בנובמבר, הצמרת הפוליטית ההולנדית ברובה המוחלט לצד אוהדי הכדורגל הישראלים לאחר שהשתוללו באמסטרדם התגרה אלימות עם תושבים מקומיים. העוול לא נעצר בנרטיב המעוות שפוליטיקאים הולנדים בחרו לאמץ.
העימותים העניקו לקואליציית הימין ההולנדית השלטת תירוץ נוח להציע שורה של צעדים המכוונים בבירור לקהילה המוסלמית במדינה. ההצעות הללו – שכנראה היו בשרווליהם במשך זמן רב – כללו שלילת דרכוניהם של אזרחים כפולים ומהמהגרים מרישיון השהייה הזמני שלהם אם הם נחשבים "אנטישמים" – עם הסתייגות שבאקלים הפוליטי של היום. , כמעט כל אמירה המבקרת את רצח העם של ישראל בעזה מתויגת כאנטישמית או טרוריסטית.
צעדים נוספים כוללים חסימת ארגונים אנטישמיים כביכול ממימון ציבורי, תיוגם כישויות טרור והצבתם ברשימות סנקציות, איסור על רשת התמיכה לאסירים הפלסטיניים סמידון והפללת "האדרת הטרור".
עד כה, הממשלה מימשה רק אחת מההצעות הללו – הקמת "כוח משימה למאבק באנטישמיות". נותר לראות אם ומתי האחרים יושמו בפועל.
לכל מי שעקב מקרוב אחר מה שגרמניה עשתה במהלך 15 החודשים האחרונים, הרטוריקה והפעולות של ממשלת הולנד אולי נשמעות מוכרות. כבר למעלה משנה שממשלת גרמניה יוצאת מגדרה לא רק כדי לתמוך בישראל, אלא גם להפליל ולשעיר לעזאזל את קהילותיה המוסלמיות, הפליטים והמהגרים. בכך היא יצרה תקדים שמדינות אירופה אחרות עוקבות אחריו כעת.
ביוני העביר הפרלמנט הגרמני חוק אזרחות חדש המחייב "בדיקת אנטישמיות" למועמדים ושולל הענקת אזרחות לכל מי שנחשב "אנטישמי" או לא מחויב לקיומה של גרמניה בשל תמיכתה הבלתי מותנית ב- מדינה ישראלית. הקריטריונים מסתמכים על הבעייתיות הגדרת IHRA שמבלבל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.
לייק לפוסט ברשתות החברתיות עם סיסמאות כמו "מהנהר לים" או כזה שמאשים את ישראל ברצח ילדים יכול להספיק כדי למבקשים לשלול אזרחות. ייתכן שגם אזרחים כפולים אינם בטוחים – החוק הגרמני מאפשר לרשויות לשלול אזרחות עד 10 שנים לאחר מתן האזרחות, אם כי הסף לכך נותר גבוה ובעיקר לא נבדק.
באוקטובר אישרו מחוקקים גרמנים גם מדיניות הגירה חדשה, המאפשרת למדינה לבטל את מעמד הפליטים של אנשים הנחשבים כדוגלים ב"אנטישמיות".
בנובמבר העביר הפרלמנט הגרמני החלטה המכוונת לאנשים ולקבוצות ביקורתיות כלפי ישראל. אלה הנחשבים כ"אנטישמים" לפי הגדרת IHRA או שנמצאו תומכים בתנועת החרם, הסרה והסנקציה (BDS) יוחרגו מכל יוזמות מימון ציבוריות – גם אם עבודתם אינה קשורה לחלוטין לפלסטין.
ההחלטה קוראת גם ל"ניצול אפשרויות דיכוי" ושימוש ב"חוק פלילי, מגורים, מקלט ולאום" נגד מי שנתפסים כ"אנטישמים".
אמנם ההחלטה אינה מחייבת, אך גם לא ניתן לערער עליה משפטית, וסביר להניח שתהיה לה השפעה מצמררת מאסיבית על חברה אזרחית התלויה מאוד במימון ממשלתי ולנרמל את הפגיעה בזכויותיהם של מבקשי מקלט ומהגרים. כפי שמזהירה Nadija Samour, יועצת משפטית בכירה של המרכז האירופי לתמיכה משפטית, ההחלטה "הולכת לחזק את השימוש בדיני הגירה כסוג של רדיפה".
