הוא מתגנב לאט, פוגע בתפקוד, משנה את האישיות ולפעמים מוביל אף למצבים מסכני חיים. דיכאון במבוגרים הוא אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, אך גם אחת מהפחות מובנות. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה גילה כיצד המדינה הזניחה את נפגעי הנפש בישראל בצל מלחמת חרבות ברזל, ואת הנתונים המספריים המזעזעים לפיהם כשלושה מיליון ישראלים סובלים או יסבלו מפוסט טראומה, הפרעות חרדה ודיכאון. איך מזהים דיכאון, כיצד מאבחנים, מה גורמי הסיכון, ומה אפשרויות הטיפול? בפודקאסט הבריאות של מעריב התארח הפרופ' ערד קודש, מנהל מערך בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת וראש החוג לבריאות הנפש בקהילה, והסביר על ההפרעה, דרכי האבחון והטיפול.
צפו: פודקאסט הבריאות עם הפרופ' ערד קודש (צילום: מעריב אונליין)
בעקבות מגפת הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל", נצפתה עליה דרמטית בסובלים מהפרעות נפשיות, ובפרט דיכאון. זהו אינו רק מצב רוח ירוד, אלא הפרעה נפשית חמורה שמשפיעה על תפקוד האדם בתחומים שונים בחיים – עבודה, יחסים בינאישיים, תפקוד יומיומי והיכולת ליהנות מהחיים. פרופ' קודש מסביר כי ההבדל בין דכדוך זמני לבין דיכאון הוא בהתמשכות התסמינים ובעוצמתם. "דיכאון הוא סינדרום, כלומר מכלול של תסמינים שנמשכים לאורך זמן ופוגעים באיכות החיים," הוא מציין.
האבחנה מתבצעת על בסיס קריטריונים שמוגדרים בספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM5. כדי לאבחן דיכאון קליני, צריכים להתקיים לפחות חמישה מתוך התסמינים הבאים למשך שבועיים לפחות: מצב רוח ירוד רוב שעות היום, חוסר יכולת ליהנות (אנהדוניה), שינויים במשקל ובתיאבון, הפרעות שינה (נדודי שינה או שינה מופרזת), עייפות וחוסר אנרגיה, ירידה ביכולת הריכוז, תחושות אשמה או חוסר ערך, האטה פסיכומוטורית או חוסר שקט ומחשבות על מוות או אובדנות. אצל מבוגרים דיכאון עלול להתבטא גם בשינויים קוגניטיביים שמזכירים דמנציה, תופעה המכונה "פסאודודמנציה". לכן, חשוב לבצע הערכה רפואית מקיפה כדי לשלול מחלות אחרות ולהבטיח אבחון נכון.
קיימים סוגים שונים של דיכאון, כל אחד מהם מתאפיין במאפיינים ייחודיים. דיכאון מז'ורי הוא הצורה החמורה ביותר ומשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי. דיסטימיה, הידועה גם כדיכאון מתמשך, היא צורה קלה יותר אך נמשכת לפחות שנתיים. הקריטריונים לאבחון דיסתימיה כוללים מצב רוח ירוד ברוב שעות היום במשך שנתיים לפחות, יחד עם שניים או יותר מהתסמינים הבאים: שינויים בתיאבון, הפרעות שינה, עייפות או חוסר אנרגיה, הערכה עצמית נמוכה, קשיי ריכוז או קבלת החלטות, ותחושת ייאוש. ההבדל המרכזי בין דיסתימיה לדיכאון מז'ורי הוא שעוצמת התסמינים בדיסתימיה לרוב פחות חמורה, אך היא ממושכת מאוד ומשפיעה על איכות החיים לאורך זמן. לעתים, דיסתימיה עלולה להתפתח לדיכאון מז'ורי, תופעה המכונה "דיכאון כפול".
דיכאון עונתי מופיע בתקופות מסוימות של השנה, לרוב בחורף, בשל מחסור באור שמש. דיכאון פסיכוטי כולל תסמינים חמורים כמו מחשבות שווא או הזיות. דיכאון לאחר לידה פוגע בנשים לאחר לידה ומשפיע על היכולת שלהן לתפקד ולתקשר עם התינוק.
