בשירו The Right to Dream (1995), הסופר האורוגוואי אדוארדו גליאנו מדמיין "איך יהיה העולם ב-2025". הוא חולם על עתיד טוב יותר שבו יש כבוד לטבע, שוויון ושלום.
לרוע המזל, 2025 מתקרבת ואנחנו לא קרובים להגשים את החלום של גליאנו. למעשה, אנו מוצאים את עצמנו יותר ויותר במצב שבו הישרדותה של הציוויליזציה האנושית מונחת על כף המאזניים. השנה לבדה, מיליוני אנשים ברחבי העולם חוו אירועי אקלים קיצוניים, טמפרטורות פורצות דרך, רֶצַח עַםוחשיפה קטלנית לכימיקלים רעילים ולזיהום המוביל למוות המוני, פציעה, עקירה, עוני וטראומה.
בעוד שהעתיד הקרוב נראה עגום, מערכות החינוך שלנו לא מתקרבות לספק לילדים את הכלים והידע הנכונים שיעזרו להם להבין אותו.
בתי הספר ממשיכים להיות זירות קרב לבניית חברות, וניתן לנצל את החינוך כדי לשמור על הסטטוס קוו או ליצור עתיד צודק ובר קיימא. ברחבי העולם, משטרים ימין קיצוני וסמכותני תקפו בעקביות את הגישה לחינוך ציבורי, ספרים, היסטוריה של גזע ומגדר ועוד.
גם במקומות שבהם זה לא קורה, מערכות החינוך פשוט לא מספיקות להכין דורות חדשים לחיים בעידן של שינויי אקלים ולפעול נגדם.
בעולם שבו אסונות אקלים משבשים את הגישה לחינוך, שבו חרדה אקולוגית רווחת בקרב בני נוער, ושבו זיהום משפיע על בריאותם של מיליוני ילדים, עלינו להבטיח שצעירים מצוידים להתמודד עם משבר האקלים.
דו"ח ניטור החינוך הגלובלי של אונסק"ו והמיפוי הגלובלי האחרון של פרויקט MECCE הראו שהעולם השיג רק 50 אחוז במבחן על עד כמה מערכות החינוך מכסות את שינויי האקלים בתכניות הלימודים ובתוכניות הלימוד שלהן. זה גם הראה שרוב התכנים הקשורים לשינויי אקלים עדיין נלמדים רק בשיעורי מדעים ואינם מכוסים בתחומי מקצוע אחרים.
כשלמדתי בבתי ספר ציבוריים בטקסס, ראיתי את זה בא לידי ביטוי בפועל. ראיתי כיצד שינויי האקלים הוזכרו בקצרה והוסגרו רק כנושא עתידי שישפיע על דובי הקוטב. הפתרונות שהועלו לא חרגו ממיחזור וצמצום טביעת הרגל הפחמנית של האדם.
רק כשהתמחיתי בתוכנית Young Scholars for Justice (YSJ), שהושקה על ידי ה-People Organized in Defense of Earth and Her Resources (PODER) בראשות הנשים, החלו החלקים ליפול במקומם. תוכנית הלימודים של YSJ מתמקדת בארגון צדק סביבתי, בהיסטוריה של תנועות בראשות אנשים צבעוניים, בתרבויות ילידיות מקומיות וניתוח ביקורתי של מבנים סוציו-פוליטיים.
באמצעות שיעורים שונים, סדנאות אמנות ושירה, דוברים אורחים וארגון יוזמות, הצלחתי לבטא מילים כדי לתאר את מה, למה ואיך של אי השוויון שחוויתי וצפיתי סביבי.
זו הייתה גם הפעם הראשונה שהבנתי שידע מסורתי הוא חלק קריטי בפתרונות האקלים. הסיפורים הקוסמולוגיים של צמחים, רוחות עצים, בודהיסטווה וכו' שהועברו אלי מאבותיי הקדמונים והטייוואנים הילידים היו מלאים בחוכמה. הידע התרבותי עליו גדלתי היה בעל ערך מחוץ לביתי.
בשנים שלאחר מכן, השתלבתי בקמפיינים רבים, החל מלחימה נגד התעשייה הפטרוכימית ועבור גישה למים נקיים ובמחיר סביר, ועד לתמיכה בהפסקת דלק מאובנים ומדיניות השפעה מצטברת.
החינוך לצדק אקלים שקיבלתי מ-PODER, מהסיפורים של אמא שלי, מהקהילה שלי, מהפרופסורים הרדיקליים שלי ומהארגון אפשרו לי להפוך את הייאוש לעשייה. אני רואה בחינוך פרקטיקה של חופש, כהזדמנות להחזיר את התרבות, לשכתב את ההיסטוריה ולדמיין מחדש את העולם שלנו.
אני מאמין שחובה לכל תלמידי בית הספר תהיה גישה לחינוך מקיף לאקלים, כזה שמתרכז באקולוגיות מסורתיות, צדק, תודעה ביקורתית, למידה חברתית-רגשית, STEAM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, אמנות ומתמטיקה) ופעולה. זה מה שהוביל אותי ליצור תוכניות לימודים ותכנות לצדק סביבתי לצד אנשים צבעוניים אחרים.
גם מול איסורים על ספרים, התקפות על היסטוריה מגוונת ומדעי האקלים, עלינו להמשיך ולפעול כדי להבטיח שלקהילות תהיה גישה לחינוך קריטי. זה חשוב במיוחד עכשיו, שכן ממשל חדש הדוגל בהכחשת אקלים יתפוס בקרוב את השלטון בארצות הברית.
עלינו ללכת מעבר למודעות הפשוטה למשבר האקלים להבנת הסיבות והפתרונות החברתיים הפוליטיים שלו. זו הסיבה שאני תומך ב קריאה לפעולה נחתם על ידי צעירים ונתמך על ידי אונסק"ו לחינוך האקלים להסתגל כך שכולנו נוכל להפוך למחוללי שינויים מועצמים.
אנו חייבים לדור הבא לספק להם את הכלים והידע הדרושים כדי להתמודד עם משבר האקלים והדיכוי המערכתי. רק כך נוכל לדמיין ולבנות עולם אחר – ואני מקווה מאוד שהדורות הבאים שלנו ימשיכו לחלום. מי יודע, אולי ב-2055 חלומו של גליאנו יתגשם.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
