אניn הבא מספר שבועות בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מקווה לקבל אישור פרלמנטרי סופי לתקציב מלחמת חירום. זה כולל יותר מזומנים למתנחלים בגדה המערבית, כמו גם לבתי ספר דתיים, שבהם בני נוער לומדים את התורה ולא את המדע – חלק מניסיון לאחד את הקואליציה הפוליטית המבקעת שלו. והוא מכיל גם הפסקה מבהילה מהעבר. הוצאות הרווחה היומיומיות (הנדיבות בישראל, בשל יסודותיה הסוציאליסטיים) יקוצצו כדי לממן את הכוחות המזוינים של המדינה. התקציב הצבאי כמעט יוכפל מ-2023 ל-2024. האמנה החברתית הבלתי כתובה של ישראל, שבמשך 70 שנה הבטיחה גם מדינת רווחה נדיבה וגם צבא אימתני, נמצאת בסכנה.
למרות הדיונים המתמשכים על הפסקת האש, למר נתניהו היה ברור שכל הפסקה תהיה זמנית. גם אם הפסקת האש תוארך בסופו של דבר או שהוא עוזב את תפקידו, יש תמיכה פוליטית רחבה בצבא חזק יותר. יחד עם זאת, המלחמה מתגלה כיקרה מהצפוי. בין אוקטובר לדצמבר כלכלת ישראל התכווצה בחמישית בקצב שנתי, בהשוואה לשלושת החודשים הקודמים — יותר מפי שניים מההתכווצות שחזה הבנק המרכזי. באותה תקופה, למעלה מ-750,000 איש, או שישית מכוח העבודה, נעדרו מהעבודה, רבים מהם מפונים או מילואים. בחודש שעבר הורידה מודי'ס, סוכנות דירוג, את דירוג האשראי של המדינה לראשונה אי פעם. כל זה מעלה שאלה. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לנהל מלחמה?
