כאשר ממשלות מאוריציוס ובריטניה פרסמו הצהרה משותפת בתחילת החודש כי הן "הגיעו להסכם מדיני היסטורי על מימוש הריבונות על ארכיפלג צ'אגוס" לאחר מחלוקת של חצי מאה ושנתיים. של משא ומתן ישיר, דיווח ג'ו ביידן הלך "עד כמה ל'מחוא כפיים' (ההסכם) תוך דקות מההודעה!"
לנשיא ארצות הברית יש את כל הסיבות להיות מרוצה.
אחרי הכל, על פי ההסכם הזוכה לשבחים רבים, השלטון הבריטי על כ-60 האיים הקטנים והבלתי מיושבים של הארכיפלג יסתיים, אבל לא יהיה שינוי במעמדו של האי הראשי והדרומי ביותר שלו, דייגו גרסיה, אשר מארח בסיס עצום וסודי של הצי האמריקני.
כחלק מההסכם, מאוריציוס, שקיבלה עצמאות מבריטניה ב-1968 לאחר שנטשה את תביעתה לריבונות על הצ'אגוס, הסכימה כי היא תאפשר לבסיס האמריקני להמשיך לפעול על דייגו גרסיה במשך 99 השנים הבאות – ניתן לחידוש. במסגרת ההסכם, תושבי צ'אגוס, שהוגלו מהארכיפלג בשנות ה-60 וה-70 כדי לפנות מקום לבסיס האמריקני, רשאים לחזור לאיי צ'אגוס הקטנים יותר – אך הם עדיין אינם מורשים לגשת באופן חופשי לדייגו גרסיה או להתיישב שם מחדש.
בעוד שהעסקה לא תספק את האומות המאוחדות, שקוראות זה מכבר לדה-קולוניזציה "המוחלטת" של הארכיפלג, או את צ'אגוסים, שרצו "לחזור הביתה" ללא כל תנאים או החרגות, בבית הלבן מובן הקלה מכך שהסכם הושגה בין בריטניה למאוריציוס, מה שמאפשר לארה"ב לשמור על המתקן הצבאי שבו היא משתמשת כבר יותר מ-50 שנה.
דייגו גרסיה ממוקם באמצע האוקיינוס ההודי, במיקום אסטרטגי בין אסיה ואפריקה. הבסיס אולי נמצא אלפי קילומטרים מוושינגטון, אבל הוא נמצא במרחק טיסה מהמזרח התיכון, והוא סיפק לארה"ב מנוף חשוב במהלך משברים רבים המאיימים על האינטרסים של ארה"ב באזור ובסביבתו.
לאחר המהפכה האסלאמית של איראן ב-1979, שהפילה את השאה וציירה מחדש את מפת הבריתות העולמית, למשל, דייגו גרסיה עבר את ההרחבה הגדולה ביותר של כל מיקום צבאי אמריקאי מאז מלחמת וייטנאם. אבל הבסיס היה העמוס ביותר לאחר התקפות אל-קאעידה ב-11 בספטמבר על ארה"ב בשנת 2001. בתוך שבועות מההתקפות, הבסיס התרחב עוד יותר וקיבל בברכה 2,000 אנשי חיל האוויר נוספים.
במהלך מה שנקרא "מלחמה בטרור" שלאחר מכן, נתפסו מאות אנשים, הועברו ברחבי העולם ונחקרו בבתי כלא חשאיים בחסות ה-CIA, אך ללא פיקוח משפטי. כעת אנו יודעים שדייגו גרסיה גם שיחק תפקיד ב"תוכנית העיבוד יוצאת הדופן" הזו, שזכתה לשם בצורה לשון הרע.
עם זאת, במשך שנים הכחישו גורמים אמריקאים ובריטים כאחד כי הבסיס אירח אי פעם, ולו בדרך אגב, עצירים כלשהם "מלחמה בטרור".
כשנשאל על ידי חברי פרלמנט ב-2004, שר החוץ של בריטניה דאז, ג'ק סטרו, הצהיר כי "רשויות ארצות הברית הבטיחו לנו שוב ושוב שאף עצירים לא עברו במעבר דרך דייגו גרסיה". בדיון ב-2005, הוא טען עוד כי "אלא אם כן כולנו נתחיל להאמין בתיאוריות קונספירציה (…) פשוט אין אמת בטענות שבריטניה הייתה מעורבת בעיבוד (…)."