פחות משבועיים לאחר הצבעת ההחלטה, התייחסה אליה קרן גרמנית בהחלטתה לבטל פרס אדריכלות שניתן לאמן שחתם על מכתב בגנות ישראל.
האיום של "צעדי דיכוי" אינו חדש עבור קבוצות וארגונים המתמקדים בסולידריות הפלסטינית בגרמניה. מאז 7 באוקטובר 2023 הם מתמודדים עם דיכוי מסיבי, אלימות ומעקבים משטרתיים, חשבונות הבנק שלהם הוקפאו והפגנות ואירועים בוטלו, או נאסרו על הסף, כמו סמידון.
ארגוני זכויות אדם השמיעו אזעקה בנוגע למסלול האוטוריטרי של גרמניה. הם הזהירו כי נפגעים חופש הדעה, חופש הביטוי, חופש האסיפה, חופש האמנויות והחירויות האקדמיות. ב א הַצהָרָהארגוני החברה האזרחית הגדולים קראו להחלטה המאפשרת "הפרות חמורות של זכויות יסוד וזכויות אדם ואי ודאות משפטית ניכרת".
במדיניות המקלט, היינו עדים לאופן שבו הצעדים ההרסניים ביותר של מדינה אחת נגד הגירה זוכים לביקורת בתחילה, אחר כך מנורמלים, ובסופו של דבר מאומצים על ידי אחרים. נראה שדפוס דומה מתפתח עם דיכוי ההפגנות נגד ישראל, שכן נראה כי הולנד עוקבת אחר הגלישה של גרמניה לעבר סמכותנות. וזה לא לבד בזה.
בדצמבר העבירה צרפת הצעת חוק שאם תאושר על ידי הסנאט, תשלול אזרחות, התאזרחות או תושבות מזרים שיורשעו במעשים מפלים על בסיס גזע, דת או מוצא לאומי. זאת בעקבות הצעת חוק מאוקטובר שתהפוך את "התנצלות הטרור", המכחישה את קיומה של ישראל, ואת ההשוואה של יהודים או ישראל לשואה בלתי חוקית.
במה שהיה נִקרָא בניסיון להשתיק פעילים פרו-פלסטינים, הציגה בריטניה הצעה חדשה הגדרה של קיצוניות במרץ אשתקד שחוסם קבוצות "קיצוניות" מלקבל מימון ממשלתי ומפגש עם גורמים רשמיים.
באופן מדאיג, לא הייתה מספיק תגובה ציבורית נגד הנטיות האוטוריטריות הללו. בהולנד, הזעם הציבורי התמקד באמירות גזעניות שהשמיעו בכירים הולנדים לאחר האלימות.
הייתה דחיפה מסוימת כאשר בסוף נובמבר, הפרלמנט ההולנדי קיבל הצעה המבקשת מהממשלה לאסוף נתונים על "נורמות וערכים" של אזרחים הולנדים עם רקע הגירה. נתונים אלו היו אמורים "להציע תובנות לגבי השילוב התרבותי (שלהם)" ולסייע ב"טיפול בבעיות באופן ממוקד". בעקבות זעם ברשתות החברתיות על ההצעה המפלה בעליל, הבטיח ראש ממשלת הולנד לא לפעול לפי ההצעה.
אבל לא הייתה התגייסות בקנה מידה גדול יותר למחות נגד ולעצור אף אחד מצעדי הדיכוי האחרים מיישום. זה המצב גם במקומות אחרים באירופה.
האירופים צריכים להבין שהגנה על חופש הביטוי נוגעת לא רק לפלסטינים ולמי שמביעים סולידריות איתם. ההיסטוריה האירופית מלאה בדוגמאות שבהן דיכוי המתמקד בקבוצה אחת מתרחב וכוללת גם אחרות.
עלינו לדרוש מהממשלות שלנו להגן על זכויות האנשים להשמיע קול ולנקוט פעולה נגד רצח העם של ישראל בעזה, כמו גם שותפות אירופה בו. התעלמות מהנושא תאפשר לסמכותיות להתפשט באירופה ללא הפוגה.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
