ביום רביעי פתחה ישראל במתקפה צבאית גדולה על הגדה המערבית הכבושה. הצבא הישראלי פרס מאות חיילים, כלי רכב משוריינים, דחפורים, מל"טים ומטוסי קרב כדי לנסות להרוס את ההתנגדות המזוינת באזורי ג'נין, טול כרם וטובאס.
לפחות 18 פלסטינים נהרגו על ידי כוחות ישראליים ועשרות נפצעו.
שר החוץ ישראל כץ קרא לצבא הישראלי לאלץ פלסטינים להתפנות מצפון הגדה המערבית. הצבא הודיע על "פינוי מרצון".
הדיבור הישראלי הזה על גירוש כפוי במסווה תחת המונח ההומניטרי "פינוי" מעורר חשש שהגדה המערבית תלך בעקבות גורלה של עזה במונחים של הרס ועקירה מסיביים.
אם זה אכן יתקיים, תהיה זו הסלמה משמעותית של האסטרטגיה של ממשלת ישראל לנישול הדרגתי של פלסטינים בגדה המערבית, שבוצעה ישירות באמצעים צבאיים והתקפות מתנחלים אך גם בעקיפין – באמצעות השפלה מכוונת של כל ההיבטים. של החיים הפלסטינים.
במהלך השנים האחרונות, הצבא הישראלי ביצע באופן קבוע פשיטות צבאיות בגדה המערבית, בניסיון להרוס את תנועת ההתנגדות המזוינת המתגברת בשטח הכבוש, הניזונה מהכעס הפופולרי נגד הכיבוש הישראלי ובמיוחד על התגברות הפעילות של המתנחלים והישראלים. השתלטות על נכסים פלסטינים במזרח ירושלים הכבושה ובמקומות אחרים.
הצבא הישראלי השתמש בפשיטות אלה לא רק כדי להרוג לוחמי התנגדות ואזרחים, אלא גם כדי לחסל כל תשתית שיש לקהילות הפלסטיניות המותקפות בפעולה של ענישה קולקטיבית. לפי האו"ם, הצבא הישראלי הרג יותר מ-600 פלסטינים בגדה המערבית מאז 7 באוקטובר.
האלימות לא מתבצעת רק על ידי הצבא הישראלי. ממשלת ישראל העצימה ועודדה מתנחלים יהודים לתקוף גם קהילות פלסטיניות. זה היה המקרה לפני 7 באוקטובר, אבל מאז, התקפות מתנחלים הרקיע שחקים.
ב-10 החודשים הראשונים של המלחמה, האו"ם מוּקלָט 1,250 פיגועים של מתנחלים יהודים; ב-120 מהם נהרגו או נפצעו פלסטינים, וב-1,000 מהם נגרם נזק לרכוש פלסטיני. מתנחלים תקפו גם קהילות פלסטיניות וגירשו את תושביהם מאדמתם ומבתיהם. יותר מ-1,200 פלסטינים היו נאלץ החוצה מבתיהם על ידי מתנחלים יהודים. יותר מ-3,000 נעקרו מבתיהם על ידי הצבא הישראלי שהרס בתים פלסטינים.
אבל זה לא רק כוח אכזרי שישראל משתמשת נגד הפלסטינים בגדה המערבית. השלטונות הישראליים חילקו את כל מנופי השליטה הקולוניאלית שיש להם על השטח הכבוש כדי להפוך את החיים לבלתי אפשריים לאוכלוסייה הפלסטינית. בטיול האחרון בגדה המערבית, ראיתי ממקור ראשון את המציאות האכזרית הללו של הקולוניאליזם המתנחלים בישראל.
ממשלת ישראל הגבילה זמן רב את הניידות של פלסטינים בתוך הגדה המערבית הכבושה, ובנתה כבישים "ליהודיים בלבד", חומות הפרדה ומחסומים ברחבי השטח. מאז 7 באוקטובר היא האיצה בניית תשתיות על אדמות פלסטיניות. הדבר ניכר בכביש 60 בקטע המחבר בין ירושלים ליישובים יהודיים בחברון, שם נבנים נתיבי כביש חדשים, גם באזורים שבהם נוספו נתיבים רק לפני שנה.
מאז 7 באוקטובר הוגבלה עוד יותר תנועת הפלסטינים בין כפרים ועיירות. מספר המחסומים, החסימות והשערים הישראלים גדל מכ-200 באוקטובר ליותר מ 790 עד תחילת יוני. חלק מהכבישים המקשרים בין יישובים פתוחים רק לשעות מוגבלות, בעוד מחסומים ומחסומים מוקמים לפי גחמתם של חיילים, לרוב ללא כל הצדקה ביטחונית לגיטימית.
אז בעוד שהתנחלויות יהודיות ברחבי הגדה המערביות מחוברות היטב לכבישים ותשתיות, האזורים שבהם חיה האוכלוסייה הפלסטינית הופכים לבנטוסטנים מנותקים זה מזה.