עם זאת, בשנת 2007, דיק מרטי, תובע שוויצרי לשעבר שמונה כמומחה על ידי מועצת אירופה, דיווח כי הוא "קיבל אישורים משותפים שסוכנויות ארצות הברית השתמשו בשטח האי של דייגו גרסיה (…) ב"עיבוד" של עצירים בעלי ערך גבוה". כמה חודשים לאחר מכן, הכתב המיוחד של האו"ם לעינויים, מנפרד נובאק, חשף שגם הוא עשה זאת השיג ראיות שדייגו גרסיה שימש ל"מעצר" של חשודים ב"טרור".
בתחילת 2008, ראש ה-CIA לשעבר, מייקל היידן, אמר שמידע שקודם לכן "סופק בתום לב" לבריטניה "התברר כשגוי". ארה"ב הביעה צער על "טעות מנהלית" זו. השלטונות הבריטיים נאלצו להודות שההבטחות שנתן סטרו לא נכונות והודו ש"שתי טיסות תדלקו בדייגו גרסיה, אם כי אף אחד מהחשודים לא ירד מהמטוס". אולם מאוחר יותר, התברר שהאי שיחק תפקיד הרבה יותר משמעותי בתוכנית, ובריטניה ידעה הכל.
כאשר ועדת המודיעין של הסנאט האמריקני חקרה עוד יותר את מעורבותו של בסיס הצי באי ב"תוכנית העיבוד יוצאת הדופן", דיפלומטים בבריטניה ערכו יותר מ-20 פגישות עם חברי הסנאט כדי לעודד כל תפקיד בריטי שלא ייחשף. הדו"ח המסווג של הסנאט מצא בכל זאת שתוכנית החטיפה והעינויים של ארה"ב הוקמה ב"שיתוף פעולה מלא" של לונדון.
מאוחר יותר, נואש להימנע מכל אחריות בעניין, משרד החוץ של בריטניה טען כי מסמכים החושפים את הידע הבריטי על הנוהלים על דייגו גרסיה אבדו עקב "נזק מים". הליברל-דמוקרטים, מפלגת אופוזיציה פוליטית בריטית, לעומת זאת, אמרו שהם מצאו ראיות לכך שהממשלה עצמה השמידה באופן שיטתי יומני טיסות עבור דייגו גרסיה. הארגון הלאומי לתביעה משפטית, Reprieve, לעג כי "הממשלה יכלה לומר שהכלב אכל את שיעורי הבית שלהם".
בעוד שבית המשפט האירופי לזכויות אדם הרשיע כמה מהמדינות החברות בו בגין שיתוף פעולה בטכניקות חקירה משופרות הכוללות עינויים ב"אתרים שחורים", לא מערכת המשפט האמריקאית ולא הבריטית העמידה לדין אדם אחד על מעשיהם.
מיקומו המרוחק הייחודי של דייגו גרסיה אפשר לארה"ב ולבעל הבית הבריטי שלה להגן על פעילותם מהעין הציבורית העולמית במשך עשרות שנים. השטח, בריבונות בריטית, נותר סמל להמשך הקולוניאליזם באזור. והבסיס האמריקני שם פגע לא רק בצ'גוסים, שפונו בכוח מבתיהם כדי לפנות את מקומם, אלא בכל מי שהושפע מפעולות המערב לאחר ה-11 בספטמבר.
לפיכך, בניגוד לנרטיב הרשמי, העסקה האחרונה בין בריטניה למאוריציוס אינה מקיימת את "שלטון החוק הבינלאומי" ומסמנת ניצחון עבור צ'אגוסים – היא מאפשרת למסך הסודיות לשמור ללא תביעה על העוולות שבוצעו במהלך "המלחמה בטרור". ". ההסכם, איך שהוא לבוש ומוצג, שוחק עוד יותר את אמינות המערב ומדגיש את חסרונות הדיפלומטיה בשלטון בהפרזה של סמכויות דומיננטיות.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
