הכנסייה האנגלית עומדת בפני חשבון נפש באפריקה. מנהיגה, הארכיבישוף מקנטרברי ג'סטין וולבי, הודיע על התפטרותו בנובמבר לאחר שבדיקה בלתי תלויה הפנתה את תשומת לבו לכישלונו לדווח לרשויות על עורך הדין ג'ון סמית', מתעלל פורה בילדים.
נמצא ש-Smyth התעלל פיזית, מינית ופסיכולוגית ביותר מ-100 נערים וצעירים במשך ארבעה עשורים במחנות קיץ הקשורים לכנסיית אנגליה באנגליה, דרום אפריקה וארצי, זימבבואה. הוא נפטר בקייפטאון, דרום אפריקה בשנת 2018, בגיל 77, מבלי שיוטל עליו דין וחשבון.
הסקירה העצמאית של הפשעים לכאורה של סמית', והניסיונות של הכנסייה לכסות אותם, מעוררת קריאה מצמררת.
ההתעללות ה"מחרידה" שלו בנערים באנגליה זוהתה על ידי הכנסייה כבר ב-1982, כך מצאה הסקירה, אך הוא לא נחשף לציבור ולא הובא בחשבון על ידי השלטונות. במקום זאת, עודדו אותו לעזוב את המדינה ועבר לזימבבואה ללא כל הפניה למשטרה. על פי ההערכות, הוא התעלל פיזית ומינית לפחות 80 נערים במחנות שניהל שם בשנות ה-90.
אולי הפשע הנורא ביותר שלו התרחש במארונדרה, ממש מחוץ להאררה בדצמבר 1992. ילד בן 16 בשם Guide Nyachure טבע בנסיבות חשודות במחנה בראשותו של סמית'. סמית' הואשם בתחילה בהריגה, אך התיק נסגר באופן מסתורי לאחר שנמשך זמן רב עם התקדמות מועטה והרבה טעויות מצד החוקרים. בסופו של דבר, סמית' עבר לדרום אפריקה, ללא דין וחשבון על תפקידו לכאורה במותו של ניאצ'ור.
ההתעללות שסמית' גרם לנערים במסגרות מטפחות, דתיות של למידה וצמיחה, למרבה הצער לא הייתה חריגה. בשנים שסמית' היה פעיל בארצי, נראה שההתעללות בילדים על ידי אנשי דת הייתה אנדמית במסגרות רבות אחרות. התוודעתי לראשונה להאשמות על התעללות בפנימייה הקתולית שלי בשנים 1989-90, כשהייתי תלמיד בקולג' המנוהל על ידי ישועים בסנט איגנטיוס מלויולה, ליד הרארה. היו שמועות על הדברים שכמה כמרים עשו לנערים הצעירים יותר. אבל אף אחד לא דיבר על זה בגלוי או ניסה לעשות משהו כדי לעצור את זה.
למדתי על ההיקף האמיתי של התעללות בכמורה בבתי ספר קתוליים בזימבבואה שנים מאוחר יותר, כשהתחלתי לחקור רומן שזה עתה סיימתי על התעללות בפנימייה קתולית בדיונית. כחלק מהמחקר שלי, דיברתי ישירות עם כמה מהנערים, כיום גברים, שאמרו שהתעללו בהם בבית הספר הישן שלי, ובשני בתי ספר ישועיים מובחרים אחרים בזימבבואה – סנט ג'ורג' קולג' וסנט פרנסיס אקסבייר הידוע בכינויו קוטמה. הם סיפרו על התעללות איומה, שנגרמה לנערים צעירים ופגיעים ללא עונש.
במהלך הראיונות שלי הוזכרו שמותיהם של שלושה כמרים בתדירות הגבוהה ביותר. למדתי שכפי שהיה במקרה של סמית' והכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הקתולית העבירה את האנשים האלה סביב מסגרות שונות כדי להגן עליהם מפני אחריות. נאמר לי שאחד מהשלושה, ששני נערים זקנים אמרו שהם עדים ואונס נער צעיר שאסף מהרחוב בהאררה, הועבר בסופו של דבר למבארה, אחת מהעיירות העניות ביותר בזימבבואה. על פי החשד הוא מצא שם קורבנות נוספים.
עד כה, רק אחד משלושת הגברים הללו נשפט והורשע על הפשעים שביצע נגד ילדים, ולכן ניתן למנות את שמו במאמר זה: ג'יימס צ'נינג-פירס.
