שלוש חזיתות, אפס תוצאות — והקוסם מארץ טראמפ עדיין מחכה לקסם. יותר ויותר גורמים שואלים: האם סטיב ויטקוף פשוט לא עומד בעומס? חשש שכזה העלה בפניי דיפלומט בכיר לשעבר, הסבור כי העובדה שויטקוף מטפל בו־זמנית בשלוש זירות — עזה, איראן, רוסיה — מבלי להיות מומחה מדיני באף אחת מהן, מעוררת אצלו דאגה עמוקה ביכולתו לקדם עסקת חטופים.
לדבריו, קשה לראות כיצד שליח אחד יכול להביא תוצאה משמעותית כלשהי, כשאין לו לא את הרקע, לא את ההכשרה ולא את הכלים. יש הסבורים שויטקוף כלל לא היה אחראי להסכם הפסקת האש האחרון, אלא רק לחץ בזמן הנכון על הגורמים הנכונים — להסכים להסכם שנוסח עוד קודם לכן בידי אנשי ממשל ביידן. אחרים חולקים.
לכן, במסיבת עיתונאים בשני האחרון עם שגריר ארה"ב החדש בישראל, מייק האקבי, במסגרת הכנס של סוכנות התקשורת JNS, ביקשתי לשמוע מה דעתו בנושא. לשאלתי בדבר החשש הישראלי כי העובדה שהשליח המיוחד סטיב ויטקוף מעורב בו זמנית בשלוש סוגיות קריטיות – איראן, רוסיה, חמאס – מובילה להזנחה, בלית ברירה, של נושא החטופים מעזה, השיב השגריר: "אין לי שום ספק שתשומת ליבו אינה מוסחת בשום צורה שפוגעת בהליך [המשא ומתן לחילוץ החטופים]".
עוד הוסיף כי "כל האינדיקציות הן שהוא מסוגל לטפל בכמה דברים יותר מבבת אחת. אבל יותר חשוב ממה שאתם שומעים מאיתנו – המילים החשובות באמת הן אלה של הנשיא טראמפ. הוא קובע את המדיניות, הוא בוחר איך לקדם אותה ובידי מי". מכאן פנה השגריר לספר בשבחו של הנשיא טראמפ, אך השאלה בעינה עומדת – מדוע אנשים מטילים ספק בסטיב?
שליח בשלוש חזיתות
ויטקוף, מקורבו של דונלד טראמפ מאז שנות השמונים, מונה לשליח מיוחד למזרח התיכון, אך הפך במהרה לשחקן המרכזי כמעט בכל גזרה מדינית בה מעורבת ארצות הברית – עזה, איראן ואוקראינה. על רקע זאת, צפים מספר חששות בקרב גורמים מדיניים, דיפלומטיים ועיתונאיים, כפי שדווחו לאורך השבועות האחרונים במגוון כלי תקשורת אמריקאיים.
בכתבה שפורסמה ב-CNN, לפני כשבועיים, צוטט גורם אמריקאי ותיק, שביקש להישאר בעילום, כאומר: "מעטים מחוץ למעגל הפנימי של הבית הלבן עבדו איתו. הוא מתנהל כזאב בודד". לדבריו, לויטקוף יש משרד עצמאי בתוך האגף הבכיר של הבית הלבן (ה"ווסט וינג"), אך מרבית אנשי הממשל כלל אינם מודעים ללו"ז שלו או ליעדים שאליהם הוא טס.
לפי מקורות נוספים ששוחחו עם רשת CNN, צוותו הקטן במחלקת המדינה מגלה לעיתים על פגישות שערך – עם ולדימיר פוטין או עם שר החוץ האיראני – רק בדיעבד. אותם מקורות הביעו דאגה מכך שויטקוף מקבל החלטות רגישות ללא הליך תיאום מקצועי מסודר, ובלי צוות מומחים סביבו. "הוא מתנהל לגמרי לבד", אמר אחד מהם. "זה לא אידיאלי – וזה בהחלט לא רגיל".
"למידה תוך כדי תנועה מול פוטין – זו טעות"
אחת מהביקורות החריפות ביותר הופיעה ביום שלישי האחרון, במאמר בניו־יורק פוסט מאת דאגלס מארי, תחת הכותרת: "סטיב ויטקוף מאבד את השיחות הזרות וגורר את טראמפ למטה". במאמר, מארי תוקף את מינויו של ויטקוף לשליח מיוחד וטוען כי הוא נכשל בניהול שלוש החזיתות הרגישות ביותר במדיניות החוץ האמריקאית – עזה, איראן ורוסיה.
לדבריו, טראמפ הבטיח הישגים בזירה הבינלאומית, אך בפועל, "המנהיגים שמעבר לשולחן המו"מ למדו שהם יכולים לגרור את אמריקה עוד קצת, ועוד קצת – עד שהזמן יאזל, וטראמפ יוחלף בנשיא חלש יותר". נזכיר כי מארי נתפס כתומך בנשיא טראמפ, או לפחות מי שאינו עוין לממשל המכהן, כך שדבריו המפתיעים שופכים אור בוהק וצורם.
