בדרך כלל אומרים בבחירות בארצות הברית שסוגיות "לחם וחמאה" הן מה שמניע אנשים להצביע ולעצב את בחירותיהם, כאשר דאגות לגבי גורמים כלכליים כמו אינפלציה ויוקר המחיה עומדות באופן קבוע בראש רשימות העדיפויות של הבוחרים.
נושאים רחוקים מהבית כמו מדיניות חוץ, אומרת החוכמה, לא קובעים בחירות. כפי שניסח זאת יועץ אחד לקראת בחירתו של ביל קלינטון ב-1992, "זו הכלכלה, טיפש". באותו זמן, הנשיא דאז, ג'ורג' הוו בוש, בדיוק הדיח את הכוחות העיראקיים מכווית, "ניצחון" במדיניות החוץ שלא הבטיח את ניצחון בוש בקלפיות. הרעיון הפך מאז למרכיב עיקרי במחזורי בחירות – אבל היסטוריונים ואנליסטים מזהירים שהוא נכון רק חלקית.
מדיניות החוץ אכן חשובה בבחירות לנשיאות ארה"ב, הם מזהירים, במיוחד אלה הדוקים מספיק כדי שיוכרעו בהפרשים מצומצמים ביותר, כפי שהנוכחית מבטיחה לעשות.
עם מלחמה ממושכת באוקראינה ומלחמה מתרחבת במזרח התיכון, על שניהם ארה"ב השקיעה רבות והולכת וגדלה יותר הסתבכהכמו גם דאגות הקשורות למדיניות חוץ כמו הֲגִירָה ו שינויי אקלים שנמצאים בראש סדר העדיפויות של מצביעים רבים, ברור שהכלכלה לא תהיה הגורם הבודד שיקבע כיצד האמריקנים יצביעו בחודש הבא.
בעוד ה כַּלְכָּלָה עדיין בראש הרשימה, סקר מצביעים שנערך בספטמבר על ידי מרכז המחקר Pew מצא את זה 62 אחוז מבין המצביעים ציינו את מדיניות החוץ כנושא שחשוב להם מאוד. דאגות מדיניות החוץ היו מפתח עבור מצביעי טראמפ במיוחד – 70% מהם – אבל 54% ממצביעי האריס גם ציינו את מדיניות החוץ כעדיפות מרכזית עבורם, בדיוק כמו אלה שרשמו את המינויים של בית המשפט העליון כאחד.
"במירוצים קרובים מאוד כמו השידוך השנה בין הנשיא לשעבר דונלד טראמפ וסגנית הנשיא קמאלה האריס, סוגיות מדיניות חוץ עלולות להטות את האיזון", כתב לאחרונה גרגורי אפטנדיליאן, חוקר פוליטיקה ומדיניות חוץ של ארה"ב. נְיָר. "במיוחד, עמדות הבוחרים לגבי האופן שבו המועמדים יתמודדו עם מלחמות ישראל-חמאס-חיזבאללה ורוסיה-אוקראינה עשויות להיות מכרעות במדינות שדה הקרב ובכך בבחירות".
מיתוס בחירות בארה"ב
התפיסה שמדיניות החוץ אינה חשובה בבחירות לנשיאות ארה"ב תפסה מקום רק בשלושת העשורים האחרונים. עד אז, סקרים שסקרו אמריקאים לפני בחירות מצאו ש-30 עד 60 אחוז מהם ציינו נושא מדיניות חוץ כבעיה החשובה ביותר שעומדת בפני המדינה. כשהמלחמה הקרה הסתיימה, המספר הזה ירד לחמישה אחוזים.
"זה ברובו רעיון שלאחר המלחמה הקרה", אמר לאל-ג'זירה ג'פרי א פרידמן, פרופסור חבר לממשל במכללת דארטמות' המתמקד בפוליטיקה של קבלת החלטות במדיניות חוץ.
