המונח "סיור קולינרי" פחות ראוי למסע שעובר מי שמגיע לראשונה לדאלית אל כרמל לסיבוב טעימות שווארמה, זה הרגיש יותר כמו מרדף. מרדף אחרי ה"מנה הטעימה בישראל". הרי מדובר בעניין של זמן עד שחובב שווארמה אמיתי יעשה את דרכו לפנינה החבויה בין הרי הכרמל, במיוחד בעידן שבו שמועות נוסעות בנתיב המהיר של הרשתות החברתיות. מסקנה: שווארמיות כמו שמצאנו בדאלית אל כרמל, לא יכולות להישמר בסוד לזמן רב.
כיום, בזכות אותן רשתות חברתיות, מרבית המקומות שאציין כבר מוכרים ודאי אצל כל מי שמעז לכנות את עצמו חובב שווארמה אמיתי, תואר שכבר לא כל כך פשוט להשיג בישראל. המרדף אחר מנת השווארמה המושלמת, הביא ישראלים רבים להניע לא פעם את הרכב ולהגיע לנקודות מרוחקות על המפה ולדגום מפה ומשם, רק כדי שיוכלו לחזור לחבריהם ולהגיד להם: שומעים? מצאתי את הפיתה המושלמת.
המקצוענים כבר הבינו שלהניח דפי בשר אחד על השני, לשים על שיפוד ולחתוך כבר לא מספק את רוב הישראלים, ודאי לא את אלו שבאמת אוהבים את מאכל הרחוב הכה פשוט, על פניו, וטעמו מכאן ומכאן. ויש לא מעט כאלו. ברשתות החברתיות נוצרו בשנים האחרונות קבוצות רבות ייעודיות לחובבי אוכל וביניהן, קבוצות מיועדות למאכל אחד בלבד, השווארמה כמובן.
הקבוצות שנפתחו מונות עשרות ולפעמים מאות אלפי חברים, שדואגים לעדכן את חברי הקבוצה בכל מקום חדש שנפתח, כל ביקורת שיש להם על השווארמה האחרונה שאכלו, המלצות ועוד ועוד. חלק מהביקורות נראו כאילו נכתבו על ידי מקצוענים של ממש, ואהבתם לבשר החתוך בתוך פיתה (או לאפה), ניכרת.
אז ניגש למנה העיקרית
היום נביא לידיעת קוראי "מעריב", שאם הגיעו עד כאן אז ככל הנראה גם מצטרפים אליי ונמנים על ידי אותם חובבי שווארמה, שלושה מקומות שלטעמי כבשו את הז'אנר בסערה. כל אחד ממקומות אלו מציע מנת שווארמה שבקלות יכולה להתחרות על ה"פיתה הטעימה בישראל".
ברגע שנכנסים בדלת, יודעים שמשהו טוב מגיע
נתחיל במקום שעשה הרבה גלים ברשתות החברתיות ומדי שבוע עולות ביקורות עליו, מקום שחייבים לנסות לפחות פעם אחת, גם אם זה אומר להמתין בתור הארוך, שלעתים משתרך עד אל מחוץ לדלת, "שווארמה 11". מקום קטן ועמוס, אבל כזה שברגע שנכנסים בדלת, יודעים שמשהו טוב מגיע. כשמביטים אל מאחורי הקופה קשה להוריד את העיניים מגלגל הבשר השומני שמסתובב לו, כאשר דפי השומן שמפרידים כל כמה שכבות בשר, מבצבצות להן ודואגות להגיר את הנוזלים על הבשר, לחוויה מקסימלית.
אז כמו בשאר המקומות בדאלית אל כרמל, גם כאן העמיסו לנו את הפיתות עד שמגיע הרגע שבו מפקפקים בכל מה שלמדנו על חוזק חומרים בבתי הספר, מאחר והפיתה מציגה יכולות אלסטיות מרשימות, ודוחסת לתוכה כמות בשר גדולה להפליא (ניכר שיד רחבה היא תכונה המאפיינת את המקום). בביס הראשון מבינים על מה המהומה. בשר נימוח ועסיסי מטריף את בלוטות הטעם, עד כדי כך שבשונה ממרבית המקומות, לא נדרשתי ליותר משלושה ביסים עם טחינה. נטו בשר, וטוב שכך.
