפר מערכתית, במקום זאת הוא מציע "יש להם פשוט הרבה שפתון".
"בסופו של דבר המשטרה תגן על מי שנותן את הפקודות. הם כלי. אין להם את הנכונות להתעמת עם גזענים לבנים וזה יוכח בחודשים הקרובים", אמר.
ב-1981, כשמחמוד היה בשנות ה-20 לחייו, היעדר ההגנה המשטרתית לכאורה ראה קהילות לא-לבנות מוצאות את האמצעים שלהן להגן על עצמן.
כששמעו על צעדה מזוינת מתוכננת של חברי החזית הלאומית דרך מנינגהם, מהמוד ו-11 אחרים, שזכו לכינוי ברדפורד 12, הכינו פצצות בנזין מבקבוקי חלב כאקט של הגנה עצמית.
"פחדנו, כי מה עוד יכולת לעשות? הבתים שלך היו מופצצים בנזין. היית מקבל דקירות, מוכה, אגרוף," אמר מחמוד.
הצעדה בוטלה בסופו של דבר והפצצות לא היו בשימוש.
בני הזוג ברדפורד 12 הואשמו ונעצרו. אבל במקרה של ציון דרך, הם טענו שהם פעלו מתוך הגנה עצמית שהובילה לזיכוי.
תנועות כמו מחמוד ומפלגת האחדות והחופש השחורה שאליה הצטרף חסן האו ב-1971 דרשו שוויון גזעי בדיור, בריאות וחינוך, ובמקביל נטלו על עצמם את מערכת המשפט והתמודדו עם אכזריות המשטרה.
"הבסנו את הגזענות בסוף שנות ה-80", אמר חסן האו.
אבל עכשיו זה ה"מעמד הפוליטי" ששוב אפשר לאנשים להיות גזענים ו"להביע את הגזענות שלהם… זו הסיבה שזה קורה שוב", הוסיפה. "אנשים מבטאים את הגזענות שלהם רק כשהם מרגישים שיש להם את הכוח לכך".
המהומות האחרונות הגיעו בעקבות דקירה קטלנית בסאות'פורט שבמהלכה נהרגו שלוש נערות צעירות. פעילי ימין קיצוני ומשפיענים מקוונים כמו טומי רובינסון ואנדרו טייט, כמו גם פוליטיקאים מהימין הקשיח כולל מנהיג המפלגה הרפורמית בבריטניה נייג'ל פרג', מואשמים בהקצפת שנאה על ידי התפרצויות בפוסטים ברשתות החברתיות על מהגרים, מוסלמים ו המשטרה, בטענה שבריטניה שחררה את גבולותיה כדי לאפשר פשיעה אלימה.
ההגירה הייתה גם נושא מרכזי בקמפיין לקראת הבחירות ב-4 ביולי, שהובילו את ממשלת הלייבור הראשונה מזה 13 שנים. השמרנים השקיעו שנים בהבטחה לבלום את ההגירה הבלתי מתועדת עם הביטוי שטבעו "עצור את הסירות", התחייבות שהלייבור אימצה, אם כי בצורה רכה יותר.
בינתיים, תיאוריות קונספירציה, על אף שהופרכו במהירות, העלו כי התוקף של סאות'פורט הוא מוסלמי ומהגר, ובתוך ימים אחדים, כמה עיירות וערים התמודדו עם רמה של אלימות ופאניקה שלא נראתה מזה שנים כאשר התסיסים תקפו אנשים, בתים, עסקים ובתי מלון ששכנו מהגרים.
"בתחילת שנות ה-90, גם אם היית גזען לא היית מנסח את זה כמו שזה מנוסח עכשיו. זה היה לא בסדר להיות גזעני", אמר חסן האו.
במידה מסוימת, טאריק מחמוד מסכים. "טיעונים פשיסטיים" הפכו לטיעונים מיינסטרים, אמר.
"ללא גזענות, האימפריות הקולוניאליות והעבדים לא יכלו לעבוד", ועיקרון זה, הוא טען, שטפטף אל העומדים מאחורי המהומות באוגוסט.
