"פעם יכולת לעשן בפנים", נזכר עומר אדרסי על סינמה ריף, בית הקולנוע בן ה-86 שעדיין עומד על הגראנד סוקו של טנג'יר. "הדבר הראשון שקיבל את פניך כשנכנסת לבניין היה ענן אדים סמיך."
הכרטיסים לקולנוע היו זולים בהרבה בשנות ה-70, כאשר Edressi, חובב קולנוע מקומי, היה מבקר – זה עלה רק דירהם אחד (0.10$) לכניסה, כריך וסודה. היום, כרטיס יחזיר אותך בערך ב-50 דירהם (5 דולר) וסודה בערך 15 (1.50 דולר).
"כמובן, אז היינו צריכים להקים כיסאות משלנו והמקום היה די עלוב, אבל עדיין היינו מבלים אחר הצהריים שלמים הכי שמחים שיכולים להיות", הוא צוחק.
בניין ארט דקו, סינמה ריף בולט מתוך קהל של מסעדות מסוידות לבן ובניינים עם תריסים בגראנד סוקו, כיכר מוזרה עם טבעות דקלים המסמנת את הכניסה למדינה העתיקה של העיר.
הממסד, המעוטר בצבע אדום נועז וכרזות סרטים צבעוניות, שוחזר לאחרונה; ניתן למצוא כעת כיסאות אדומים קטיפה ומסך לבן בוהק בתוך התיאטרון הנוצץ.
הפרקים האחרונים הם חלק מהסיפור עלייה-ירידה-ועלייה-שוב של סינמה ריף. הממסד, שנפתח במקור ב-1938, השתנה באופן משמעותי ממה שהיה בשנות העשרה של אדרסי בשנות ה-70.
'מרחב בטוח' להימלט מהחברה השמרנית – לרגע
התקופה שמתארת אדרסי נתפסת לעתים קרובות כשיא השיא של הקולנוע המרוקאי; עד שנות ה-80, כ-240 בתי קולנוע ברחבי הארץ היו עמוסים באופן קבוע בחובבי קולנוע. יותר מ-42 מיליון כרטיסי קולנוע נרכשו מדי שנה – כמות ניכרת בהתחשב בעובדה שאוכלוסיית מרוקו מנתה כ-19.5 מיליון ב-1980. עדיין נמכרו יותר כרטיסים בשוק השחור.
העיתונאי והפעיל החברתי אחמד בוגאבה זוכר את חייו ברבאט בתקופה זו. כדי לקנות כרטיסים לאולם הקולנוע האהוב עליו, סינמה רנסנס, הוא יצטרך להגיע שעה מוקדם יותר ולעמוד בתור.
"אם איחרת, תצטרך לרכוש את הכרטיס שלך מהשוק השחור", אומר בוגאבה. "המחירים תמיד היו מנופחים ויקרים מדי."
מוכרי השוק השחור האלה היו אוגרים כרטיסים לסרטים פופולריים כדי למכור אותם במחיר פרימיום. הם היו מקימים חנויות בקרנות רחוב מוצלות ובסמטאות נסתרות כדי להימנע מאנשי קולנוע ורשויות ערניים.
בעל הגלריה המקומית של טנג'יר, Najoua Elhitmi, זוכר רמות דומות של פופולריות בבתי הקולנוע של טנג'יר. במהלך שנות ה-80, אלחימי נזכר שבתי קולנוע היו נקודת מפגש מצוינת לבני נוער וצעירים.
"אפשר היה להימנע מעיניים סקרניות בחושך, אז זה היה מקום טוב לדייטים ראשונים – ונשיקות ראשונות…" אלחימי נסוג וצוחק. "זה נשמע טריוויאלי, אבל במובנים רבים זו הייתה בריחה בטוחה מההיבטים השמרניים יותר של החברה המרוקאית".
לאמיה בנגלון, מתכנתת ומנהלת קהילה ב-Cine-Theatre Lutetia בקזבלנקה, שנפתח לראשונה ב-1953, מספרת סיפור מחמם לב דומה. "לאחרונה הייתה לנו בכורה לסרטה של אסמה אל מודיר, אם כל השקרים", אומר בנגלון. "אסמה ביקרה בקולנוע כדי להשתתף בהקרנה והיא אמרה לקהל שהדייט הראשון של הוריה היה בלוטטיה".
בתי קולנוע היו גם מקומות שבהם אנשים יכלו ללמוד על מדינות ותרבויות שונות. "היינו באים לצפות בסרטים הודיים והוליוודיים במיוחד", אומר אלחיטמי.
בוגאבה נזכר שנסע מרבאט לקזבלנקה כדי להשתתף בהקרנות בכורה של סרטים חדשים.
