ישנה תנועה הולכת וגדלה של חברה אזרחית בפלסטין וברחבי העולם הדורשת את גירושה של ישראל מהאו"ם או השעיה מהישיבה הנוכחית שלה בשל משטר האפרטהייד שלה בשטח הפלסטיני הכבוש, פשעי מלחמה מתמשכים בעזה והפרות מתמשכות אחרות של אמנת האו"ם.
דרישה זו עולה בקנה אחד עם המטרות והשאיפות של תנועת החרם, ההשקעה, הסנקציות העולמית (BDS). עם זאת, במשך חודשים התקיימו דיונים בתוך התנועה על היתרונות והחסרונות של הקריאה לביטול חברותה של ישראל תוך היסוס שנבע בעיקר מחששות לגבי פוטנציאל תגמול ישראלי. חלקם חששו שישראל עלולה להגיב על ידי חסימת סוכנויות האו"ם מלספק שירותים חיוניים לפלסטינים, במיוחד בעזה, שם יש צורך קריטי בסיוע כזה. עם זאת, חוקים שהתקבלו לאחרונה בכנסת ישראל שאוסרים על אונר"א, סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים, לפעול בשטח שבשליטת ישראל הסירו את האיפוק הפרגמטי הזה. על ידי חציית הקו האדום הזה, ישראל ערערה את הסיבה העיקרית לאלו המחויבים לשחרור הפלסטינים לא לקרוא לגירוש מהאו"ם, וסללה את הדרך לסיסמה החזקה "גירוש לגירוש".
אז למה ישראל אסרה על אונר"א לפעול בשטח שהיא כובשת?
כפי שאמר נאסר שרעיה, דובר ועדות השירותים העממיים במחנות הפליטים בגדה הכבושה, בהצהרה לאחרונה: "האיסור של ישראל על אונר"א הוא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה לערער את זכות השיבה של פלסטינים שהיו. נעקרו ממולדתם בנכבה של 1948, עם הקמת מדינת ישראל".
יותר מ-700,000 פלסטינים נעקרו בכוח לקראת הקמתה של ישראל ב-1948, מה שהפלסטינים זוכרים בתור הנכבה, או "האסון". זמן קצר לאחר הנכבה, אימצה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 194, אשר אישרה את זכויות הפליטים הפלסטינים הללו – וצאצאיהם – לבתים אותם נאלצו לעזוב. שנה לאחר מכן, אונר"א נוצרה על רקע החלטה זו ועליה הוטל לספק שירותים חיוניים לפליטים פלסטינים, כגון חינוך ושירותי בריאות ראשוניים, בעודם ממתינים לשובם.
כחלק מפעילותה, אונר"א נדרשת לנהל יומן רישום של פליטים פלסטינים וצאצאיהם. המרשם כולל פליטים משנת 1948 וכן אלו שגורשו או נאלצו לברוח במהלך סכסוכים מאוחרים יותר. רישום רשמי זה מוכר בינלאומי ומשמש כהוכחה משפטית למעמד פליט. במובנים רבים, סוכנות האו"ם משמשת כמגן על זכות השיבה הפלסטינית, ושומרת באור הזרקורים העולמי את הפליטים ואת זכותם המוכרת על ידי האו"ם לחזור לבתיהם ולאדמותיהם.
באמצעות איסור על אונר"א, ישראל שואפת למחוק את זכות השיבה הפלסטינית, לבסס את שיטות ההתנחלות-קולוניאליות שלה ולהפוך את הקולוניזציה שלה לצמיתות.
כוונה זו בולטת במיוחד בעזה, שם המאמצים הצבאיים האסטרטגיים של ישראל שואפים להחליף את אונר"א במנגנון סיוע הומניטרי המיישר קו עם יעדיה הקולוניאליים ארוכי הטווח. ישראל פועלת למען מטרה זו מאז תחילת מלחמת העם ברצועת עזה, מנסה לערער את אונר"א על ידי תקיפת מתקניה, הרג אנשי צוות רבים והאשמת רבים אחרים במעורבות בפעילות התנגדות – טענה שבסופו של דבר לא הצליחה לבסס אותה. .
תרחיש אחד נראה שישראל שוקלת בעזה קבלני אבטחה פרטיים העובדים עם ארגונים לא ממשלתיים כדי לספק סיוע לאוכלוסייה הכבושה. מודל זה, שפותח על ידי אמריקאים באפגניסטן ובעיראק, זכה לביקורת רבה על כך שהוא מטיל סיוע בצבא ומאפשר התעללות בלתי מבוקרת בפליטים בידי מפעילי אבטחה פרטיים. אם ייושם בעזה, תרחיש זה יהפוך למעשה את המובלעת לרשת של גטאות מבודדים, בצבא כבד, במשטרה של קבלנים פרטיים. זה יעמיק את האפרטהייד של ישראל, ויכניס רמת הפרדה שעולה אפילו על זו הנהוגה באפרטהייד בדרום אפריקה.