זה משפיע על כל ההיבטים של חייהם של הפלסטינים. משהו פשוט כמו ללכת לאוניברסיטה עלול להיפגע. בעת ביקורי ידידי וליד בכפר בפאתי שכם, דיברתי עם שתי בנותיו הסטודנטיות באוניברסיטה בעיר.
"בדרך כלל אנחנו צריכים לעצור במחסום הראשי בחווארה. העצירה הזו יכולה להימשך בין כמה דקות לכמה שעות", אמר לי אחד מהם בעוד השני הוסיף: "אבל הדאגה העיקרית שלנו היא לא המחסומים; אלו המתנחלים שזורקים אבנים על מכוניות".
מלבד ה מְשַׁבֵּשׁ ההשפעה של ניידות מוגבלת על חיי היומיום הפלסטינים, היא גם פוגעת קשות בכלכלה הפלסטינית השברירית ממילא. משאיות המובילות מזון, חומרי גלם וסחורות צריכות לעבור במחסומים הישראליים, שם הן נתקעות לעיתים קרובות במשך שעות, מה שמגדיל הן את העלות והן את הזמן הנדרש להובלה. כתוצאה מכך, מחירי המזון עלו משמעותית מאז 7 באוקטובר.
אספקה עצמית במזון הייתה עניין של גאווה עבור הפלסטינים, שיש להם מסורת חקלאית חזקה. אבל זה גם מתערער באופן שיטתי על ידי הרשויות הקולוניאליות הישראליות. מלבד הרחבת התנחלויות יהודיות בלתי חוקיות ואזורים צבאיים המגבילים את הגישה לאדמות פלסטיניות פרטיות, ישראל מנסה באופן שיטתי למנוע מפלסטינים להשתמש באדמותיהם לחקלאות. הדרך היעילה ביותר לעשות זאת הייתה עידוד התקפות של מתנחלים יהודים.
בבית ג'אלה נפגשתי עם בן כיתתי הוותיק ג'ורג', שבבעלותו חלקת אדמה ליד התנחלויות קולוניאליות ישראליות. הוא אמר לי שהוא לא יכול לטפח את זה כי הוא חשש שיתקיפו מתנחלים יהודים, מה שקרה לחקלאים אחרים. הוא הסביר שהוא הפסיד את ההכנסה שבדרך כלל היה מקבל ממכירת שמן זית מעצי זית ותוצרת טרייה שהוא יגדל על האדמה הזו.
ישראל שולטת גם במשאבים מרכזיים בגדה המערבית, כמו מים. הוא מפנה מים מעיירות וכפרים פלסטיניים להתנחלויות יהודיות בלתי חוקיות. כתוצאה מכך, ישנו משבר מים תמידי ברחבי השטח הכבוש, שהרשויות הקולוניאליות החמירו בכוונה מאז 7 באוקטובר על ידי הגבלת אספקת המים עוד יותר.
במהלך טיולי ביקרתי במריאם באחד הכפרים בפאתי בית לחם. היא אמרה לי שהם מקבלים מים מהעירייה רק פעם בחודש ורק לכמה שעות. בשאר הזמן הם משתמשים במים שמצטברים בבאר קטנה בשטח שלהם, וכאשר זה נגמר, הם קונים ממשאיות מכליות. היא הוסיפה כי הם נחשבים לבני מזל בהשוואה לשכונות אחרות, שבהן מים מסופקים רק כל חודשיים או שלושה.
תוך הרס הכלכלה והחקלאות המקומית, ישראל הגבירה גם את מאמציה לחסל את שני מקורות ההכנסה העיקריים האחרים לפלסטינים: תעסוקה של הרשות הפלסטינית (הרשות הפלסטינית) ושל חברות ישראליות.
המגזר הציבורי המנוהל על ידי הרשות מעסיק 21 אחוז מכוח העבודה הפלסטיני, המהווה כ-130,000 עובדים. במהלך השנים האחרונות התקשתה הרשות לשלם משכורות במלואן עקב ניכוי מתמשך של הכנסות ממס במקור שהיא אמורה להעביר לחשבונות הרשות. המצב רק החמיר מאז 7 באוקטובר.
לפי משרד האוצר הפלסטיני, מאז 7 באוקטובר יש לישראל שמר על 500 מיליון דולר מההכנסות הפלסטיניות ממסים. מאז 2019, היא עצרה 600 מיליון דולר נוספים. עובדי ציבור מקבלים 40 עד 60 אחוז ממשכורתם.
