הפריחה של האביב אולי מרהיבה לעין, אך עבור רבים היא גם מבשרת על עונה של סבל ממשי. כבר בתחילת אפריל מדווחים רופאי משפחה וילדים על עלייה חדה בפניות של מטופלים, הסובלים מתסמינים אלרגיים מגוונים — החל מנזלת, עיניים דומעות, פריחות בעור ושיעול טורדני, ועד לקוצר נשימה, חנק ואף אובדן הכרה. גל האלרגיות שמגיע מדי אביב הוא תוצאה של תגובת יתר של מערכת החיסון לחומרים שבדרך כלל אינם מזיקים. מערכת החיסון, שאמורה להגן על הגוף מפני חיידקים ווירוסים, מזהה בטעות אבקנים של צמחים, קרדית אבק הבית או מזונות מסוימים כגורם מסוכן – ומגיבה באופן מופרז.
במהלך התקף אלרגי משתחררים בגוף נוגדנים מסוג IgE אשר נקשרים לתאי מאסט – סוג של תאי דם לבנים. עם חשיפה חוזרת לאותו גורם אלרגני, התאים הללו משחררים היסטמין, חומר כימי שגורם להרחבת כלי הדם ולדליפת נוזלים. התוצאה: גודש באף, נפיחות, גירוי, דלקות מקומיות, ולעיתים גם תגובות סיסטמיות חמורות. בעוד שרבים סובלים מתסמינים קלים עד בינוניים, אצל אחרים האלרגיה עלולה להתפתח להתקף מסכן חיים – מצב המכונה אנפילקסיס.
האלרגיות הנפוצות ביותר בעונת האביב אינן דווקא לפרחים ססגוניים אלא לצמחים נפוצים מאוד במרחב הישראלי: דשא, ברוש, זית, ערער, פקאן וכתולית יהודה – כולם מפיצים אבקה באמצעות הרוח. חלקם, כמו הברוש, מתחילים להשיל את האבקה כבר בתחילת מרץ, וגורמים למיליוני גרגרי אבקה להתפזר באוויר ולהיקלט במערכות הנשימה של הרגישים. גם קרדית אבק הבית – יצור מיקרוסקופי החי בעיקר במזרנים, שטיחים וכריות – ממשיכה לטרוד את מנוחתנו לאורך כל עונות השנה, אך מתחזקת בעונות המעבר בשל עלייה בלחות.
מעבר לצמחים, קיימות גם אלרגיות שכיחות למזון. בישראל, האלרגיה לשומשום בולטת במיוחד, בשל השימוש הרב בטחינה ובמאפים המכילים שומשום. קיימת גם שכיחות של אלרגיה לביצים, לחלב, לאורז ולדגים. לעומת זאת, אלרגיה לבוטנים – הנפוצה בארצות הברית – נדירה יחסית בישראל, ייתכן בשל החשיפה המוקדמת לבמבה בקרב תינוקות, החשיפה שנמצאה כמגינה במחקרים רבים מפני התפתחות אלרגיה.
למרות המחשבה האינטואיטיבית, בית סטרילי מדי דווקא מגביר את הסיכון לפתח אלרגיות. מחקרים הראו כי חשיפה מוקדמת לחיידקים, בעיקר דרך מגע עם בעלי חיים, אחאים גדולים או סביבת חיים פחות מחוטאת, מחזקת את מערכת החיסון ומונעת התפתחות תגובת יתר אלרגית. לעומת זאת, בתים שמנוקים יתר על המידה, חיטוי תכוף של משטחים ושטיפת צעצועים ומוצצים באקונומיקה – תורמים דווקא לעלייה בשכיחות האלרגיה.
האבחון מתבצע באמצעות מספר שיטות. הנפוצה שבהן היא תבחיני עור – סדרת דקירות קלות ביד שעליהן מטפטפים חומרים אלרגניים. תגובה בעור, המתבטאת באודם ונפיחות מקומית, מעידה על אלרגיה. קיימת גם אפשרות לביצוע בדיקת דם מסוג RAST, שבודקת את הימצאות נוגדני IgE למגוון גורמים. כאשר קיימת אלרגיה נדירה במיוחד, מכינים תמצית ייעודית לבדיקה. בחלק מהמקרים האלרגיה מופיעה בילדות ונעלמת מעצמה, אך במקרים אחרים היא עלולה להחמיר עם הזמן.