מה שחיפשנו כמעט 20 שנה, קיים. מנת השווארמה המושלמת
המקום השני שנביא לידיעתכם הוא "שווארמה אלבאשא", אולי המקום המפתיע ביותר שיצא לי להיות בו. נתחיל בכך שכשנכנסים, דוחקים בכם לשבת באחד המקומות הפנויים (אם התמזל מזלכם), ולהזמין לשולחן, מה שלא נהוג מקומות אחרים. ולא, לא ידרשו מכם תשלום על כך. גם כאן, כאשר עדי, אחד הבחורים החייכנים והאדיבים ביותר שפגשתי בחיי, ממלא את הפיתה בבשר, המוח מסרב להאמין שהפיתה אכן צולחת את מלאכת נשיאת הכמות האדירה הזאת.
הביס הראשון, אלוהים אדירים, רק מי שאכל מספיק מנות שווארמה בחייו, יבין. מדובר בבשר כבש ברמה גבוהה, בצלייה מושלמת כאשר לתוך הפיתה נכנס בשר משני גלגלים, כאשר הוא מגרד מהאחד בשר שנחרך מעט יותר, ומהשני שמעט עסיסי ואדמדם יותר, כדי שבביס אחד נוכל ליהנות מכל העולמות, ואכן נהנינו מכל העולמות, גם כאלו שלא ידענו שקיימים. שתיקה רועמת ליוותה את חצי הפיתה הראשון, שנדחס לקיבה כלא היה. עד שמישהו העז סוף סוף להוציא מילה מהפה – זו הייתה שאלה.
מה זה? מה זה? שאל אותי החבר שהסכים להתלוות אליי למסע הארוך. ואני, שכבר מנוסה (פעם שנייה שלי במקום) מחייך ואומר: "אתה מבין?" כאילו שנינו, שאוכלים יחד מנות שווארמה מגיל 16, הגענו להבנה שזהו, מה שחיפשנו כמעט 20 שנה, קיים. מנת השווארמה המושלמת. כך היא כונתה פה אחד על ידי היושבים בשולחן. ואם לא נדהמתם עד כה, הפרט הבא יעשה את העבודה – זו כנראה אחת ממנות השווארמה הזולות בישראל, 37 שקלים בלבד לפיתה שווארמה, שכמות הבשר בפנים הייתה נכנסת בקלות בלאפה, וממלאת אותה.
מדובר בגאון, לא פחות
המקום השלישי הוא חריג מעט, מאחר ואינו נמצא בדאלית אל כרמל. מדובר במקום שנמצא בעספיא (מוכר כעוספיה), הכפר הסמוך והגובל עם דאלית אל כרמל, שחולק איתו גם את המוניטין בגזרת השיפוד המסתובב. המקום הגיע לטבלת שלושת המופלאים שלי הוא "BBQ MIRAGE". מקום שהפך את בניית מנת השווארמה ללא פחות מאומנות. וכמו כל אמן אמיתי, שווה לעמוד בתור כדי לצפות ביצירות שלו, או במקרה הזה לבלוס אותן עד תום.
כבר בכניסה מופיע המחזה שגורם לכל חובב שווארמה כמעט למחוא כפיים, גלגל שווארמה שוכב מעל לגחלים בוערות ולוהטות, בניגוד לגלגל העומד שנמצא במרבית המקומות, מה שכבר מבטיח חוויה מעט שונה. ואם לא די בכך, אחרי שהאמן סוגר את הלאפה העמוסה, אחרי שהדביק אותה לבשר עצמו כדי שתספוג את נגיעות השומן הראשונות שלו, הוא לוחץ אותה ברשת גריל, ומניח אותה מתחת לגלגל השווארמה, כדי שיספוג עוד משומן הבשר. מדובר בגאון, לא פחות. התוצאה היא לאפה חרוכה וקראנצ'ית מבחוץ ובשר מדהים ועשוי ברמה מושלמת מבפנים, נימוח כמו חמאה.
לא אלאה את עצמי בדירוגים מיותרים, מאחר ומדובר אמנם בשלוש שווארמיות, אך כל אחת מהן היא חוויה שונה בפני עצמה. כן אגיד שבחוויה הכללית, ל"אלבאשא" יש אצלי יתרון קל על כל השאר, לא רק משלושת המקומות שציינתי, אלא בישראל. וכמובן, בנוסף להם, יש עוד שלל מקומות בדאלית אל כרמל ששווה לחלוטין להגיע בשבילם. בירת השווארמה של ישראל כבר אמרנו? אז ליפים, האמיצים והרעבים מביניכם שעדיין לא הניעו את הרכב, "סעו לשלום, המפתחות בפנים".
אכלתם שווארמה במקום שלא הגיע לאוזני הציבור הרחב ולדעתכם הוא שווה את זה? ספרו לנו בתגובות. ובתיאבון!