לאחר 7 באוקטובר, ממשלת ישראל אסרה גם על פלסטינים לעבוד עבור מעסיקים ישראלים. כתוצאה מכך, יותר מ 200,000 עובדים איבדו את מקום עבודתם. כמה אלפים עדיין מצליחים להבריח את עצמם לאתרים ישראלים לצורך עבודה. טאוויד, עובד כזה, אמר לי שיש לו הסכם עם קבלן מקומי שמארגן הובלה ועבודה. הוא רק צריך לעבור את חומת ההפרדה. כששאלתי מה יקרה אם הוא ייתפס, הוא ענה: "הם עלולים להכות אותי או לכלוא אותי, כפי שקרה לעובדים רבים, אבל אין לי אפשרות אחרת לשרוד".
המלחמה הכלכלית שישראל מנהלת הביאה לכך ששיעור העוני עלה מ-38.8% לפני ה-7 באוקטובר ל-60.7%, על פי הערכות מה- תוכנית הפיתוח של האו"ם. הגידול החד הזה אומר שמשפחות רבות כבר לא יכולות להרשות לעצמן לשלם עבור מזון וצרכים אחרים וכעת הן תלויות בסיוע מסוכנויות סיוע.
המלחמה של ישראל בפלסטינים בגדה המערבית אינה עוצרת בהרס רכושם ופרנסתם. זה גם מכוון לרווחתם הנפשית באמצעות מעקב מתמיד, הטרדה ואלימות פיזית.
הרשויות הקולוניאליות הישראליות משגיחות על כל היבט בחייהם האישיים של פלסטינים באמצעות רשתות עצומות של מצלמות מעקב, האזנות לתקשורת ושליטה באינטרנט ובטכנולוגיות שונות אחרות, כולל זיהוי פנים.
מאז ה-7 באוקטובר המעקב הזה רק התגבר, וכוחות הביטחון הישראליים הקפידו ליידע אנשים שצופים בהם.
פגשתי את אחמד שהיה כלוא בכלא ישראלי יותר מחמש שנים. הוא שיתף אותי שלאחרונה התקשר אליו קצין מודיעין ישראלי שאמר לו שאם הוא רוצה להישאר מחוץ לכלא, עליו להימנע מלהגיב על המצב בפלסטין. כשאחמד הגיב שהוא לא עושה שום דבר שיאיים על ביטחון ישראל, השיב הקצין: "אנחנו יודעים, אבל אני גורם לך להיות מודע. אנחנו יכולים לראות מה אתה עושה ואומר בבית, בשוק ואפילו במכונית שלך".
מלבד הייסורים המתמידים של מעקבים נרחבים, פלסטינים מתמודדים גם עם הטרדה פיזית ואלימות בלתי פוסקת. באזורים הקרובים להתנחלויות יהודיות בלתי חוקיות, על המתנחלים מוטלת המשימה להטיל אימה על האוכלוסייה הפלסטינית. במקום אחר מדובר במשטרת ישראל וכוחות הביטחון.
תוך כדי נסיעה בתחבורה ציבורית פגשתי גבר ובנו המתבגר. זרועותיו של הילד היו שתיהן בגבס. האב הסביר כי בנו הלך הביתה עם חברים כאשר הם נעצרו במחסום צבאי ישראלי. החיילים ערכו חיפוש בהם ובטלפונים שלהם. כשגילו סרטון על פיגועי ה-7 באוקטובר בטלפון של בנו, לקחו את הילד הצידה והכו אותו במשך שעתיים.
חבריו של הילד נאלצו לסחוב אותו מכיוון שהוא לא היה מסוגל ללכת. בבית החולים מצאו הרופאים ששתי זרועותיו שבורות, גופו מכוסה בחבלות והוא סובל מטראומה קשה. כששאלתי את האב אם הוא הגיש תלונה, הוא ענה: "איך אפשר להגיש תלונה נגד חיילי כיבוש שמחזיקים בכל הכוח? פעולה זו רק תהפוך אותנו למטרות, והם עלולים לעצור את הילד שלי".
ואכן, המספר המזעזע של התקפות אלימות על פלסטינים שעליהן דיווחו האו"ם וארגוני זכויות האדם הם הערכת חסר מכיוון שרובם המכריע אינם מדווחים.
המטרה של ההטרדה המתמדת, המעקב, מניעת הפרנסה, פגיעה ברמת החיים, האלימות הפיזית וההרג היא לגרום לפלסטינים בגדה המערבית לעזוב – בדיוק כמו שהמטרה הישראלית הסופית בעזה היא לגרש את האוכלוסייה הפלסטינית לשם. החתירה לחיסול מוחלט של האוכלוסייה הפלסטינית מפלסטין ההיסטורית לא תיפסק גם אם ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה מתמוטטת.
היעדר הפעולה הבינלאומית לעצירת רצח העם בעזה ובגדה המערבית זעזע את הפלסטינים אך לא גרם להם להיכנע. אם כבר, ההתקפה הישראלית האלימה על צפון הגדה המערבית היא סימן לכך שהפלסטינים בחרו בהתנגדות גם מול כוח רצח עם מוחץ.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