הטיפול באלרגיה תלוי בחומרת התסמינים ובמנגנון הפעולה. לתסמינים קלים משתמשים בתרופות אנטי־היסטמיניות, כדוגמת פניסטיל, טלפסט ואריוס. תרופות אלו חוסמות את קולטני ההיסטמין בגוף, ומונעות את התסמינים הנגרמים מהפעלתם. לאחרונה באלרגיות קשות מאשרים רופאים להעלות את מינון ה"טלפסט", הכדור הפופולרי לאלרגיה במבוגרים, גם ל-3 ואף 4 פעמים ביממה לזמן קצר.
כשמדובר בנזלת אלרגית מתמשכת, נהוג להוסיף תרסיסים המכילים סטרואידים כמו אבאמיס, המפחיתים דלקת ובצקת בריריות האף. במקרים של אסתמה האלרגית – מחלה חסימתית של דרכי הנשימה – הטיפול מבוסס על משאפים כמו וונטולין להקלה מהירה, ופליקסוטייד להפחתת דלקת כרונית.
למי שסובל מאלרגיות קשות במיוחד, קיימת אפשרות לבצע טיפולי חיסון (דסנסיטיזציה). אלה כוללים הזרקה שבועית של מינונים קטנים של האלרגן לתוך הגוף, במשך תקופה של שנה עד שלוש שנים, כדי ללמד את מערכת החיסון להגיב אליו בצורה פחות עוצמתית. הטיפול נעשה בהשגחה רפואית בלבד, והוא מבוסס על חשיפה הדרגתית לחומר האלרגני עד ליצירת סבילות. בשנים האחרונות נכנסו גם טיפולים ביולוגיים חדישים, הכוללים נוגדן "מלאכותי" שנקשר לנוגדי האלרגיה בדם מסוג IgE ומונעים מהם לגרום לתגובה האלרגית. מדובר בזריקות שנלקחות אחת לחודש, ומעלימות באחוזים גבוהים את התסמינים.
הטיפול החשוב ביותר במצבי חירום אלרגיים הוא מזרק אפיפן. מדובר במזרק דמוי עט המכיל אדרנלין – חומר שמרחיב את דרכי האוויר, מכווץ כלי דם, מעלה לחץ דם ומאט את התגובה האלרגית. האפיפן ניתן לשימוש עצמי, ולעיתים קרובות מציל חיים. כיום מחויבים גם מוסדות ציבוריים, בתי ספר ומסעדות להחזיק מזרק כזה. חולי אלרגיה שכבר עברו תגובה חמורה בעבר מחויבים לשאת אותו איתם.
השימוש בו פשוט יחסית: תחילה יש להסיר את הניצרה הכחולה, ואז להצמיד את הקצה הכתום של המזרק לחלק החיצוני של הירך ולהפעיל לחץ עד הישמע קליק המעיד על הזרקה. יש להחזיק את המזרק לחוץ למשך שלוש שניות, ואז לעסות את המקום במשך עשר שניות נוספות. במידה ומדובר בילד, יש להחזיקו היטב כדי להבטיח שההזרקה תתבצע בצורה בטוחה ומדויקת.
סימני האזהרה שמחייבים התערבות מיידית כוללים פריחה נרחבת שמתפשטת במהירות, נפיחות בשפתיים או בלשון, קוצר נשימה, סחרחורת, שלשולים, הקאות, לחץ דם נמוך ואובדן הכרה. הופעת אחד מהסימנים הללו מחייבת הזעקת מד"א מיד בטלפון 101. יש להניח את הטלפון על רמקול ולהקשיב להנחיות, להביא את מזרק האפיפן ולהשתמש בו בהתאם להוראות. במקרה של אובדן הכרה – יש להתחיל בהחייאה.
התגובה האלרגית החמורה ביותר, אנפילקסיס, מערבת לרוב יותר ממערכת גוף אחת – כמו העור, מערכת הנשימה והלב – ומופיעה תוך דקות עד שעות מהחשיפה. לכן נדרש פינוי מיידי לחדר מיון על ידי צוות ניידת טיפול נמרץ. מתן אפיפן הוא טיפול ראשוני בלבד, אך המעקב והטיפול בבית החולים הכרחיים למניעת הישנות ההתקף.
ככל שידוע יותר בציבור על תסמיני אלרגיה, כך עולה המודעות לאבחון מוקדם ולנשיאת אפיפן. הורים לילדים אלרגיים נדרשים ליידע את צוותי החינוך ולוודא שהמזרק נגיש בכל זמן. למרות הסכנות, חשוב לזכור כי ניהול נכון של האלרגיה – על ידי הימנעות מגורמי הסיכון, שימוש בתרופות נשיאה של אפיפן במקרי חירום – מאפשר חיים תקינים לחלוטין.
