דוריס אלן, אנליסטית מודיעינית של הצבא במהלך מלחמת וייטנאם, שהאזהרה שלה מפני ההתקפות הממשמשות ובאות בתחילת 1968 על ידי כוחות צפון וייטנאם וויאט קונג שזכו לכינוי מתקפת טט התעלמו על ידי בכירים, מתה ב-11 ביוני באוקלנד, קליפורניה. היא הייתה בת 97.
מותה, בבית חולים, אושר על ידי איימי סטורק, מפקדת ענייני הציבור של מרכז המצוינות של הצבא.
המומחית אלן, שהתגייסה לחיל הנשים של צבא ארצות הברית ב-1950, התנדבה לשרת בווייטנאם ב-1967, בתקווה להשתמש בהכשרתה המודיעינית כדי להציל חיים. היא הייתה האישה הראשונה שהשתתפה בקורס חקירות שבויים של הצבא ועבדה במשך שנתיים כמנתחת המודיעין האסטרטגית לענייני אמריקה הלטינית בפורט בראג, צפון קרוליינה, כיום פורט ליברטי.
בעבודה ממרכז המבצעים של הצבא בלונג בינה, דרום וייטנאם, פיתח המומחה אלן מודיעין בסוף 1967 שזיהה הצטברות של לפחות 50,000 חיילי אויב, אולי מתוגברים על ידי חיילים סינים, שהתכוננו לתקוף מטרות דרום וייטנאמיות. והיא קבעה מתי המבצע יתחיל: 31 בינואר 1968.
בראיון לספר "A Piece of My Heart: The Stories of 26 American Women Who Served in Vietnam" (1986), מאת קית' ווקר, נזכר המומחה אלן שכתב דו"ח שהזהיר ש"כדאי שנרכז את הדברים שלנו כי זה מה שעומד מולנו, זה הולך לקרות וזה יקרה ביום כזה וכזה, סביב זמן כזה וכזה".
היא אמרה שהיא אמרה לקצין מודיעין: "אנחנו צריכים להפיץ את זה. צריך לספר את זה."
אבל זה לא היה. היא דחפה שמישהו במעלה שרשרת הפיקוד ייקח את הדיווח שלה ברצינות, אבל אף אחד לא עשה זאת. ב-30 בינואר 1968 – בהתאם למה שהיא חזתה – האויב הפתיע מנהיגי צבא אמריקאים ודרום וייטנאמים עם גודל והיקף ההתקפות שלהם.
כוחות ארה"ב ודרום וייטנאם ספגו אבדות כבדות בשלב מוקדם לפני שהדפו מאוחר יותר את ההתקפות. זו הייתה נקודת מפנה במלחמה, שערערה עוד יותר את התמיכה הציבורית האמריקאית בה.
סירובו של הצבא להתייחס ברצינות לניתוח של המומחה אלן העלה לה כי היא נתפסת בדעות קדומות, כאישה שחורה שאינה קצינה. היא הייתה אחת מכ-700 נשים בחיל, המכונה WACs, שירתו בתפקידי מודיעין בתקופת וייטנאם, ורק 10% היו שחורות.
ב-1991 היא אמרה לניוזדיי, "האמינות שלי לא הייתה כמו כלום: אישה – אישה שחורה, אז".
ב 2012, היא אמרה פרסום בצבא: "רק לאחרונה העליתי את הסיבה שהם לא האמינו לי – הם לא היו מוכנים אלי. הם לא ידעו איך להסתכל מעבר ל-WAC, אישה שחורה במודיעין צבאי. אני לא יכול להאשים אותם. אני לא מרגיש מריר."
לורי ס. סטיוארט, היסטוריונית מודיעין צבאית אזרחית של מרכז המודיעין של הצבא, אמרה באימייל שהניתוח של המומחה אלן לא היה היחיד שלא נענה לו.
"גם ארגונים לאומיים וגם ברמת התיאטרון האמינו שמתקפה של אויב צפויה מתישהו סביב חג טט", כתבה, אבל "יותר מדי דיווחים ותפיסות קדומות סותרות הובילו מנהיגים לקרוא לא נכון את כוונות האויב".
בנוגע למומחה אלן, הוסיפה גברת סטיוארט, "כמו אנשי מודיעין רבים אחרים במדינה, היא הייתה מנתחת מודיעין חרוצה ושומרת מצוות שעושה את מה שהיא הייתה אמורה לעשות: להעריך את כוונותיו ויכולותיו של האויב".
המומחה אלן הוכנס להיכל התהילה של חיל המודיעין הצבאי בשנת 2009.
