היא הבהירה זאת בנאום הקבלה שלה בוועידה הלאומית הדמוקרטית באוגוסט, שוב בוויכוח שלה בטלוויזיה עם דונלד טראמפ כמה שבועות לאחר מכן, ובכל הראיונות שלה מאז. סגנית הנשיא קמאלה האריס, אם או כאשר תיבחר לנשיא ארצות הברית ה-47, תמשיך במדיניות המרכז-ימין של קודמיה האחרונים, במיוחד הבוס הנוכחי שלה, הנשיא ג'ו ביידן.
סביר להניח שמשמעות הדבר היא שהמאמצים להתמודד עם שוויון הכנסה ועוני, לנטוש מדיניות שגורמת לאלימות מעבר לים ולהתעמת עם סבכת האפליה שמשפיעה על אמריקאים צבעוניים ועל נשים שחורות במיוחד, יהיו מוגבלים במקרה הטוב.
אם האריס תנצח בבחירות האלה, היותה אישה שחורה ודרום אסיה במשרד החזק ביותר בעולם לא תהיה משמעות רבה לאנשים מודדים בשום מקום, כי היא תפעיל את הכוח הזה באותם דרכים גזעניות, סקסיסטיות ואיסלמופוביות כמו נשיאים קודמים.
"אני לא הנשיא של אמריקה השחורה. אני הנשיא של ארצות הברית של אמריקה", אמר הנשיא ברק אובמה בכמה הזדמנויות במהלך כהונתו כשנשאל אם לעשות יותר עבור האמריקנים השחורים בזמן כהונתו. כמועמדת לנשיאות, קמאלה האריס עושה את אותו הדבר בעצם. וכפי שהיה במקרה של הנשיאות של אובמה, אלו לא חדשות טובות עבור אמריקאים שחורים, או כל קהילה מודרת אחרת.
קח את נושא הדיור.
המענק המוצע של האריס בסך 25,000 דולר כדי לעזור לאמריקאים לקנות בתים בפעם הראשונה הוא מענק גורף, כזה שב שוק דיור נוטה היסטורית לכיוון אמריקאים לבניםתמיד יפלה נגד אנשים שחורים ואנשים צבעוניים אחרים. הבטחת הקמפיין של האריס אפילו לא מבדילה בין "קונים בפעם הראשונה" שהוריהם ואחיהם כבר מחזיקים בתים, לבין קונים אמיתיים של "דור ראשון" שסביר להניח שהם אינם לבנים, ואין להם עושר דורי.
נראה שהאריס רוצה להיראות מחויבת לעזור "לכל האמריקנים", גם אם זה אומר שהמדיניות שלה תעזור בעיקר (לבנים בעיקר) לאמריקאים שכבר חיים חיים של מעמד הביניים. כל סיכוי אמיתי עבור אלה ממעמד הפועלים והעניים העובדים לקבל גישה לשלושת מיליון הבתים שהאריס הבטיח הוא בין קלוש לשום.
ההבטחות של האריס לגבי זכויות רבייה הן לא ספציפיות באותה מידה ולכן פחות מרגיעות את אלה שכבר מתמודדים עם אפליה ומחיקה.
לדבריה, אם תיבחר לנשיא, היא "תקבע את רו נגד ווייד". כל נשיא דמוקרטי מאז ג'ימי קרטר הבטיח הבטחה כזו ובכל זאת לא עמד בה. גם אם הקונגרס היה מעביר חוק כזה, הימין הקיצוני היה מערער על החוק הזה בבית המשפט. גם אם בתי המשפט הפדרליים יחליטו להעלות חוק כזה, החלטות בית המשפט העליון שבאו לאחר מכן בין השנים 1973 ל-2022 העניקו למדינות את הזכות להגביל הפלות על סמך יכולת העובר, כלומר רוב ההגבלות שכבר תקנו במדינות רבות יישארו. ועם חצי מהמדינות בארה"ב או איסור מוחלט על הפלה או הגבלה חמורה שלה, קודיפיקציה של רו – אם היא תתממש אי פעם – תחזיר את ארה"ב לכל הפחות לבעיית זכויות הרבייה שקיימת מאז 1973.
גם אם האריס תצליח בנס לקיים את הבטחתה, לנשים אמריקאיות צבעוניות ולנשים החיות בעוני, עדיין תהיה פחות גישה לאמצעי מניעה, להפלות ולטיפול טרום לידתי ויילוד, כי כל מה שרו אי פעם עשתה היה לעשות טיפול כזה " מִשׁפָּטִי". החוק מעולם לא עשה זאת בר השגה, ובוודאי אף פעם לא גרם לכך שלכל הנשים תהיה גישה שווה לשירותים בכל מדינה באיחוד.
בהתחשב בעובדה שהיא עומדת להפוך לאישה/אישה הצבעונית/נשיאה שחורה הראשונה באמריקה, ההבטחות המעורפלות והרחבות של האריס בנושא זכויות רבייה, שיעזרו מעט לאף נשים, אבל במיוחד לנשים מודרות, מחורבנות. בטח, זה טוב שהאריס מדבר על בנות שחורות ונשים כמו אמבר ניקול תורמן המנוחה שנדחו זכויות רבייה במדינות כמו ג'ורג'יה, עם תוצאות קטלניות. אך דבריה אינם אומרים דבר ללא תוכנית פעולה ברורה.