בנוגע לחמאס, כתב מארי כי ויטקוף עצמו הודה, בחודש מרץ, כי חמאס הצליח להוליך אותו שולל. לדבריו, לאחר משא ומתן ממושך, הבין ויטקוף כי הארגון רק העמיד פנים שהוא מעוניין בעסקה, בזמן שבפועל לא הייתה כוונה להגיע להסכם.
"חמאס? כת מוות רצחנית עם היסטוריה של רמאות? מי היה מאמין שהם לא ינהגו בתום לב?" כתב מארי בטון סרקסטי, והשיב מיד: "ובכן, כולם". לטענתו, מה שמעכב את השיחות הוא לא רק חמאס — אלא גם העובדה שאין כל לחץ אמריקאי ממשי על קטאר, המארחת את הנהגת הארגון.
בעיני מארי, הבעיה אינה רק בהתנהלות חמאס — אלא גם בתגובה האמריקאית. לטענת מארי, אחת הסיבות לכך שהשיחות לא מתקדמות נעוצה בהיעדר כל לחץ ממשי מצד ארה"ב על קטאר – המארחת את הנהגת חמאס.
"המלחמה בעזה יכולה להסתיים מחר אילו הקטארים היו חשים ולו רמז של לחץ אמריקאי", כתב. "אבל כשקטאר עושה את המינימום האפשרי – ויטקוף שופך עליהם שבחים כאילו מדובר בגאולי עולם. בתחילת התהליך הוא אף תיאר את פעולתם כ'עבודת קודש'. אם ככה נראים מלאכים בעיניו – קשה לדמיין איך הוא מדמיין את השטן".
דבריו של מארי באשר לקטאר מצטרפים לתמיהה של חלקים בציבור על רקע קשריו העסקיים של ויטקוף עם קרן השקעות קטארית. לפי דיווח בתקשורת הזרה, ובהם בוול-סטריט ג'ורנל, לויטקוף עבר עסקי, לא רחוק, עם גורמים קטאריים, כמו גם קשרים מסחריים נוספים במפרץ. כל אלה מעוררת דאגה בקרב גורמים שטוענים לניגוד עניינים אפשרי – במיוחד לנוכח יחסו הסלחני לקטאר במו"מ.
מכל מקום, גם בזירה האיראנית, טוען מארי, ויטקוף נכנס לתהליך שמזכיר את הסכם הגרעין השנוי במחלוקת שנחתם בתקופת אובמה. "איראן ממשיכה לרוץ לעבר הפצצה", כתב. "וטראמפ אולי מתעקש שהיא לא תקבל נשק גרעיני, אבל שליחו נגרר חזרה למודל שארה"ב עצמה נטשה. במקום להפעיל את המנוף האפקטיבי – סנקציות – ויטקוף נכנס למו"מ שבו הזמן פועל נגדנו, ואיראן ממשיכה להתחזק".
אך את הביקורת החריפה ביותר כלפי ויטקוף שומר מארי לגזרת רוסיה. "במקום שמזכיר המדינה כמו מרקו רוביו, עם צוות מתאים, ינהל את השיחות מול הקרמלין, ויטקוף נכנס לשם לבד", תוך שהוא מדגיש את הבעייתיות שבגישה שננקטה בבחירה בויטקוף לניהול המו"מ: "ללמוד את המלאכה תוך כדי תנועה? מול פוליטיקאי מנוסה כמו פוטין? זה לא סיכון – זה מתכון לאסון".
לדברי מארי, "מדיניות חוץ אינה המקום שבו לומדים תוך כדי תנועה. לא כשמדובר באויבים עם זיכרון [קולקטיבי] היסטורי בן מאות שנים. אם טראמפ רוצה לעצור את שרשרת ההבטחות שנשארות באוויר – הוא יצטרך להרחיק את ויטקוף הצידה, או להאשים אותו בכישלונות ולהמשיך הלאה ".
עסקה בכל מחיר? בלבול ואי בהירות – גם כלפי פנים
סוג חשש אחר ביחס לדרכו של ויטקוף בגזרת איראן קשורה לגישתו הכללית ביחס למשא ומתן. כפי שפורסם לאחרונה בג'ואיש אינסיידר, מכרו של ויטקוף, יזם הנדל"ן דן קודסי אמר כי "הם [ויטקוף וצוותו] נכנסו למו"מ עם איראן כשברור שמה שחשוב להם זה לסגור עסקה – לאו דווקא עסקה טובה".