"זה ייקח בערך שעה וחצי לנסוע לשם, אבל האווירה הייתה חשמלית", אומר לי בוגאבה. "זה הדבר הכי טוב בביקור בקולנוע. אתה יכול להרגיש את האנרגיה והרגש של הסובבים אותך בזמן שאתה צופה בסרט – זו חוויה משותפת".
אחד המפעלים שקיימו בקביעות בכורה בתקופה זו היה קולנוע תיאטרון לוטטיה, שיחד עם קולנוע ריאלטו בסגנון אר-דקו – שנפתח ב-1929 ועדיין פועל כיום – היו גם בין המקומות הפופולריים ביותר בעיר.
"אבי ודודות שלי מספרים לי סיפורים על איך אנשים נהגו להתלבש רק כדי לבוא ולצפות בסרט", אומרת בנגלון ועיניה מאירות. "טיול לקולנוע היה אירוע שאנשים ציפו לו".
סתיו ודעיכה: טלוויזיה בלוויין, תקליטורי DVD פיראטיים ושירותי סטרימינג
לקראת סוף שנות ה-80 ואל תוך שנות ה-90 החלו להיסגר בתי הקולנוע של מרוקו. בטנג'יר, מפעלים איקוניים כמו סינמה רוקסי, סינמה פריז וקולנוע מאוריטניה נסגרו כולם בתקופה זו. קולנוע ליברטה בקזבלנקה היה נפגע נוסף.
עד האביב הערבי ב-2011, בתי הקולנוע של מרוקו היו מאוד מהאופנה. ניתן לייחס זאת בחלקו לזמינות הגוברת של צורות מדיה אחרות, כולל תקליטורי DVD, טלוויזיה בלוויין ובסופו של דבר, השקת שירותי סטרימינג מקוונים.
"החברה התחילה לנוע הרבה יותר מהר. אנשים רצו תיקון קל לצפייה בסרטים – לאו דווקא בילוי אחר הצהריים", אומר בנגלון. "המועדפים המקומיים, כמו הקולנוע ליברטה של קזבלנקה, נסגרו כתוצאה מכך."
מפעלים כמו סינמה ליברטה וקולנוע סעדה, גם הם בקזבלנקה, פשוט נותרו נטושים. "מקומות אחרים נהרסו או נהרסו", אומר בנגלון בצער. "בנייני דירות או בנייני מגורים רבי קומות תפסו את מקומם".
קולנוע לוטטיה הצליח להישאר פתוח, אם כי בנגלון מסביר כי הנכס נפל ברובו למוות מתחילת שנות ה-2000. "לא הרווחנו מספיק כסף כדי ליישם תיקונים ושיפוצים כשהם נדרשים", היא מסבירה.
שיקום מההריסות
בתגובה לירידת בתי הקולנוע בארץ, החל מרכז סינמטוגרפיה מרוקן להנפיק מימון לסיוע בפרויקטים של שיפוץ. מוסד מנהלי ציבורי בראשות משרד התרבות, מטרתו העיקרית של המרכז היא קידום ושיקום תעשיית הקולנוע בארץ.
Cine-Theater Lutetia היה אחד מהמפעלים שקיבלו כסף ב-2019.
היום הוחזר הקולנוע לתפארתו המקורית; פרטי ארט דקו, לרבות דלתות מחורצות מעור וכיתוב מודגש נרחב, נראים ברחבי הנכס. מקרנים שחוקים בזמן מוצגים מחוץ לחדר ההקרנה, המצויד במקומות ישיבה אדומים וווילונות מוזרים עם פסים.
בהתאם לעיצוב הארט-דקו המסורתי של התקופה שבה נבנו רבים מבתי הקולנוע הללו, שוחזר הקולנוע ריף של טנג'יר באופן דומה.
תחובים מאחורי ארונות זכוכית, פוסטרים צבעוניים מצפים את חזית הממסד. כשהם מפרטים את התוכנית הקרובה לשבוע, הם משובצים בתמונות עתידניות מתוך מותחן מדע בדיוני בינלאומי לצד כמה תמונות סטילס קצת יותר מטושטשות מסרטים עצמאיים שנעשו במקום.
לאורך המדרכה בחזית הבניין, כסאות עץ עקומים ושולחנות חומים מארחים את המבקרים הלוגמים מבקבוקי סודה זכוכית מיושנים.
בית הקפה של בית הקולנוע ממשיך פנימה, שם צפופים ספות עור בלויות וכיסאות בר לצד משרד כרטיסים מזכוכית. שוב מרכז תרבותי בטנג'יר, בית הקפה שומר על זרימה קבועה של מבקרים בכל זמן נתון.
אדרסי אומר לאל ג'זירה שהביקור במקום הוא נוסטלגי ביותר עבורו. "כל כך הרבה פרטים נשארו מהזמן שבו הלכתי לפני כל השנים האלה, אבל עכשיו המקום הפך לזמין עבור דור חדש לגמרי."
