"צריך להרחיק את הפוליטיקה מהאקדמיה!" כך מגיבים רבים באקדמיה המערבית לקריאות של עמיתים לפרופסורים וסטודנטים להחרים מוסדות אקדמיים ישראלים בשל שותפותם לכיבוש של המדינה במשך עשרות שנים בשטח פלסטיני, בדיכוי העם הפלסטיני ובמלחמת רצח העם המתמשכת בעזה.
הם טוענים שאוניברסיטאות הן אתרים של "שיח אזרחי", "חופש ביטוי" ו"חקירה פתוחה". ושהשתתפות בחרם אקדמי, במיוחד על רקע נושא כה מפלג כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פשוט לא מקובלת על שום מוסד להשכלה גבוהה שצריך להיות "נייטרלי" פוליטית כדי למלא את תפקידו. יתרה מכך, רבים מכחישים מכל וכל את שותפותה של האקדמיה הישראלית לפשעי המדינה, ואומרים שזה לא הוגן ולא פרודוקטיבי להעניש מוסדות לימוד "עצמאיים" על פשעי המלחמה והפרות המשפט הבינלאומי שביצעה ממשלתם.
יש, כמובן, כל כך הרבה מה לפרוק ולבקר בטיעונים האלה. בתקופה כזו של טרגדיה, בתוך מלחמה בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) קבע כ"רצח עם מתקבל על הדעת", אולי חסר תועלת ואפילו לא ראוי לחקור את הנאיביות (או שמא מדובר בבורות?) שמודיעה על האמונה כי אוניברסיטאות הן וצריכות להישאר "נייטרליות". אבל אחרי שמניין ההרוגים הפלסטינים הרשמיים חצה את ציון הדרך העגום של 40,000, עם אלפים שעדיין לא ידועים, וכל אוניברסיטה אחת בעזה הצטמצמה להריסות ללא סוף באופק למלחמתה של ישראל, יש שימוש משמעותי בחקירת שותפות האקדמיה הישראלית בזוועות המתמשכות.
צנזורה הייתה נשק שהאוניברסיטאות הישראליות הפעילו באופן שיטתי נגד אלה שמעזים לדבר בעד זכויות הפלסטינים ונגד החריגה של ישראל במשך עשורים רבים, אך במיוחד מאז התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר.
אחת הקורבנות הבולטים ביותר של הנשק הזה הייתה פרופסור נדרה שלהוב-קוורקיאן מהאוניברסיטה העברית בירושלים (HUJI). באמצע אפריל השנה היא נעצרה על ידי משטרת ישראל בשל ביקורתה על הציונות ועל מסע רצח העם המתמשך של ישראל בעזה.
במשך חודשים לפני מעצרה הייתה שלהוב-כבורקיאן יעד למסע הכפשות, שמטרתו לתאר את דבריה וכתביה כ"הסתה לאלימות" נגד מדינת ישראל. בעוד שהקמפיין הזה הובל בפומבי על ידי הרשויות הישראליות והתקשורת, ניתן לייחס את שורשיו למעסיקה של שלהוב-כוורקיאן.
בסוף אוקטובר אשתקד שלחה הנהגת HUJI לשלחוב-כבורקיאן מכתב המביע את "ההלם, הגועל ואכזבתם העמוקה" מהחלטתה לחתום על עצומה הקוראת להפסקת אש מיידית בעזה ולפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני הרחב. זה יסיים את הכיבוש והאפרטהייד. במכתב נכתב כי הנשיא והרקטור התביישו בכך שעובדי האוניברסיטה כוללים אנשים כמו שלהוב-כוורקיאן וכי עליה לשקול לעזוב את תפקידה במוסד. ההנהגה הפיצה בפומבי את המכתב הזה ובתוך כך הגבירה את הקמפיין הציבורי נגדה.