מעשה זה לא רק מטיל ספק ביחס לאפשרות של השגת הטובה לארה"ב, ולישראל. בעיני קודסי מדובר בשגיאה טקטית במשא ומתן, כשלדבריו "הם חשפו את הקלפים מוקדם מדי". ויטקוף עצמו השתמש במונחים מעולם העסקים כדי לתאר את שיחות הגרעין, ואף נצפה לעיתים קרובות משווה בין הסכמי שלום לעסקאות נדל"ן. אם כך, רבים שואלים את עצמם, מדוע נהג בדרך המשונה של חשיפת הקלפים, אמירת כוונותיו, מבלי לחכות קודם לקבל משהו מהצד השני?
ההתנהלות של ויטקוף מול איראן עוררה דאגה גם בקרב בכירים בממשל ובקונגרס האמריקאיים. ב-14 באפריל, במהלך ריאיון לפוקס-ניוז אמר ויטקוף כי "האיראנים לא צריכים להעשיר אורניום מעל לרמה של 3.67%", והוסיף שהשיחות יתמקדו ב"אמינות תהליך הפיקוח על ההעשרה, ובסופו של דבר גם על פיתוח נשק וטילים".
הדברים פורשו על ידי פרשנים כפתיחות אמריקאית להסדר שבו איראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום – עמדה שהזכירה את מתווה הסכם הגרעין מ־2015 (JCPOA), ממנו פרש טראמפ בכהונתו הראשונה.
למחרת, ביום שלישי, "ונהפוך הוא". ויטקוף פרסם פוסט ברשת X בו כתב כי "כל הסכם סופי חייב לקבוע מסגרת לשלום, יציבות ושגשוג במזרח התיכון – כלומר, שאיראן תפסיק ותפרק את כל תוכניות ההעשרה והנשק שלה". הפוסט פורסם בסמוך לפגישה שקיים הנשיא טראמפ בבית הלבן בנושא הגרעין האיראני, והצטייר כניסיון ליישר קו לאחר הביקורת.
מארק דובוביץ', מנכ"ל הקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD), הסביר לג'ואיש אינסיידר כי ויטקוף למעשה כבר "ויתר בפומבי על סוגיית ההעשרה". לדבריו, "האתגר של ויטקוף הוא לחזור עם עסקה שלא תיראה כמו ה־JCPOA, אחרת טראמפ יתבזה בחתימה עליה [שלא תיראה כהעתק של עסקת אובמה, עליה מתח בעבר ביקורת קשה]– אבל בפועל קשה להרכיב הסכם חדש מבלי לדרוך על אותם מוקשים".
דובוביץ' הוסיף כי עצם הרעיון לפקח על תוכנית הגרעין האיראנית הוא בגדר אשליה מסוכנת. "לא ניתן באמת לאכוף מנגנון פיקוח יעיל", הסביר. "האיראנים מסוגלים לבנות ראש קרב גרעיני במעבדה בגודל של כיתה — במדינה שגדולה פי שניים וחצי מטקסס".
מבין את השוק – או לא?
בדומה לדברי הביקורת שפורסמו בניו־יורק פוסט, גם גורמים מדיניים אחרים מטילים ספק בעומק ההיכרות של סטיב ויטקוף עם הזירה הדיפלומטית. אמנם מדובר באיש עסקים ותיק שפעל בעבר עם גופים ממשלתיים מקטאר, סעודיה ואבו דאבי, אך אין לו רקע דיפלומטי או ביטחוני. גורמים אמריקאים מציינים כי אין לו ניסיון קודם בניהול משאים ומתנים מדיניים או בהובלת תהליכים מול מדינות אויב.
לפי פרסומים בתקשורת הזרה, למשל בוול סטריט ג'ורנל ובבלומברג, המינוי התקבל כחלק מהשקפת עולמו של טראמפ, הרואה את הסכסוך במזרח התיכון כעסקת נדל"ן מורכבת. מקורבים לנשיא ומקורבים לויטקוף סיפרו ל-CNN כי מינויו של זה האחרון נבע בעיקר מקשריו האישיים עם טראמפ, ולא מהיכרות עם הסוגיות המדיניות שעל הפרק.
לפי אותו דיווח, שפורסם לפני שבועיים, ויטקוף נוהג לדלג על תדרוכים מקצועיים או על שימוש בצוות מומחים. הוא מסתמך בעיקר על פגישות יומיות עם הנשיא, תקשורת ישירה עם יועצים בכירים, ותדריכים מודיעיניים מצומצמים. מקורביו מסרו כי אין לו עניין "להחזיק את כל התהליך", וכי הוא מתמקד בנקודות ההכרעה של המו"מ בלבד.
להמחשת דרכו הייחודית של ויטקוף, בכתבה ב-CNN דווח כי השליח המיוחד נושא עמו שתי מחברות זהות – אחת לרישום נושאים כלליים ואחת לרשימות מסווגות – ומשתמש בהן כתחליף למבנה ארגוני מסודר. לכן, במצב עניינים כזה, קשה לקבוע אם שיטת הפעולה של ויטקוף היא גמישה, ממוקדת וישירה – או מבולגנת, מבולבלת ומסוכנת.