דוריס אילדה אלן נולדה ב-9 במאי 1927 באל פאסו, טקסס, לריצ'רד וסטלה (דיוויס) אלן. אמה הייתה טבחית, אביה ספר.
גב' אלן סיימה את לימודיה במכון Tuskegee (כיום אוניברסיטה) בשנת 1949 עם תואר ראשון בחינוך גופני. היא לימדה בבית ספר תיכון בגרינווד, מיס, והתגייסה לחיל צבא הנשים בשנה שלאחר מכן.
לאחר הכשרה בסיסית, היא עברה אודישן עבור להקת WAC, ניגנה בחצוצרה. אבל היא ושתי אישה שחורות נוספות אמרו לאחר מכן על ידי קצין ראשי ש"לא יכולים להיות להם כושים בלהקה", היא נזכרה ב"קטע של הלב שלי".
היא שירתה במספר תפקידים במהלך תריסר השנים הבאות: כמומחית בידור, מארגנת מופעי חיילים; עורך העיתון הצבאי לכוחות הכיבוש של הצבא ביפן במהלך מלחמת קוריאה; מומחית לשידור במחנה סטונמן, קליפורניה, שם המפקדת שלה הייתה אחותה, ג'ול; קצין הסברה ביפן; וכמומחה מידע בפורט מונמות', ניו ג'רזי
בתחילת שנות ה-60, המומחית אלן למדה צרפתית במכון לשפות ההגנה והשלימה את הכשרתה בקורס לחקירת שבויים בפורט הולבירד, מד. היא סיימה קורסי חקירה ומנתח מודיעין בפורט בראג.
לאחר שביקשה לנסוע לדרום וייטנאם, היא הגיעה באוקטובר 1967 לראשון משלושת סיוריה לשם.
"היו לי כל כך הרבה מיומנויות, כל כך הרבה חינוך והכשרה שהתבזבזו בפוסטים שונים ברחבי הארץ שהחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בפוסט עתיר אקשן כמו וייטנאם", היא אמרה ללבנדר נוטספרסום עבור מבוגרים LGBTQ+, בשנת 2020.
היא לא השאירה ניצולים מיידיים.
ניתוח ה-Tet של המומחה אלן לא היה האזהרה היחידה שלה שלא יישמע. היא המליצה לקולונל לא לשלוח שיירה לסונג בי, בדרום דרום וייטנאם, בגלל מארב אפשרי, שהתרחש. חמש משאיות שטוחות פוצצו; שלושה גברים נהרגו ו-19 נפצעו.
אבל הקשיבו לה כשהזהירה בתחילת 1969 שהצפון וייטנאמים הציבו עשרות רקטות של 122 מילימטר סביב היקפו של מרכז המבצעים לונג בין, צפונית מזרחית לסייגון, ושהם אמורים לשמש למתקפה גדולה. היא כתבה מזכר שהוביל לתקיפה אווירית שהשמידה את הרקטות.
מאוחר יותר באותה שנה, נודע למומחה אלן שהצפון וייטנאמים מתכננים להשתמש בסבבים כימיים של 82 מילימטר. היא כתבה דוח שהציל לא פחות מ-100 נחתים, שקיבלו הוראה בתזכיר שלה להימנע מכל מגע איתם כשנפלו באזורם; מאוחר יותר הם התפוצצו. קולונל אסיר תודה שלח תזכיר המציע שמי שכתב את הדו"ח ראוי לגיון הכבוד.
המומחה אלן לא קיבל את העיטור הזה אבל כן זכה בכוכב ברונזה עם שני אשכולות אלון, בין פרסים רבים. היא עזבה את דרום וייטנאם ב-1970 לאחר שראתה מסמך אויב גנוב עם שמה ברשימת מטרות להרוג.
לאחר שירת 10 שנים נוספות בצבא היא פרשה כמפקדת.
עד אז היא קיבלה את התואר השני שלה בייעוץ מאוניברסיטת בול סטייט באינדיאנה בשנת 1977. לאחר שירותה הצבאי, היא עבדה עם חוקר פרטי, ברוס האסקט, שאותו פגשה כשהם היו במודיעין נגד. היא קיבלה תואר דוקטור. בפסיכולוגיה קלינית ממכון רייט בברקלי, קליפורניה, ב-1986, והדריכה פסיכולוגים צעירים.
"היא הייתה מבינה מאוד באנשים והייתה לה יכולת מולדת להגדיל אנשים במהירות", אמר מר האסקט בראיון. "רואי הייתה מסוג האנשים שיכולים להיכנס לבור צפעים ולגרום לכולם לאכול מהידיים שלה תוך 15 דקות."
כריסטינה בראון פישר תרם דיווח.
