נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ממשיך לזלזל ברעיונות, מסורות ופתגמים היסטוריים, והקורבן האחרון שלו בהקשר זה היה האמרה הישנה: "עצמאות נלקחת ולא ניתנת". לפי טור דעה באתר הלבנוני "אל-נשרה", טראמפ הציב מחיר לעצמאותה של קנדה, שכנתה של ארצות הברית, בכך שהציע לה להצטרף ל"כיפת הזהב" תמורת 61 מיליארד דולר, או לאמץ אלטרנטיבה קיצונית יותר: להפוך למדינה ה-51 של האיחוד האמריקאי שזוכה להגנה בחינם.
בטור נכתב כי "כיפת הזהב" היא מערכת הגנה אווירית ניידת שנועדה להדוף טילים קצרי טווח, שאמורה להיכנס לשימוש לפני תום כהונתו של הנשיא הנוכחי של ארצות הברית. טראמפ העריך את עלות התוכנית בכ-175 מיליארד דולר, אם כי משרד התקציב של הקונגרס אמר כי העלות בפועל היא כ-540 מיליארד דולר.
עוד נטען, כי הדחייה הפומבית של קנדה את ההצעה אינה רק עמדה ריבונית, אלא הצהרה על משבר אמון עמוק עם וושינגטון. לראשונה מזה עשרות שנים, האליטות הפוליטיות והאינטלקטואליות של קנדה שואלות שאלה בסיסית: האם המדינה יכולה להמשיך לסמוך על ארצות הברית כערבה היחידה לתמיכה ביטחונית וכלכלית? שאלה זו לגיטימית, במיוחד לאחר שטראמפ הוכיח כי חזונו ליחסים בינלאומיים מבוסס על עיקרון "רווח והפסד".
במקום להתייחס לביטחון הלאומי כשילוב של גורמים, ובראשם יחסים חזקים עם בעלות ברית היסטוריות, הוא משמש ככלי לחץ לכפיית תנאים כלכליים ופוליטיים, מה שמציב את קנדה בפני משוואה בלתי אפשרית: או לשלם מחיר פוליטי ופיננסי כבד, או לקבל הגנה מותנית המערערת את מושג הריבונות הלאומית, נכתב.
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בטור הועלתה שאלה: האם לנוכח אי הוודאות הגוברת ניתן לומר שארצות הברית דוחפת את שכנתה לגוון את שותפויותיה האסטרטגיות, בין אם על ידי חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני עם האיחוד האירופי, ובין אם על ידי פנייה למעצמות אחרות כמו סין? למרות הסתירה האידיאולוגית בין בייג'ינג לאוטווה, האינטרס האסטרטגי עשוי לדחוף את קנדה לאופציה של מיצוב חלקי ביחסיה הבינלאומיים.
שיתוף פעולה עם סין בתחומי הטכנולוגיה, התשתיות, או אפילו הגנת הסייבר יכול לשמש כמנוף לחץ מול וושינגטון. ייתכן שהדבר נכון לאור העובדה שסין ורוסיה הודיעו כי יחלו בהתייעצויות למניעת פריסת נשק בחלל, והתחייבו להתעמת עם "מדיניות ופעילויות שמטרתן להשיג עליונות צבאית ולהשתמש בחלל כשדה קרב", בסימן החזק ביותר להתנגדותן לפרויקט זה, המעניק לאמריקה יתרון בחלל ובכדור הארץ בעת ובעונה אחת, נכתב.
עוד נטען, כי שינוי כזה הוא מסוכן, שכן משמעותו כניסה למשוואה מורכבת יותר לאור התגברות המתיחות בין ארצות הברית לסין, שתלמד את המצב בזהירות רבה, שכן נוכחותה בגבולות אמריקה אינה קלה, והיא יודעת היטב שלא ניתן להפוך את קנדה לטייוואן, ביודעה שבייג'ינג נלחמת בחירוף נפש בהתערבות הזרה והאמריקאית בטייוואן ומנסה להכריז על עצמאותה. סין יודעת מה תהיה התגובה האמריקאית אם היא תהיה בגבול המיידי – כלומר בקנדה – ואת ההשפעה השלילית שעלולה להיות מכך.
לסיום נכתב, כי כך או כך, "כיפת הזהב" חשפה את שבריריות הבריתות שעליהן נבנה הסדר המערבי לאחר מלחמת העולם השנייה. כיום, קנדה נאלצת לחשוב מחדש על מערכת היחסים האסטרטגית שלה בעולם שבו מאזן הכוחות משתנה במהירות. האם היא תשקול לשמור על עצמאותה ועל המחיר שתשלם על הישארותה מדינה ריבונית חופשית ועצמאית, או שמא תמצא את עצמה הופכת לאחד הקרוואנים של הרכבת הגדולה האמריקאית?.