גורמי הסיכון לדיכאון מגוונים וכוללים שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. נטייה גנטית משחקת תפקיד משמעותי – אם קרובי משפחה מדרגה ראשונה סבלו מדיכאון, הסיכון עולה משמעותית. חוויות חיים קשות כמו אובדן, טראומה, סטרס מתמשך או בעיות כלכליות עשויות להיות טריגר משמעותי. מבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות לב או כאב כרוני נמצאים בסיכון מוגבר. גם שינויים הורמונליים, כגון גיל המעבר, עלולים לגרום להתפרצות דיכאון.
האבחון של דיכאון מתבצע באמצעות תשאול קליני מקיף, הערכת תסמינים ובדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל. רופאי משפחה ופסיכיאטרים משתמשים בכלים כמו שאלוני דירוג דיכאון (PHQ-9, BDI) כדי להעריך את חומרת ההפרעה. בנוסף, מבוצעות בדיקות רפואיות כדי לשלול גורמים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דמויי דיכאון, כמו הפרעות בבלוטת התריס או חסרים תזונתיים.
הטיפול בדיכאון משתנה בהתאם לחומרת ההפרעה ולמאפייני המטופל. טיפול פסיכולוגי מהווה אבן יסוד בטיפול, כאשר טיפולים מבוססי ראיות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול בין-אישי (IPT) הוכחו כיעילים במיוחד. עבור מטופלים עם דיכאון בינוני עד חמור, טיפול תרופתי מהווה אפשרות חשובה. נוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI כמו פרוזק, ציפרלקס וסרוקסט נחשבים לקו טיפול ראשון, בשל יעילותם היחסית הגבוהה והפרופיל הבטיחותי שלהם.
קבוצות נוספות של תרופות כוללות SNRI (כגון ויאפקס ודולוקסטין), שפועלות גם על סרוטונין וגם על נוראדרנלין, ויכולות להיות יעילות במקרים של דיכאון עם מרכיב חרדתי. תרופות ממשפחת הטריציקליים עדיין נמצאות בשימוש, אך בשל תופעות הלוואי שלהן הן מיועדות בעיקר למקרים עמידים לטיפול. בשנים האחרונות התפתח גם טיפול בתרופת ההרדמה המוכרת גם כ"סם המסיבות" – קטמין – הניתן כטיפול מהיר למקרים עמידים.
הבחירה בטיפול התרופתי המתאים נעשית תוך התחשבות במאפייני המטופל, בתופעות הלוואי האפשריות ובתגובה הצפויה לטיפול. עבור מטופלים הסובלים גם מחרדה, ייתכן שתועדף תרופה בעלת אפקט מרגיע. אצל מטופלים הסובלים מהפרעות שינה משמעותיות, ניתן לשלב תרופות עם השפעה מרדימה. ישנם גם טיפולים ביולוגיים כמו גרייה מגנטית עמוקה (TMS) וגרייה חשמלית המיועדים למקרים בהם טיפולים אחרים לא הועילו.
מעבר לטיפול התרופתי והפסיכולוגי, ישנה חשיבות לאורח חיים בריא בניהול הדיכאון. פעילות גופנית סדירה הוכחה כמשפרת את מצב הרוח על ידי העלאת רמות הסרוטונין והאנדורפינים במוח. תזונה מאוזנת, הכוללת חומצות שומן אומגה-3 וויטמינים חיוניים, יכולה לתרום לשיפור התסמינים. תמיכה חברתית היא מרכיב קריטי בהתמודדות עם דיכאון, ולכן מומלץ לחזק קשרים חברתיים ולשתף קרובים במצב הרגשי.
בסופו של דבר, דיכאון הוא מצב רפואי הדורש התייחסות רצינית וטיפול הולם. ההכרה בכך שמדובר בהפרעה לכל דבר ושניתן לטפל בה ביעילות יכולה לסייע לאנשים הסובלים מדיכאון ולקרוביהם לפנות לעזרה בזמן. כמו כל מחלה רפואית אחרת, גם כאן מוקד העניין הוא בזיהוי מוקדם, התאמת טיפול נכון ושיקום הדרגתי של איכות החיים.
הפרק המלא מתפרסם באתר מעריב אונליין ובכל אפליקציות ההסכתים