אז מה צריך לעשות כדי להתמודד עם האסטרטגיה לכאורה של ישראל לאסור את אונר"א, למחוק את זכות השיבה הפלסטינית ולהפוך את הכיבוש והאפרטהייד שלה לצמיתות?
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אסטרטגיה זו היא להסיר את ישראל מהאו"ם. גירוש מהאו"ם יבודד את ישראל מהקהילה העולמית ויקשה עליה יותר ויותר להמשיך את מלחמתה בעזה, הפלישה ללבנון והתקפות בלתי חוקיות נגד מדינות וסוכנויות חברות אחרות באו"ם. זה גם ישמש תגובה חזקה להתקפות המתמשכות והבלתי מתנצלות של המדינה על האו"ם, עובדיו וסוכנויותיו.
אבל התהליך להשיג זאת מסובך על ידי צעדים פרוצדורליים ומאזן הכוחות בין המדינות החברות באו"ם. על פי סעיף 6 לאמנת האו"ם, מועצת הביטחון של האו"ם (UNSC) אחראית להמליץ לאסיפה הכללית על גירוש כל מדינה המפרה בהתמדה את עקרונות האו"ם. קבלת המלצה כזו מ-UNSC מחייבת שאף אחד מחבריו הקבועים בעלי כוח וטו לא יתנגד לה.
אם אף מדינה בעלת סמכות וטו לא תפעיל את הזכות הזו – שהיא גדולה אם נוכח עמדת ארה"ב בנושא – העניין יעבור לעצרת הכללית של האו"ם, שם רוב שני שלישים מחבריה יצטרכו לתמוך בהמלצה כדי שזה יעבור. עם זאת, מבחינה מעשית, השגת רוב זה תהיה קשה גם בשל מאזן הכוחות העולמי השורר. לא רק שארה"ב ובעלות בריתה האירופיות כנראה יתנגדו להמלצה כזו, אלא שהם גם יפעילו את השפעתם על מדינות אחרות כדי למנוע מהמהלך לצבור אחיזה.
דרך חלופית להסרת ישראל מהאו"ם כרוכה בהכרזה של העצרת הכללית של האו"ם על ישראל כמדינת אפרטהייד. ייעוד זה ייצור הזדמנויות נוספות ליוזמות חברה אזרחית ברחבי העולם לגייס תמיכה להחלטה להשעות את השתתפותה של ישראל באו"ם. את הבסיס המשפטי לפעולה כזו ניתן למצוא בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 3068 (XXVIII), המגדירה את האפרטהייד כפשע נגד האנושות וקוראת ל"דיכוי והענשתו".
ניתן לשאוב ראיות מעשיות התומכות בסיווגה של ישראל כמדינת אפרטהייד מהחלטות רבות של האו"ם המדגישות את שיטות ההתנחלויות-קולוניאליות של ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש, במיוחד באמצעות בנייה והרחבה של התנחלויות. אפיון זה מקבל חיזוק נוסף על ידי "חוק הלאום" של ישראל, המעניק זכויות אזרחות מלאות אך ורק ליהודים תוך הגבלת זכויותיהם של פלסטינים אזרחי ישראל שנשארו במולדתם לאחר הנכבה ב-1948. מספר דוחות מיוחדים של האו"ם ורבים מובילים בינלאומיים בינלאומיים. גם ארגונים לא ממשלתיים, כולל אמנסטי ובצלם, פרסמו דוחות המפרטים את שיטות האפרטהייד בישראל. והכי חשוב, הגוף השיפוטי הראשי של האו"ם, בית הדין הבינלאומי, בחוות דעת מייעצת שפרסמה ביולי מצא את ישראל אחראית לאפרטהייד ולאפליה גזעית בשטח הפלסטיני הכבוש.
ישראל אסרה על פעילות של סוכנות או"ם בשטח שהיא שולטת בה במידה רבה כדי שתוכל להמשיך ולהפר את אמנת האו"ם והחלטות ללא עונש. זה בא על רקע שהצבא שלה הרס בכוונה את מתקני האו"ם, הרג עשרות עובדי האו"ם והאשים אותם ללא בסיס בפלילים במשך יותר משנה. אין עוד סיבה למי שמאמין במשימת האו"ם ותומך בשחרור הפלסטינים להימנע מלדרוש את סילוקה של ישראל מהארגון. בעוד שהדינמיקה הכוחנית העולמית מקשה מאוד על השעיה, המאמצים להשיג מטרה זו רק יסייעו למאבק הפלסטיני.
הדרת ישראל מהאו"ם תבהיר את מחויבותה של הקהילה העולמית להפסקת האפרטהייד, ביטול אפליה גזעית ושמירה על עקרונות אמנת האו"ם. זה גם ישדר מסר ברור לפלסטינים שהעולם עומד לצדם ומכיר בהתעללות שהם סובלים תחת השלטון והכיבוש חסר החוק של ישראל.
הגיע הזמן ל"גירוש לגירוש". הגיע הזמן שהעולם ינקוט פעולה בהגנה על הסדר הבינלאומי ותעיף את ישראל מהאו"ם.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