אפילו לאחר ה-11 בספטמבר פתחה ארה"ב במלחמות ארוכות שנים בעיראק ובאפגניסטן, שעלו לאמריקאים 8 טריליון דולרבנוסף לאלפי חיים, מדיניות החוץ מילאה תפקיד משני בבחירות, אם כי היא סייעה לנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש לזכות בבחירות חוזרות ב-2004. בעוד שהפלישה לעיראק ב-2003 הפכה אותו לבלתי פופולרי מאוד מאוחר יותר, בזמן שבו ניצח בוש בין השאר משום שהוא הצליח לנצל את תפקידו כמנהיג לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.
יכולתו של מועמד להציג את עצמו כחזקים והחלטיים מול שאר העולם, יותר מכל פרטים ספציפיים לגבי החלטות מדיניות החוץ שהם יקבלו, הייתה חשובה בעבר, ציין פרידמן.
הוא ציטט את נשיא ארה"ב לשעבר לינדון ג'ונסון, שסלל את הדרך להסלמה בארה"ב בווייטנאם, במהלך הקמפיין לנשיאות ב-1964. ג'ונסון ידע שהאמריקאים לא רוצים מלחמה בווייטנאם, אבל הוא גם ידע שהוא צריך להוכיח שהוא יהיה "קשוח עם הקומוניזם", אמר פרידמן.
"הבוחרים תמיד סקפטיים לגבי השימוש בכוח בחו"ל, אבל הם גם סקפטיים כלפי מנהיגים שנראים כאילו ייסוגו לנוכח תוקפנות זרה", הוסיף. "המועמדים לנשיאות מנסים לשכנע את הבוחרים שהם קשוחים מספיק כדי להיות אלוף הפיקוד. הם לא רוצים להבטיח שהם יערבו את ארה"ב בסכסוכים מזוינים, אבל הם גם צריכים להימנע מהתפיסה שהם ייסוגו כשיערערו עליהם".
זה בדיוק מה שמנסים לעשות גם דונלד טראמפ וגם קמאלה האריס בזמן שישראל הרחיבה את מלחמתה בת השנה בעזה ללבנון, וכאשר היא מבטיחה להוביל את כל האזור, ואולי גם את ארה"ב, לסכסוך נוסף.
בדומה להתנגדות למלחמת וייטנאם, שבה הוועידה הלאומית הדמוקרטית ב-1968 בשיקגו, אילינוי הפכה לבמה להפגנות המוניות שהמשטרה דיכאה באלימות, התמיכה של ארה"ב בישראל הוכיחה את עצמה מפלגתית עמוקה בארה"ב, מה שהוביל ל ישיבה בקמפוס בפריסה ארצית והצגת נושא מדיניות חוץ שהמועמדים מתבקשים להתייחס אליו באופן קבוע.
"האריס וטראמפ נמצאים בקשר נפוץ מאוד עם זה", הוסיף פרידמן. "ולכן מה שהם מנסים לעשות זה להקרין תחושה מעורפלת שהם יטפלו בסכסוך בצורה מוכשרת מבלי להבטיח שום הבטחות שיהיו מפלגות".
ההצבעה בעזה
הבטחת הבטחות מעורפלות היא אולי אסטרטגיה, אבל לאור הסתבכותה העמוקה של ארה"ב עם מלחמות ישראל במזרח התיכון, שארה"ב סיבסדה מאוד וכעת מסתכנת להסתבך בה עוד יותר, ייתכן שזה לא יספיק.
עם סקרים שהם מדע לא מדויק, ושוליים דקים בתער ברבים מהסקרים, קשה לחזות עד כמה מורת רוחם של כמה אמריקאים מתמיכת ארה"ב בישראל עלולה להשפיע על ההצבעה, והאם מצביעים פרו-פלסטיניים יפנו לטראמפ, יצביעו עבור צדדים שלישיים, הישאר בבית, או הצביע בעל כורחו בעד המשך המדיניות של הנשיא ג'ו ביידן שהבטיח האריס.
אבל האפשרות שהצבעת מחאה על עזה עלולה להטות את הבחירות אינה כל כך בלתי סבירה, מצביעים כמה סקרים.
