גרטה תונברג עושה את כל האויבים הנכונים.
תונברג כנראה הבינה כי מהרגע שתלמידת בית הספר השוודית בת ה-15 החלה במחאה השקטה והבודדת שלה והזהירה מפני אפוקליפסת האקלים הממשמשת ובאה, כי היא תזמין נחיל של מתנגדים היסטריים, שבהגנה על הסטטוס קוו הנעים מותנה להטיל ספק במניעיה ובכנותה.
ודאי, ככל שהפופולריות והשפעתה של תונברג גדלו, שמה הפך לזיהוי מיידי בכל העולם, וחשוב הרבה יותר, שם נרדף למסורת אצילה של התנגדות – אדם אחד, חמוש רק בנחישות ובתחושת צדק חדה והכריז: הנה אני עומד. .
עם הזמן, מיליוני אחרים ברחבי הגלובוס התנדבו לעמוד בסולידריות – באופן ספורטיבי ומילולי – עם תונברג וכמובן, עם שליחותה הצודקת והדחופה.
אויביה האפופלקטיים – פוליטיקאים, עיתונאים ומנהלי דלק מאובנים – הסתמכו על דרכי הפעולה העייפות והגסות שלהם כדי להעמיד את המורד הבלתי מזיז במקומה.
נבהלים מההתמדה ומשכנוע שלה, הם העליבו וזלזלו בת'ונברג במאמץ מתמשך להפחיד אותה לקחת צעד אחורה, לסגת מהקרב. גם בפגרות העלובות של הרשתות החברתיות איימו עליה.
הם נכשלו. נאמנה לאופי הבלתי נלאה שלה, תונברג ממשיכה להרים את קולה ולהעליב את הרגישויות השבריריות של האינטרסים החזקים והמושרשים שתמיד רצו שהיא תסתלק ותשתוק.
למרות הסיכונים והתקיפות הבלתי תלויות, תונברג מסרב ללכת או לשתוק. במקום זאת, בימים אלה היא החלה ללבוש כאפיה ובכך מיזגה את התנועה לשפיות האקלים והצדק שהיא מובילה עם הציווי לשים קץ לטירוף ולעוולות הנעשות נגד פלסטינים באכזריות קטלנית על ידי מדינת אפרטהייד.
"אם אתה, כפעיל אקלים, לא נלחם גם למען פלסטין חופשית וקץ לקולוניאליזם ודיכוי בכל העולם, אז אתה לא אמור להיות מסוגל לקרוא לעצמך פעיל אקלים", תונברג אמר במילאנו, איטליה, החודש במהלך עצרת בדרישה להפסיק את רצח העם בעזה.
"שתיקה היא שותפות", הוסיף תונברג. "אי אפשר להיות ניטרלי ברצח עם."
היא צודקת.
ניטרליות ושתיקה מול רצח העם המתחולל בשממה שהיא עזה והגדה המערבית הכבושה היא אכן שותפות.
על פי סימן אמין, החשודים הרגילים במקומות הרגילים זרקו את התקפות הרגילות הרגילות לעבר תונברג במטרה להכפיש את שמה המכובד ולהכפיש את כוונותיה המכובדות.
היא נקנסה, נעצרה ונכלאה. היא הייתה מָרוּחַ בתור "אנטישמי". היא הייתה הנושא של שיחות על ידי פוליטיקאים גרמנים נשכחים שיאסרו עליה להיכנס למדינה.
שום דבר מזה, אפילו לא גרם מהאיומים, ההפחדות והזונות, לא הרתיע את תונברג.
זה לא עבד בעבר, וזה לא יעבוד היום. זה לא יעבוד כי אי אפשר לצעוק, לכלא או לאסור את האמת.
גם ההשמצות לא יעבדו. הם איבדו את כוחם. הם אתר הנופש הצפוי של השרלטנים, שבהיעדר ויכוח משכנע, זורקים עפר ומקווים שחלק ממנו יידבק.
לתונברג, בראש מורם, לא התחשבה בשטף ההשמצות והשנאה, אם בכלל. תמיד היו לה דברים טובים ופרודוקטיביים יותר לעשות.
ההשלכות של הקמפיין להכפיש את תונברג הן פשוטות להפליא: כל מאמץ זועם לאסור אותה או להפיל אותה גרם לתונברג להיות פופולרי יותר, לא פחות; היא מבוקשת יותר, לא פחות; היא יותר קולית, לא פחות.
תונברג היא גם עדות לכאורה לפער הבולט בין הנשלטים לבין המושלים. הראשונים מחויבים לשים קץ לרצח העם בעזה ומחוצה לה. אלה האחרונים אפשרו זאת בכל פינה מתוך כבוד ל"זכותה הקדושה" של ישראל להגן על עצמה, ללא קשר למחירים האנושיים המגונים והזלזול הבוטה במשפט הבינלאומי.