כמס אדין נואב בת ה-27, קלה ופעור עיניים, היא המנהלת הטכנית של סינמה ריף של טנג'יר. נואב אחראית על עיבוד הקול ותפעול המקרנים. הוא גם עוזר מדי פעם בבחירת התוכנית השבועית וכרגע כותב את התסריט הקולנועי הראשון שלו בזמנו הפנוי.
"עד שהייתי נער, רוב בתי הקולנוע נסגרו", הוא אומר. "גדלתי על צפייה בסרטים בטלוויזיה וקניתי DVD מחנויות מקומיות.
"השיקום של מפעלים כמו ריף נתן לי הזדמנות לחוות באמת את תרבות הקולנוע".
הקולנוע רנסנס של רבאט נסגר בשנת 2006, ונשאר סגור למספר שנים לפני שהחל שוב בפעילות בקנה מידה קטן בשנת 2013. לאחר סדרה של שיפוצים משמעותיים, המקום פתח מחדש את שעריו בשנת 2017 כמקום תרבות רב תכליתי.
"לפני השיפוצים, חדר ההקרנה היה צפוף עם למעלה מ-700 מושבים", מסביר מרואן פאצ'אן, מנכ"ל סינמה רנסנס. "רצפות העץ היו סדוקות וככל הנראה היו גם חולדות תושבות!"
שיפוצים בטוב טעם יושמו בכל רחבי הנכס, עם אריחים מונוכרומטיים וכיתוב זהב המעניקים כבוד למורשת האר-דקו של העיר. כעת 350 מושבים זמינים לאורחים, המספר המופחת מאפשר יותר מרווח רגליים ואמצעי בטיחות מודרניים.
ייעודו מחדש ודמיינו מחדש – מתוך מחשבה על קהילה
מאמצי התחייה, לעומת זאת, היו צריכים לקחת בחשבון את הטעמים המודרניים. "היינו גם צריכים להסתגל כדי להפוך את החללים לרלוונטיים לחברה המודרנית", אומר פאצ'אן.
דבר אחד המשותף ל-Cine-Theatre Lutetia, Cinemathèque de Tanger ו-Cinema Renaissance הוא שהם נקראים כיום "מרכזי תרבות רב-תכליתיים". בנוסף להקרנות, מתקיימים בתיאטראות דיוני פאנל, אירועים מוזיקליים ופסטיבלי קולנוע.
"חשוב לבתי הקולנוע לבדל את עצמם משירותי סטרימינג וטלוויזיה", מסביר פאצ'אן. "לבתי קולנוע יש יתרון נוסף של קהילה."
"חבר שלי גר במקנס. אין שם קולנוע, אז הוא מביא את בנותיו ברכבת לבקרים של הילדים שלנו בימי ראשון. הם מקבלים פנקייקים אחר כך ואז חוזרים הביתה", צוחק פאצ'אן. "הנסיעה ברכבת אורכת שעתיים."
נראה שהקונספט של ראיית סרט כטיול אחר הצהריים והזדמנות להתרועע גם הוא עושה קאמבק.
קולנוע רנסנס מתגאה בכך שהוא מקום לדיון ולהחליף רעיונות. פסטיבלי הסרטים הבינלאומיים שלה הפכו ידועים במיוחד במהלך השנים האחרונות.
במהלך פסטיבל הסרטים האיטלקי של הארגון בספטמבר 2022, הקולנוע הקרין מגוון סרטים שנעשו באופן עצמאי מהמדינה.
"לאחר מכן, המשתתפים היו דנים בנושאים בסרטים", אומר לי פאצ'אן. "זו הייתה דרך מצוינת להחליף רעיונות וליצור קשר בין קהילות שונות".
בתי הקולנוע המחודשים של מרוקו מתמקדים גם בהעלאת תעשיית הקולנוע המקומית; סינמה ריף ערך לאחרונה הקרנות של סאונד אוף ברבריה, סרט עצמאי על שני מוזיקאים צעירים המטיילים ברחבי צפון אפריקה במסע לגלות מוזיקת אמזיג'ית אזורית.
בקולנוע לוטטיה של קזבלנקה, נאצרה תוכנית נרחבת של סרטים מרוקאים, הכוללת הקרנות של Animalia מאת סופיה אלאוי (2023), אם כל השקרים מאת אסמה אל מודיר (2023), מדבריות מאת פאוזי בנסאידי (2023) ו- Damned Don't Cry מאת Fyzal Boulifa (2022).
"כל השינויים האלה עזרו לנו לרכז מחדש את סצנת התרבות של בתי הקולנוע", אומר פאצ'אן באנימציה. "הם לא מתחדשים רק עבור הדור הישן יותר, אלא מתאימים גם לטעמם של החדשים יותר."
