מוקדם יותר השנה, בזמן שהתרחש רצח עם בעזה, התחלתי להתנדב בארגונים רפואיים שונים המסייעים לפלסטינים. יצאתי לשליחות בגדה המערבית הכבושה ותמכתי מרחוק באנשי מקצוע רפואיים בעזה. לימדתי והדרכתי ילדים פלסטינים, תמכתי בקבוצות המעניקות טיפול רפואי לחולים ילדים וגריאטרים עם סרטן, מחלות כרוניות ודמנציה, והובלתי שיתופי פעולה מחקריים על דפוסי מחלות ופציעות בעזה ובגדה המערבית.
מה שאני כותב להלן מבוסס אך ורק על דעותיי וחוויותיי ואינו משקף את עמדתו של אף ארגון שהייתי מעורב בו.
העבודה שלי בפלסטין ועם פלסטינים השפיעה עמוקות על האופן שבו אני רואה את הפוליטיקה הפנימית האמריקאית וכיצד אצביע בבחירות הקרובות לנשיאות.
אם יש נקודת מוצא אחת מהעבודה שלי ומהשליחות האחרונה לפלסטין בקיץ הזה, זה שהפשעים הישראלים שדווחו הם רק חלק קטן ממה שמתרחש בפועל. רבים אינם מתועדים מכיוון שמצלמות וטלפונים נלקחים או נהרסים או שהקורבנות חוששים מפעולות תגמול בצורת אלימות ישירה או ענישה קולקטיבית אם הם מדברים.
זה באמת כמעט בלתי אפשרי להמשיג את היקף האלימות המבנית והפיזית המוטלת על אוכלוסייה זו מדי יום, ואת כושר ההמצאה של הפשעים שבוצעו נגדם.
החיים של הפלסטינים מופרעים ומתוחים על ידי מאות מחסומים קבועים וזמניים שמלכלכים את הגדה המערבית הכבושה. הם יכולים למנוע מפלסטינים ללכת לבית הספר או לעבוד, לעצור משאיות עם סחורות, כולל מזון מתכלה, מלהגיע ליעדיהם, ולבלום את הובלת אנשים הזקוקים לעזרה רפואית דחופה. הכלכלה הפלסטינית תלויה לחלוטין ברשויות הישראליות, שמקבלות לעתים קרובות החלטות המדכאות או פושטות רגל של עסקים פלסטיניים.
חיילים ישראלים פשיטה באופן קבוע ערים וכפרים פלסטיניים בגדה המערבית הכבושה, פורצים לבתים, עוצרים פלסטינים ולפעמים הורג אזרחים. בנוסף, בתים, אדמות ורכוש פלסטיני מותקפים, נהרסים ונתפסים על ידי מתנחלים יהודים המוגנים על ידי הצבא הישראלי.
אלימות נגד ילדים היא גם אירוע יומיומי. כוחות ישראליים תקפו ילדים פלסטינים במהלך ההתקפות הקבועות שלהם על הגדה המערבית הכבושה, הרג 165 במהלך השנה האחרונה. רבים גם כן עצורים והתעללולרבות מינית, על ידי חיילים ישראלים או צוות בית המעצר. ילדים פלסטינים שפגשתי סיפרו לי על חיילים ישראלים שמכבים את הסיגריות שלהם על זרועותיהם, הלחיים ושאר חלקי גופם.
בעזה הזוועות הן אפילו יותר בלתי ניתן לתיאור. מניין ההרוגים הרשמי הנוכחי של יותר מ-43,000 אינו משקף בשום אופן את ההיקף האמיתי של הסבל והמוות האנושיים. מה שהמספר הזה לא לוכד הם מקרי המוות והפציעות או התנאים שמשנים חיים שהפלסטינים רגישים אליהם בגלל ההגבלה של ישראל על מזון, אספקה רפואית בסיסית כמו חומרים סטריליים ואנטיביוטיקה, כמו גם תרופות נחוצות לחולים כרוניים. סביבה זו של זיהום בלתי נשלט ותת תזונה היא גם גזר דין מוות עבור נשים הרות רבות ותינוקותיהן. זה למעשה שווה ערך למניעת לידות, המהווה פשע של רצח עם.
בתוך המוחלט דה-הומניזציה של פלסטינים מצד ישראל, אבל גם מצד בעלי בריתה בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית, אמריקאים רבים מרגישים מנותקים מהמתרחש בעזה ובפלסטין כולה. אבל האמת היא שהאמריקאים הם גם קורבנות של מסע רצח העם הישראלי הנתמך על ידי ארצות הברית.
עשרות אמריקאים ממוצא פלסטיני נהרגו בעזה ובגדה המערבית. הרשויות הישראליות הטרידו, עצרו והכו את האמריקנים באופן שרירותי, ומנעו באופן שגרתי כניסת משלחות רפואיות אמריקאיות לעזה ולגדה המערבית.
