הידרדרות החברה האזרחית בישראל מאז ה-7 באוקטובר הגיעה לשיאה בתקיפה אלימה על מוסדות ישראלים ביום שני, כאשר מפגינים – כולל חברי הכנסת, הפרלמנט הישראלי – הסתערו על שני בסיסי צבא. ההפגנות נבעו בעקבות מעצרם של חיילים ישראלים שהואשמו בעינויים.
תשעת החיילים הואשמו בהתעללות פיזית ומינית בעציר פלסטיני. בתגובה לחדשות, המפגינים הסתערו על בסיס שדה תימן, כ-20 קילומטרים מגבול עזה, שם נעצרו תשעת החיילים, לפני שעברו לבית הדין הצבאי בבית ליד, שם הם הוחזקו.
עם החמרת המהומות, הצבא הישראלי החזיר כוחות מחטיבת הנח"ל ברצועת עזה כדי להגן על בית ליד ועל מקומות נוספים; בתחילה נמנעה מחיילים להגיע לשער מתחם בית המשפט בבית ליד לאחר שמפגינים חסמו את הכבישים.
לא נעצרו מפגינים, והמשטרה הודיעה לאחר מכן כי אין בכוונתם לעשות זאת להגיש תביעה כלשהי. יש שמועות ששר הביטחון איתמר בן גביר נתן הוראה למשטרה להתפטר. ואילו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פרסם הודעת וידאו משבחים את החיילים העצורים ומכנים אותם "גיבורים" שצריך "לחגוג".
חברי כנסת נוספים – טלי גוטליב וצבי סוכות – השתתפו באופן אישי בהפגנות, כאשר גוטליב צולמה עומדת לצד דמויות רעולי פנים. סוכות צולם נאבק עם חייל לעבור את שערי המתחם.
פריצה לבסיסים צבאיים אינה חוקית, והיעדר הפעולה שננקטה לכאורה על ידי המשטרה – כמו גם השתתפותם של פוליטיקאים נבחרים – היא הדגמה ברורה לכך שחלקים בחברה הישראלית אינם מוכנים עוד לציית לחוק. לצבא נותר לדכא את ההפגנות, לקיים את ההליך השיפוטי ולהגן על החקירה, אך בצבא קיימות פילוגים וקיים חשש שחיילים נוספים עלולים להצטרף להפגנות נוספות. ובתמיכתם הפומבית בנאשמים בעינויים, הפוליטיקאים גוטליב, סוכות וסמוטריץ' חושבים שבסיס הבחירות שלהם מתנגד באופן דומה למעצרים.
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, ממפלגת המרכז יש עתיד. מבטאים בחושך ב-X כי: "אנחנו לא על סף התהום, אנחנו בתהום. כל הקווים האדומים נחצו היום. חברי כנסת ושרים המשתתפים בפלישה של מיליציות אלימות לבסיסים צבאיים (מעבירים) מסר למדינת ישראל: הם גמורים עם הדמוקרטיה, הם גמורים עם שלטון החוק".
הנשיא יצחק הרצוג (שכראש מדינה נועד לייצג דמות לא פוליטית) קרא לסכסוך המתמשך בעזה ולמלחמה אפשרית עם חיזבאללה כדי לפנות לרגיעה. ב הודעה למפגינים, אמר: "עזוב את המחנה ותן לצה"ל לעבוד ולנצח. אנו נמצאים באחד השבועות הקשים והמאתגרים ביותר מבחינה ביטחונית – אסור לנו להכביד יותר על הלוחמים והמפקדים שלנו. בואו נחזק את צה"ל ומפקדיו".
זה משמעותי שמחווה סמלית זו – מעצר חיילים שהואשמו בפשעים חמורים – עוררה אלימות כזו. זה מראה עד כמה מצב הרוח השתנה בישראל מאז 7 באוקטובר.
השינוי הזה ניכר בכל מקום, מנאומי פוליטיקאים המעודדים שלטון האספסוף ועד לתקשורת המרכזית. זה ניכר בקמפוסים באוניברסיטאות, שם חלה עלייה במחאות של איגודי הסטודנטים ובדרישות לפטר את הסגל האקדמי בגלל כל דבר שנראה כ"הסתה" נגד ישראל.
זה לא רק עניין של הימין הקשה. בדיונים עם ישראלים מהמרכז, זה כבר לא נדיר לשמוע אנשים שטוענים שעינוי עצירים פלסטינים הוא מוצדק, תוך רציונליזציה של התנהגות מתועבת – לרבות אלימות מינית – בין אם למטרות מודיעיניות ובין אם רק לשם גמול.
משפחותיהם של בני הערובה שמתנגדים למלחמה או מתחו ביקורת על הממשלה חוו את השינוי המכוער הזה ברגשות הציבור ממקור ראשון; לחלק יש עבר התעללות מילולית או הותקף על ידי תומכי הממשלה.
בקרב מספר הולך וגדל של ישראלים, הרצון בנקמה ל-7 באוקטובר גברה על כל דאגה אחרת, לרבות איזו מדינה צריכה להיות ישראל. למסע הזה הם מוכנים לשפר את שלטון החוק, את ההליך השיפוטי, ולכאורה את המדינה שלהם.