"אם האריס תפסיד והיא תפסיד בגלל שהמוסלמים לא הצביעו לה במדינות מתנדנדות, זה יהיה ישירות בגלל עזה", אמרה לאל-ג'זירה דליה מוגאהד, חוקרת במכון למדיניות חברתית והבנה (ISPU). "הנושא הכי חשוב זה מוסלמים מצטטים כי איך הם ישפטו מועמד זה הטיפול שלהם במלחמה בעזה".
Mogahed ציטט ISPU לִלמוֹד שמצא כי 65 אחוזים מהקולות המוסלמים הגיעו לבידן בבחירות 2020 – מספר גדול משמעותית מהפער שבו הוא זכה במדינות מרכזיות בשדה הקרב. לפני שביידן ירד מהמירוץ ביולי, מספר המצביעים המוסלמים שאמרו שהם יתמכו בו שוב ירד ל-12 אחוזים.
האריס חזרה על תמיכתה הבלתי מעורערת בישראל, ולעתים היא ריככה את שפתה ודיברה על סבלם של הפלסטינים במונחים אמפתיים יותר, היא לא הצביעה על נכונות לשנות את המדיניות, ולא ברור שהיא הרוויחה בחזרה משהו התמיכה שביידן איבד.
בעוד שמחקר ISPU התמקד בבוחרים אמריקאים מוסלמים, סקרים של מצביעים ערבים אמריקאים להניב תוצאות דומות, ושוב לראות בסוגיית מדיניות חוץ – המלחמה בעזה – גורם מרכזי בבחירות.
יש לכך תקדים היסטורי, אמר פרידמן, תוך שהוא מצטט חסימות הצבעה כמו אמריקאים קובנים בפלורידה המתנגדים לנורמליזציה של היחסים עם קובה או עם קהילות מזרח אירופה בארה"ב, התומכים בדחיפה של קלינטון להרחיב את נאט"ו באמצע שנות ה-90. אבל אם קבוצות מסוימות בעבר תמכו במועמד אחד על פני אחר בגלל העדפות מדיניות חוץ, תופעה כמו תנועה לאומית לא מחויבת הוא חדש, ומהווה אות להתפכחות עמוקה ממדיניות החוץ של ארה"ב מעבר לקווי המפלגה.
"התפיסה שקבוצות דמוגרפיות מסוימות החזיקו בחזקה בהעדפות מדיניות חוץ אינה חדשה במיוחד", אמר פרידמן. "מה שאני לא בטוח שראינו בעבר הוא איום מפורש למדי מצד קהילה למנוע קולות למועמד שבדרך כלל היית מצפה מהם לתמוך".
אבל לא רק מוסלמים או ערבים אמריקאים או אחרים, כולל מצביעים צעירים רבים, עשויים לראות במלחמה בעזה את הנושא הדחוף ביותר במחזור הבחירות הזה, שמדיניות החוץ חשובה עבורם.
בכל הקהילות, במיוחד אלה החסרות ביותר משאבים, מדיניות חוץ נתפסת לעתים קרובות לא כבעיה רחוקה אלא כ"נושא ביתי", אמרה ראשה מובארק, מארגנת קהילה באורלנדו, פלורידה, לאל-ג'זירה.
"הבוחרים האמריקאים מסוגלים להעריך את התנאים החומריים של חיי היומיום שלהם ולחבר אותם למה שקורה בעזה", אמר מובארק, תוך שהוא מציין צרכים חברתיים משירותי בריאות ועד הקלה בהוריקן שאנשים מבינים שירוויחו מהמשאבים הציבוריים שארצות הברית משקיעה כדי לתמוך במאמצים צבאיים בחו"ל.
"(זה) מעבר לסוגיה המוסרית של העובדה שקרוב ל-200,000 פלסטינים נהרגו עקב ההפצצה ורצח העם של ישראל", אמר מובארק, בהתייחס למה לִלמוֹד ההערכות הן המחיר המצטבר הפוטנציאלי של המלחמה. "המצביעים האמריקאים מבינים את הקשר ההדדי".