אפילו אמריקאים ללא רקע פלסטיני הוטרדו (כולל אני), ירו לעברם והרגו אותם. לאחרונה, בן 26 Ayşenur Ezgi Eygi נורה למוות על ידי צלף ישראלי ליד ביתא, שכם.
בגדה המערבית, ראיתי אמריקאים ואזרחים זרים אחרים שצועקים עליהם על ידי חיילים ישראלים, שפשפו את הדרכונים שלהם באיברי המין של חייל אחד לפני שנזרקו להם על הפנים, ונמנעו כניסה במחסומים.
באחת הפעמים, בזמן שחיכיתי לעבור מחסום, פתחתי בשיחה עם חייל ישראלי, שסיפר לי שהוא השתתף בתרגילים משותפים עם מחלקת משטרה באוהיו, שם לימדו הוא וחבריו החיילים נהלי בקרת אוכלוסין ותפיסת כיבוש צבאי. לשוטרים אמריקאים.
זה היה צורם לשמוע את זה אבל זה הזכיר לי שלא רק ארה"ב מייצאת טכנולוגיות של אלימות ומוות לישראל, אלא גם להיפך. שיטור אלים בארה"ב, המשפיע באופן לא פרופורציונלי על קהילות שוליים, עוצב על ידי הניסיון הישראלי של הכניעה קולוניאלית של העם הפלסטיני.
אכן, חילופי ידע, רעיונות, כלי נשק ומודיעין מחזקים את השליטה במבנה האימפריאלי של ארה"ב ואת הפעלת העליונות הגזעית, התרבותית, הכלכלית והצבאית בארה"ב, בישראל ובמקומות אחרים בעולם.
הפלסטינים מכירים בסימביוזה זו ורואים בארה"ב שותפה שווה בדיכוי הקולוניאלי שלהם. רופא אמריקאי אחד העביר לי כיצד מטופלת בעזה נכנסה להיסטריה כשהיא ראתה את דגל ארה"ב על הקרצוף שלו, ומשפחתה נאלצה לרסן אותה כדי שיוכל לנתח אותה ללא הרדמה בגלל חוסר הזמינות של תרופות כאלה.
הגיע הזמן שגם האמריקנים יכירו בכך שתמיכת ארה"ב ללא תנאי בישראל לא רק פוגעת והורגת פלסטינים, אלא גם מזיקה לאוכלוסייה האמריקאית. ממשל ג'ו ביידן-קמאלה האריס יצא מגדרו כדי לדכא את ההתנגדות לרצח העם בבית, תוך שהוא עושה דמוניזציה לתנועה הפרו-פלסטינית ומפגין התעלמות מהעלייה הנוראית בפשעי השנאה נגד אמריקאים ערבים ומוסלמים.
באמצעות פעולותיה נגד בתי המשפט הבינלאומיים והאו"ם, כמו גם כפייה של מדינות אחרות, היא מערערת באופן אקטיבי את הסדר המשפטי הבינלאומי, המאיים למחוק את התפיסה הקודמת של זכויות אדם. התמיכה שלה באכזריות גזענית, קולוניאלית ופשעים נגד האנושות מנרמלת את הזוועות הללו ותעודד בהכרח אלימות כזו נגד מיעוטים וקבוצות פגיעות כאן בארה"ב.
הייתי מעורב והייתי תומך פעיל בהצבעה "לא מחויבת" בפריימריז הדמוקרטיים, בתקווה שזה יכול לדחוף את הממשל הנוכחי לשנות כיוון כלפי ישראל.
אבל נשיא ארה"ב וסגן הנשיא התעלמו מהמסר שמאות אלפי מצביעיהם שלחו להם מוקדם יותר השנה. כמועמדת הדמוקרטית החדשה, האריס יצאה מגדרה כדי לבטא את מחויבותה הבלתי מעורערת לישראל. היא אפשרה ללעג וללעג של מצביעים ושל מארגני המפלגה הדמוקרטית המנסים להעלות את המודעות לעזה, לסגור מפגינים נגד רצח עם בעצרות, ולגרום לדמוקרטים המוסלמים להעיף מהאירועים שלה.
במהלך אירוע בעירייה באוקטובר, האריס אמר שיש אנשים שאכפת להם מ"הנושא הזה" אבל גם אכפת להם מ"הורדת מחירי המצרכים". אני מאלה שאכפת להם מהאפשרות האמיתית של מחיקת חיי פלסטינים מעזה כליל מאשר מחיר המזון בארה"ב.
ב-5 בנובמבר אצביע נגד רצח עם, ואעשה זאת לא רק מתוך מחשבה על מצוקת העם הפלסטיני אלא גם מתוך מחשבה על גורלם של חבריי האמריקאים. זה מעשה של אהבה ואכפתיות, ואני די מחויב לזה.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