לכן, בעוד המושלים השתמשו בדוכן ובכוחם כדי להציע, באופן מלא, את תמיכתם הדיפלומטית והצבאית לדמגוג המואשם ולמשטרו הנוטש לא פחות, תונברג השתמשה בדוכן ובכוח שלה כדי להוקיע את הקנוניה שלהם ולהפנות תשומת לב לסבל הפלסטיני. .
תונברג מנצח. יריביה גולשים עוד יותר לצביעות וחוסר רלוונטיות.
אולי האשמה הכי עצבנית שהוטחה נגד תונברג על ידי מבקריה ההיפרבוליים היא שעל ידי צידדו לקורבנות הפלסטינים של רצח העם, היא "בגדה" ב"תנועת האקלים".
בטווח ארוך חוּט במהדורה הבינלאומית של מגזין החדשות הגרמני "דר שפיגל", שלל כתבים אספו את משאביהם בסוף השנה שעברה כדי לעטוף יצירה "להיט" מוסווה דק שנועדה, שוב, להעמיד את תונברג במקומה – והכל עם פטינה של טבטוני מפוכח. רְצִינוּת.
קראתי את זה, אז אתה לא חייב.
החיבור נוטף בהתנשאות צורמת והאשמות מרושלות של גלריית פריצות דוברי אנגלית שהתייחסתי אליה. זֶה טור 2019.
כותבי "דר שפיגל" מתחילים בגוש הפטרוני הזה. "(תונברג) כבר לא ילדה. … במקום זאת, היא נראית כמו אישה בת 20 בטוחה בעצמה."
אוי, כמה מתוק מצידה.
הנערה ה"בייישנית" שהפכה לאישה "בטוחה בעצמה" זכתה לזכותה שדיברה "אמיתות לא נוחות" על משבר האקלים באפיפיורים, נשיאים וראשי ממשלה.
"אבל היא צדקה", כתב דר שפיגל. "והיה לה המדע בצד שלה."
הו, כמה מתוק מצידה – חלק שני.
"עכשיו", כתב דר שפיגל, תונברג "מוצאת את עצמה בקצה העסקי של ביקורת רצינית ומוצדקת" על כך שביצעה את חילול השם של שימוש ב"תנועת האקלים כדי להשליך את תמיכתה מאחורי הפלסטינים".
אוי, כמה נורא מצידה.
"הדפוס החוזר" של תונברג של הגנה על המטרה הפלסטינית, עורר, לפי דר שפיגל, "בהלה" וזרע פילוג בקרב חסידיה המאוכזבים, במיוחד בגרמניה, וב"שמאל" שהעריצו אותה פעם.
אוי, כמה נורא מצידה – חלק שני.
ובכל זאת, דר שפיגל מאפשר ש"תונברג כן מרגיש אמפתיה – לפלסטינים. וזה לא פסול."
אני חושד שתונברג לא צריך את אישורו של דר שפיגל כדי "להרגיש אמפתיה – לפלסטינים".
ככל הנראה, ת'ונברג היא כבר לא עלמה צעירה שחולקת "אמיתות לא נוחות" אלא "תעמולה" מתוקף "גישתה הקרה" והמרוחקת לישראל.
הקדושה הפכה לחוטאת "נאיבית" – למרות שהפעם יש לה היסטוריה ומשפט בינלאומי, לא מדע, בצדה.
שאר ה"צלילה העמוקה" הבלתי נדיבה של דר שפיגל להווה ולעברו של תונברג ממחזרת את הטרופים המוכרים.
היא הייתה ילדה אומללה ועקשנית שהסרבול שלה הרחיק את החברים ועורר התקפי זעם של 40 דקות.
ככזו, הסנגוריה שלה למען הפלסטינים הנצורים, משער דר שפיגל, נובעת מהכמיהה שלה ל"כבוד של בני גילה" ו"להכיר".
זה טריפה אבסורדית.
כפי שכתבתי לפני יותר מחמש שנים: "(תונברג) מזלזל בסלבריטאים. היא לא טוענת לגבורה. היא דוחה את המאמצים להעריץ אותה. היא לא מחושבת או עסוקה בתהילה או באגו. אין בה שום תחבולה. היא מדברת בפשטות, ללא חיבה או רקמה."
ההתגייסות של תונברג לעזרת הפלסטינים היא הרחבה טבעית של האינסטינקט הבלתי מעורער שלה להתעמת עם ההשלכות האנושיות העמוקות של בורות ושאננות ולעשות משהו בנידון – לבד, במידת הצורך.
דחף החתימה הוא שהניע את האקטיביזם יוצא הדופן שלה מההתחלה.
היא מעולם לא התעקשה שאחרים ילכו בעקבותיה במנעול. אולם לגיונות יש משום שהם מתרגשים מאותו דחף להתעמת עם ההשלכות האנושיות העמוקות של בורות ושאננות ולעשות משהו בנידון.
אני בטוח שתונברג ימשיך לדחות את האזהרה הנדושה של דר שפיגל לחזור "למסלול הנכון".
היא הייתה שם כל הזמן.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