בשנת 1997 הורשע צ'נינג-פירס בשבעה עבירות של תקיפה מגונה נגד נערים בבית ספר ישועי בלנקשייר, אנגליה ונידון לשלוש שנות מאסר. עם זאת, הכנסייה הקתולית לא מילאה תפקיד בהבאת צ'אנג-פירס לדין. הוא עמד בפני אחריות רק בגלל שתלמיד לשעבר בבית הספר סנט ג'ורג' בזימבבואה, שעבר התעללות על ידי צ'נינג-פירס במהלך שהותו שם, זיהה אותו באוסטרליה. הוא נודע כי הכומר נקרא בחקירה על התעללות היסטורית בבית הספר בלנקשייר והתריע בפני השלטונות הבריטיים. חקירה העלתה כי הוא אכן התעלל בילדים והוא הוסגר כדין מאוסטרליה, נשפט, הורשע ונדון באנגליה. עד היום, צ'אנג-פירס מעולם לא עמד באחריות כלשהי על התעללותו לכאורה בילדים בזימבבואה
טרגדיה חריפה של התעללות בכמורה בזימבבואה היא שבתי ספר קתוליים כמו סנט איגנטיוס, סנט ג'ורג' וקוטמה משכו כמה מהילדים המבריקים ביותר מרחבי המדינה, רבים מהם במלגות. אינספור ילדים ממשפחות עניות יותר ראו בבתי הספר הללו את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לעשות משהו מעצמם. זה שובר לב לדעת שכל כך הרבה מהם לא קיבלו את החינוך והטיפול המטפח שהובטח להם, אלא ספגו התעללות נוראית.
יש לבוא חשבון לכנסיות הקתולית והאנגליקנית באפריקה, בדיוק כמו בארצות הברית ובאירופה. בדיוק כפי שעשו במקומות אחרים, הכנסיות האנגליקניות והקתוליות חייבות לפתוח בחקירה מלאה על התעללות מינית היסטורית בבתי הספר שלהן בזימבבואה, ובמקומות אחרים באפריקה. לקורבנות אפריקאים מגיע, כמו לקורבנות במקומות אחרים בעולם, לקבל, אם לא צדק, אז אחריות.
בהכרזתו על התפטרותו בגלל הטיפול השגוי בשערוריית ההתעללות בסמית, אמר הארכיבישוף וולבי כי הוא מקווה שהחלטתו לפרוש מבהירה "עד כמה ברצינות הכנסייה האנגלית מבינה את הצורך בשינוי ואת המחויבות העמוקה שלנו ליצירת כנסייה בטוחה יותר".
בשנת 2018, ראש הכנסייה הקתולית, האפיפיור פרנציסקוס, הודה באופן דומה באופן דומה והתנצל על מחדלי הכנסייה שלו בתגובה להתעללות בכמורה.
במכתב חסר תקדים לכל הקתולים בעולם, הוא הבטיח ששום מאמץ לא ייחסך כדי למנוע התעללות מינית פקידותית וכיסוי שלה.
"הכאב קורע הלב של הקורבנות האלה, הזועק לשמיים, זכה להתעלמות מזמן, שתק או הושתק", כתב האפיפיור. "עם בושה וחרטה, אנו מודים כקהילה כנסייתית שלא היינו היכן שהיינו צריכים להיות, שלא פעלנו בזמן, והבנו את גודל וחומרת הנזק שנגרם לכל כך הרבה חיים. לא גילינו אכפתיות לקטנים; נטשנו אותם."
זה מספק תחושה גדולה של נחמה והקלה לראות שאחרי עשרות שנים של שתיקה וניסיונות כיסוי, הכנסיות הקתולית והאנגליקנית סוף סוף מכירות בטעויות העבר ומבטיחות לעשות טוב יותר כדי להגן על הילדים בעתיד. אבל עד כה, נראה שהחרטה שלהם מכוונת אך ורק כלפי קורבנות לבנים של התעללות בכמורה במערב.
עם זאת, ילדים בזימבבואה וברחבי אפריקה סבלו מכמרים טורפים כמו בני גילם הלבנים באנגליה, אירלנד וארצות הברית. הכנסיות צריכות לנקוט בפעולה מהירה ומשמעותית כדי להכיר בכאב שלהן ולהציע לנערים השבורים האלה, עכשיו גברים, סיכוי לצדק. אם לא לעשות זאת פירושו לומר שלקורבנות ההתעללות בכוהנים אין חשיבות כל עוד הם אפריקאים שחורים.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