בחודש מרץ, לאחר ששלחוב-כבורקיאן קראה לביטול הציונות בראיון בטלוויזיה, שלחה לה ההנהגה מכתב השעיה, בו כינתה אותה מבוכה לאומית ובינלאומית, והוסיפה כי HUJI היא "ישראלית, ציבורית וציונית גאה. מוֹסָד". המכתב שוב פורסם ברבים ואף נשלח ישירות לכמה מחברי הכנסת. שלהוב-כבורקיאן אמרה כי המכתב "הניע מסע הסתה שכלל איומים מסוכנים וחסרי תקדים" שמטרתו היא ולמשפחתה.
באופן כללי יותר, השתקה, דוקס ופעולות משמעתיות נגד קולות פרו-פלסטינים היו צו היום במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. מאז 7 באוקטובר שותפו ברשתות החברתיות כתובות ותמונות של בתיהם של סטודנטים פלסטינים באוניברסיטאות בישראל. המועצה להשכלה גבוהה גם דרשה מאוניברסיטאות ומכללות ישראליות "לחקור את כל התלונות" נגד סטודנטים וסגל המוציאים הצהרות פומביות הנתפסות כאוהדות לארגונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. כמובן, לא פעם, בהקשר זה, כל ביטויי הזדהות עם פלסטין נתפסים ומטופלים כהסתה לאלימות כלפי ישראלים.
מלבד השתקת מבקריה של ישראל, האוניברסיטאות היו פרואקטיביות בניסיונותיהן לטפח תמיכה גלובלית בישראל במהלך המערכה הצבאית שלה בעזה. בימים הראשונים לאחר ה-7 באוקטובר פרסם נשיא אוניברסיטת תל אביב (תל אביב) א הַצהָרָה הכריז כי TAU "רתמה את כל כוחה ויכולותיה כדי לתמוך במאמצים הארציים". הוא המשיך ומתח ביקורת על אלה שקוראים להחרים מוסדות אקדמיים ישראלים ו"מנהיגים מסוימים של מוסדות אקדמיים" בחו"ל שלא הצליחו לסגור את הקמפיינים של ביטול החרם והסנקציות (BDS). על רקע זה, הוא אמר כי אוניברסיטת תל אביב הוסיפה "הסברה תקשורתית" למאמציה וכי סטודנטים מגויסים "לפעול ברשתות החברתיות, כדי להפריך את השקרים הנוראים שעלולים להשפיע על קהלים נאיביים ובלתי יודעים שאינם מודעים למה שיש לאויב שלנו. נעשה לנו".
פחות משבוע לאחר ההצהרה הזו, סטודנטים בינלאומיים ב-TAU השיקו כוח משימה למדיה חברתית בסולידריות עם ישראל. סטודנטים שמנהלים את היוזמה אמרו שהם מחויבים "להפיץ מידע אמיתי ומידע מבוסס עובדות", וטענו כי ישראל נלחמת "מלחמת האנושות נגד הטרור, של טוב מול רע".
גם אוניברסיטת חיפה תמכה בתוקף בכוחות הישראליים ובהסתערותם על עזה. היא גייסה קמפיינים לגיוס כספים, שכללו מתן תמיכה כספית ל"חיילים הסטודנטים" שלה בקו החזית. האוניברסיטה תרמה אפודים חסיני כדורים לכוחות מיוחדים. כמו TAU, גם אוניברסיטת חיפה הקימה יוזמה לתמיכה בישראל. מטרת הקמפיין הייתה לשכנע קהלים בינלאומיים שכל ביקורת על המאמץ המלחמתי של ישראל בעזה אינה צודקת וכי אלה הדוגלים בזכויות הפלסטינים הם או שגויים או תומכים בטרור. כחלק מקמפיין זה, האוניברסיטה הוציאה "סדרה של סרטונים רב שפות" בהשתתפות סטודנטים וחברי סגל כדי לקבוע את "השיא" לגבי 7 באוקטובר. רוב הסרטונים פשוט חוזרים על נקודות דיבור של ממשלת ישראל, כולל טענות שתומכות האקטיביזם הפלסטיני הוא למעשה פרו-חמאס וכי הסיסמה "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" היא קריאה לשואה שנייה נגד העם היהודי.
