בצל העסקה הנרקמת להחזרת חלק קטן מהחטופים, דו"ח חדש חושף איך צפויים להיות חייהם של השבים ואת מצבם הרפואי והנפשי החמור ביותר לו כבר נערכים צוותי הרפואה בבתי החולים הצפויים לקבל אותם – שיבא, איכילוב ובילינסון.
שנה לאחר ש-105 חטופים שוחררו מעזה במסגרת הפסקת אש זמנית, שורדים ובני משפחותיהם ממשיכים להתמודד עם אתגרים משמעותיים בתחום הבריאות, הנפש והחברה. דוח רפואי של צוות הבריאות של פורום משפחות החטופים חושף כי שורדים רבים חזרו מתת-תזונה חמורה, פציעות שלא טופלו, וטראומה פסיכולוגית עמוקה, כולל תסמונת דחק פוסט-טראומטית .(PTSD) בנוסף, המשפחות נדרשות להתמודד עם השלכות מתמשכות של השבי והשלכותיו, ודוח זה מדגיש את החשיבות הקריטית של תמיכה ארוכת טווח, ולא כזאת שמופסקת באופן שרירותי לאחר שנה.
מהדו"ח עולה תמונת מצב קשה ביותר של השורדים ששבו עם פגיעות רב מערכתיות, פיזיות ונפשיות. על פי הדו"ח שורדים חזרו עם תת-תזונה חמורה ואובדן משקל משמעותי. תנאים תברואתיים ירודים בשבי גרמו לבעיות במערכת העיכול וזיהומים בעור. פציעות פיזיות כגון שברים ונזק עצבי שהוזנחו במהלך השבי הותירו רבים עם מוגבלויות ארוכות טווח.
הנזק הפסיכולוגי שנגרם לחטופים היה עמוק לא פחות, אם לא יותר, מהפגיעות הפיזיות. השילוב בין אלימות, בידוד וחוסר ודאות במהלך השבי הותיר צלקות רגשיות מתמשכות. רבים מהחטופים סובלים מהפרעות דחק פוסט טראומטיות – PTSD. השורדים מדווחים על מחשבות חודרניות, סיוטים, דריכות יתר, הימנעות וקהות רגשית. רבים מתארים ש"הם עדיין נמצאים בעזה". תסמינים אלו היו חריפים במיוחד בקרב מי שחוו אלימות או הופרדו ממשפחותיהם במהלך השבי, אך לא רק. ילדים מתקשים במיוחד לעבד את חוויותיהם, וחלקם מראים נסיגה התפתחותית וחרדה מוגברת. הדריכות המוגברת מוחרפת בשל המלחמה המתמשכת בישראל, החשיפה לאזעקות וסימני איום אחרים על הביטחון הפיזי והפסיכולוגי.
החטופים ומשפחותיהם חווים לעיתים קרובות אשמת ניצולים ומחשבות מייסרות, במיוחד כאשר בני משפחה אחרים, חברים או אנשים שנחטפו ונמצאו איתם בעזה עדיין נשארים בשבי למעלה מ-400 ימים בתנאים בלתי נסבלים. העול הרגשי הזה מסבך את תהליך ההחלמה, כאשר רבים מתקשים ליישב את חירותם עם סבלם של אחרים. הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD) החשיפה לאלימות חוזרת ולעינויים אנושיים שהפעילו השובים פגעה נפשית ברבים מהם והשאירה תסמינים של .CPTSD כמו כן, היא ניפצה את הנחות היסוד על העולם ועל טבע האדם, והובילה לאובדן אמון.
המעבר מהשבי לחיים מחוץ לו, בחזרה לישראל, היה ועדיין מהווה אתגר. עם חזרתם, רבים נחשפו להרס המוני ולהשלכותיו השונות כמו אובדן ועקירה שהתרחשו במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר. בנוסף, רבים איבדו את האנונימיות שלהם והרגישו שזהותם הפכה להיות מוגדרת על פי חוויותיהם. תשומת הלב הציבורית סביב שחרורם, על אף שהייתה תומכת, לעיתים החריפה את תחושת הניכור והקשתה עליהם לשוב לשגרה.
השילוב מחדש של החטופים לחיי המשפחה הציב אתגרים חדשים ורב-ממדיים. משפחות רבות לא היו מוכנות לעוצמות הרגשיות ולמציאות של קבלת יקיריהם בחזרה, ולעיתים קרובות לא זכו לזמן נפשי או לוגיסטי להתכונן לכך בשל אישורי שחרור שהתבצעו ברגע האחרון. היעדר הנחיה וכלים מובנים במהלך תקופה זו הותיר את המשפחות להתמודד עם תגובות בלתי צפויות של החטופים החוזרים, כמו גם עם תגובותיהם הרגשיות שלהם.
השיבושים שנגרמו בעקבות השבי משפיעים על יכולת החטופים לשוב לעיסוקיהם המקצועיים ולימודיהם ועל מערכות היחסים הבין-אישיות שלהם. חטופים רבים אינם מסוגלים לשוב למקומות העבודה הקודמים שלהם בשל אתגרים פיזיים או פסיכולוגיים מתמשכים. אלו שעבדו במקצועות פיזיים תובעניים או בתפקידים שדורשים ריכוז מתמשך, נתקלים בקשיים משמעותיים להשתלב מחדש בכוח העבודה. לאור האופי משנה-חיים של הטראומה מהשבי, יחד עם משבר החטופים המתמשך, חזרה לשגרת החיים הקודמת נראית בלתי אפשרית. תוכניות שיקום מקצועיות המותאמות לצורכיהם נותרות בלתי מספקות
חטופים צעירים מתמודדים עם שיבושים משמעותיים בלימודיהם, כאשר פערים אקדמיים, תחושת ניתוק ואתגרי השתלבות חברתית בעקבות השבי מקשים עליהם לצמצם את הפערים.
חטופים רבים חשים שזהותם מוגדרת על פי חוויות השבי שלהם, והם נאבקים להשתלב מחדש בחיים החברתיים והקהילתיים. התמורות שעברו בעקבות האירוע מקשות על חיבור מחדש למרכיבים השייכים לחייהם הקודמים. גם תשומת הלב הציבורית עשויה להחריף תחושות של בידוד ולהקשות עליהם לשוב למערכות יחסים ותפקידים נורמליים.
"הקשיים איתם מתמודדים שורדי השבי ומשפחותיהם בשנה האחרונה מדגישים את הצורך הקריטי בתמיכה מתמשכת ומקיפה" אומר פרופ' חגי לוין, ראש צוות הבריאות של פורום משפחות החטופים, "אבל אין שיקום מלא בלי החזרת כל החטופים! העמדת שחרור כל החטופים בראש סדר העדיפויות חיונית לתהליך השיקום של שורדי השבי, המשפחות והחברה הישראלית כולה. תכנית שיקום לאומית, על בסיס גישה מתואמת, רב-מערכתית וגמישה הכרחית להבטחת רווחת השורדים ומשפחותיהם לטווח הארוך".
