קרדיט תמונה: דובר צה"ל
אם מוחמד אבו סלמיה אם לא צילם כמה סרטונים מלאי שנאה עם שובו המנצח לעזה ביום שני בבוקר, שחרורו של מנהל בית החולים שיפא מהכלא הישראלי היה נשאר מתחת לרדאר.
אבל אבו סלמיה, אחד מכ-50 עצורים פלסטינים יצאו מהבסיס הצבאי שדה תימן בדרום ישראל וחזר למובלעת הטרור שממנה הגיעו, היה גאה להדגיש את החוויה הקשה שלו.
מזל שהוא עשה זאת. אחרת, העובדה שהוא חזר כעת לעסוק בשימוש ברישיון ובתפקידו המפוארים לאחסן נשק ולהתעלל בבני ערובה, הייתה חומקת מתשומת לב – לא רק של הציבור הישראלי, אלא של ממשלה שאמורה למדה לקח או שניים. ב-7 באוקטובר ומאז.
בקטעיו לא הצליח אבו סלמיה להזכיר את תפקידו המרכזי במעשי הזוועה של חמאס, שכללו סיוע ועזרה למבצעי הטבח והחטיפות ההמוניות. זו לא רק ספקולציה; כל העדויות לפעולות שיפא מתועדות במלואן, עם צילומים, תמונות וחקירות של סוכנות הביטחון הישראלית בשפע.
מטבע הדברים, זה לא מנע ממפקד שיפא, שנעצר בנובמבר, להאשים את "האויב" בהתנהגות עבריינית כלפי "מאות הרופאים, האחיות והטכנאים הרפואיים" בבתי הכלא בישראל. זה גם לא מנע ממנו לעודד את "ההתנגדות" להילחם כדי לשחרר את כל הטרוריסטים הפלסטינים – או את החוצפה לקרוא לארגוני זכויות אדם לבקר אותם ולראות את התנאים ה"טראגיים" שבהם הם מוחזקים.
ד"ר מנגלה מחייך בקברו.
שני אנשים לא הכי משועשעים הם אבי ועדי מרציאנו, שבתם בת ה-19, נועה – תצפיתנית בשטח של צבא ההגנה לישראל – נרצחה בשטח שיפא.
"נועה ננטשה לפני 7 באוקטובר, בגלל שלא הקשיבו לה", פרסם אביה בפייסבוק לאחר שנודע לו על החופש החדש של אבו סלמייה. "היא ננטשה ב-7 באוקטובר כשלא באו להציל אותה. היא ננטשה שוב לאחר מכן כשלא עשו מספיק כדי להחזיר אותה הביתה בחיים. ועכשיו, שבעה חודשים אחרי שקברנו אותה, מדינת ישראל מחליטה לשחרר את האחראים במישרין או בעקיפין לרציחתה".
הוא המשיך, "סליחה, ילדתי, שגם עכשיו ממשיכים לנטוש אותך. אני מוכן לקבל את שחרור המעורבים ברצח בתי רק במסגרת עסקת בני ערובה. לא כך."
מתברר שישראל משחררת בשקט מאות עזתים מדי חודש, בדרך כלל באמצע הלילה. צה"ל נוטה שלא לאשר או להכחיש מידע זה לאחר פרסומו על ידי פלסטינים ברצועה.
על פי דיווחים בעיתונות העברית, האסירים משוחררים דרך שער צדדי לצפון עזה בסמוך לבסיס זיקים של צה"ל. שתי סיבות לכאורה לשחרורים אלו הן הצפיפות בבתי המעצר והסרת החשד מאלה שנמצאו על ידי השב"כ כאזרחים "לא מעורבים".
התירוצים צולעים. מלכתחילה, מספר מה שנקרא "אזרחים" בעזה מוטל בספק; תושבים רבים של חור הגיהנום הסתירו בני ערובה בבתיהם. אחרים סיפקו תמיכה בשתיקה למעשייה על ידי שמירה על אמא על מקום הימצאו של כל אחד מ-120 השבויים שנותרו. ואכן, אף צדיק לא הגיח באותו ביוב מוסרי – אפילו לא כדי לעזור לתינוק כפיר ביבס ולאחיו אריאל בן הארבע.
שנית, אם צפיפות היא בעיה, ניתן לפתור אותה על ידי הוספת מתקני נעילה. ישראל נמצאת במלחמה עם מפלצות שעדיין אנסו ומכות חפים מפשע שהעבירה היחידה שלהם הייתה חיים או עבודה בשלום במדינת היהודים.
שלישית, גם אם היה דבר כזה אדם לא אשם בעזה, אבו סלמיה בטוח לא מתאים לחשבון. לא פלא שפוליטיקאים מכל הספקטרום הולכים בליסטיים ומשחקים את משחק האשמה.
הצרה היא שרבים מהם הם שרים בקבינט, מה שמזכיר את זעמם על המהלך את ההלם של הרשויות על כך שנתפסו בהפתעה ב-7 באוקטובר.
בתגובה להיסטריה המוצדקת מסר שר הביטחון יואב גלנט: "הליך הכליאה והשחרור של אסירים ביטחוניים הינו בחסות השב"כ ושירות בתי הסוהר, ואינו כפוף לאישור שר הביטחון".
בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה התייחסות מעט שונה וטענה כי "ההחלטה על שחרור האסירים באה בעקבות דיונים בבג"ץ בעתירה נגד מעצר אסירים במתקן הכליאה בשדה תימן. זהות האסירים המשוחררים נקבעת באופן עצמאי על ידי גורמי הביטחון על פי שיקוליהם המקצועיים".
ראש הממשלה הוסיף כי נתניהו דרש חקירה מיידית של האירוע.
תגובת השב"כ הייתה המחרידה מכולן. לאחר שקוננו על היעדר מקום בכלא, סוכנות הביטחון למעשה טענה שאבו סלמיא "עומד בכל הדרישות (לשחרור) לגבי רמת הסכנה שהוא מהווה".
כמחשבה שלאחר מכן לטענה המגוחכת ההיא, הסכימה הסוכנות לחקור את החלטתה. אתה באמת לא יכול להמציא את הדברים האלה.
אולי הגיע הזמן למפגיני ליל שבת לכוון את זעמם אל השופטים שכוחם הם שמרו על כך שהם דואגים יותר לרווחתם של מחבלי חמאס מאשר בבני הערובה. ובזמן שהמפגינים נמצאים בזה, אולי ירצו לדרוש מנתניהו לפטר את ראש השב"כ רונן בר.
{פורסם מחדש מ JNS}