גם הנהגת אוניברסיטת חיפה עמדה בחזית הקמפיין הישראלי נגד תנועת ה-BDS והמאמצים הבינלאומיים ליזום חרם על מוסדות אקדמיים ישראלים. ביוני השנה חבר הרקטור הנוכחי, פרופסור מונה מרון, עם אקדמאים נוספים מחיפה, מכון ויצמן למדע ו-HUJI, ופרסם מאמר ב טֶבַע בטענה שהחרמה של האקדמיה בישראל תהיה לא פרודוקטיבית משום שהיא מתעלמת מסטודנטים וסגל ש"מזדהים כערבים או פלסטינים", מתעלמת מה"רקורד המוכח של האקדמיה הישראלית לתמוך בזכויות אדם ולאתגר את מדיניות הממשלה" ו"מערערת את המאמצים לקדם את ההכללה" במחקר המדעי הישראלי. קהילה.
כמובן, כל זה לא נכון. כפי שחושף ספרה הסמכותי של האנתרופולוגית מאיה ווינד "מגדלי שנהב ופלדה", אוניברסיטאות ישראליות תרמו זה מכבר לדיכוי הפלסטיני. "דיסציפלינות אקדמיות, תכניות לתואר, תשתיות בקמפוס ומעבדות מחקר משרתים כולם את הכיבוש הישראלי והאפרטהייד, בעוד האוניברסיטאות מפרות את זכויות הפלסטינים לחינוך, חונקות את המלגות הביקורתיות ומדכאות באלימות את התנגדות הסטודנטים".
כעת, יותר מתמיד, גוברת המודעות לתפקיד זה של האקדמיה הישראלית. בזמן שהזוועות הישראליות בעזה מועברות בשידור חי בעדכונים של מדיה חברתית בכל רחבי העולם, והאוניברסיטאות הישראליות ממצבות את עצמן כמגינות ומנחות המלחמה הזו, הטיעון שהאקדמיה היא ניטרלית ועצמאית מאבדת קרקע. והרשויות הישראליות נמצאות בכוננות גבוהה.
באפריל פרסם משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה הישראלי דו"ח המראה כי חלה "ירידה חדה בנכונות" לשתף פעולה עם האקדמיה הישראלית. על פי הדיווח, מאמצי החרם השפיעו בעיקר אך לא באופן בלעדי על "מחקר בתחומי הרפואה, הביולוגיה, הפיזיקה, החלל ומדעי המחשב". שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל הורתה לבכירי המשרד לגבש אסטרטגיות להתמודדות עם החרם. ראוי לציין כי גמליאל הייתה שר המודיעין עד אמצע מרץ השנה.
לעת עתה, כשישראל ממשיכה במערכה בעזה ללא עונש, נראה שגם גל החרמות יימשך. למעשה, פסיקה שנערכה לאחרונה ב-ICJ מציעה כי BDS נגד ישראל, לרבות מוסדות ההשכלה הגבוהה שלה, היא לא רק אופציה אלא חובה בהתחשב בכך שישראל כובשת באופן בלתי חוקי שטח פלסטיני ו"נוהגת אפרטהייד והפרדה גזעית". בית המשפט אמר כי מחובתן של כל המדינות להעז להפסיק את הפרקטיקות הבלתי חוקיות הללו "על ידי ניתוק כל קשרי כלכלה, מסחר והשקעות עם ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש".
למוסדות ישראלים יש כמובן עדיין כמה חברים נאמנים באקדמיה, כמו אגודת מקס פלנק הגרמנית. נשיא החברה, פטריק קריימר, הוביל מסע סולידריות לישראל בדצמבר בתגובה לקמפיין החרם. אבל ייתכן שבקרוב יהיה בלתי אפשרי עבור הרשויות הישראליות להפוך את הדחיפה העולמית לבידוד האקדמיה של המדינה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