עם זאת, המקום שבו האריס נכשל יותר מכל, הוא התמודדות עם אלימות – בעיקר ממוקדת באנשים מודחים, שוליים, מושתקים והפלילים – בארה"ב ומחוצה לה.
במהלך ראיון חי ומשודר בטלוויזיה עם המיליארדר אופרה ווינפרי בספטמבר, האריס הרחיבה על הגילוי שגילתה במהלך הוויכוח הקודם שלה עם טראמפ כי היא בעלת נשק. "אם מישהו פורץ לביתי יורים בו," אמר האריס בחיוך. "כנראה לא הייתי צריכה להגיד את זה," היא הוסיפה במהירות. "הצוות שלי יטפל בזה מאוחר יותר".
סגנית הנשיא נראתה בטוחה שההתבטאות שלה תיראה בסופו של דבר על ידי הדמוקרטים התומכים בשליטה בנשק כניסיון הכרחי למשוך את תשומת לבם של מצביעי מרכז-ימין בעלי נשק, שעדיין ניתן להניא אותם מלהצביע לטראמפ. אף על פי כן, הצהרתה אגבית על השימוש בכוח קטלני חשפה הרבה יותר מאשר רצונה להבטיח את קולותיהם של אנשי ימין "הגיוניים" מהאסכולה הישנה. זה האיר את העליזות שבה האריס לוקח את הנושא של ארה"ב כאומה ותרבות אלימה.
קשה להאמין שהאריס כנשיא תהיה תומכת בצעדי "שכל ישר" המבקשים "איסורים על נשק תקיפה, בדיקות רקע אוניברסליות, חוקי דגל אדום" כשהיא מדברת כל כך כלאחר יד על ירי באנשים.
החלטתה להתייחס לאלימות בנשק כאל נושא נוסף לפוליטיקה מחושבת מדאיגה, במיוחד כאשר עממי שחור – כולל נשים שחורות – מתמודדים עם מוות מירי בשיעורים לא פרופורציונליים, במיוחד בידי שוטרים ושומרים לבנים. למרות הטענות המגעילות של טראמפ, האריס היא אישה שחורה. אמריקאים רבים מניחים שהיא תעשה יותר כדי להגן עליהם מאשר נשיאים אחרים. עם זאת, היחס המזלזל שלה כלפי אלימות בנשק מראה שהנשיא האריס – ללא קשר לרקע הגזעי שלה – לא יציע יותר ביטחון ובטיחות לקהילות מודרות, כולל נשים שחורות, מאשר קודמותיה.
ההנחה שכנשיא חלקו שחור, חלקו דרום אסיה, האריס יצמצם את האלימות האמריקנית הפוגעת והורגת גופות שחורות, חומות ואסיאתיות בכל רחבי העולם, נראית גם חסרת בסיס.
באומרה שוב ושוב שהיא "תבטיח שלאמריקה תהיה תמיד את הכוח הלוחם החזק והקטלני בעולם", הבהירה האריס שיש לה כל כוונה להמשיך במדיניות הקטלנית, הגזענית והאימפריאליסטית של קודמותיה הדמוקרטיות והרפובליקאיות, בלי השתקפות, כיול מחדש או גרם של חרטה.
רק תראו את הקטל בעזה שהיא פיקחה עליו כסגנית נשיא.
למרות שאמרה מספר פעמים שהיא וביידן "עבדו מסביב לשעון" להפסקת אש בעזה, האמת היא שבידן והאריס לא הבטיחו הפסקת אש פשוט כי הם לא רוצים. האריס כנשיא תהיה בסדר גמור כשחיים של שחורים, חומים ואסיה אינם חשובים בחישובי מדיניות החוץ של הממשל העתידי שלה, כפי שהיא הייתה כסגנית נשיא וסנאטורית אמריקאית.
כל מי שמצביע להריס בבחירות האלה – כולל שלך באמת – צריך להיות כנה לגבי הסיבה. בטח, יש התרגשות סביב היותה של אישה – דו-גזעית, אישה שחורה ודרום אסיה – כנשיא אמריקאי בפעם הראשונה בהיסטוריה. ההתרגשות הזו, בשילוב עם הבטחתה של "אנחנו לא חוזרים" בהתייחסות לנשיאות טראמפ, והבטחות רבות להגן על מה שנותר מהדמוקרטיה האמריקאית, מספקים לאמריקאים רבים מספיק סיבה לתמוך בכרטיס האריס-וואלס. עם זאת, נראה שחלקם תומכים בקמאלה האריס מתוך הרושם שכאישה שחורה ודרום אסיה, היא תעריך את חייהם של אנשים שנראים כמוה, וברגע שנבחרו, תומכים באנשים שוליים הרבה יותר מאשר קודמותיה.
זוהי אשליה.
בדיוק כמו שאובמה עשה פעם, האריס רוצה להיות נשיא ארצות הברית של אמריקה. אין לה שום כוונה להיות נשיאת "אמריקה השחורה" או הנדחקת לשוליים. היא הבהירה זאת, שוב ושוב, לאורך הקמפיין שלה, ובאמצעות עבודתה כסגנית נשיא לג'ו ביידן.
יש רשימה ארוכה של סיבות להצביע להריס בבחירות האלה, אבל ההנחה שהנשיאות שלה תתמוך בזכויות ובמאבקים של המודרים, רק בגלל זהותה, לא צריכה להיות ברשימה הזו.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
