הדמוקרטים שוב יפגינו את הבוז שלהם לישראל כאשר הם מחרימים את הנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס ביום רביעי.
ראה אותם כמפלגת הפרו-חמאס.
סגנית הנשיא קמאלה האריס, שאמורה לעמוד בראש הסנאט, טוענת שיש לה סכסוך לוח זמנים לא ישתתף.
הבאה בתור לנשיאות, נשיאת הסנאט פרו טמפורה פטי מארי (D-Wash.), מדלגת גם היא.
ואכן, לא פחות מ-100 דמוקרטים אחרים צפויים לאגודל את אפם למנהיג המדינה היהודית.
לא משנה שהיא בעלת ברית מרכזית והדמוקרטיה היחידה באמת במזרח התיכון.
גם לא שהיא נלחמת למען הישרדותה נגד משוגעים איסלאמיים בעזה, לבנון, תימן ואיראן – ומנסה לחלץ שמונה בני ערובה אמריקאים, כולל גופותיהם של שלושה שמתו בידי המחבלים.
יו"ר הבית לשעבר, ננסי פלוסי, אומרת שההזמנה לביבי הייתה "שגויה".
היא אוהבת את ישראל, היא מתעקשת, אבל נתניהו עומד בדרכו של "פתרון שתי המדינות", כלומר הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. הוא צריך לעשות "מה שנכון" למדינת היהודים – או להתפטר.
איזה שור.
ביבי היה באופן דמוקרטי נבחר; לפלוסי אין שום התערבות עסקית בפוליטיקה הפנימית של ישראל.
ועוד: כנסת ישראל הצביעה זה עתה עד 68-9 שמדינה פלסטינית "תהווה סכנה קיומית" לישראל.
זה משקף את רגשות הציבור: לא ממשלת ישראל תבדר את פנטזיית "שתי המדינות" של האליטות המערביות.
ואין פלא: עזה היה בעצם מדינה עצמאית; חמאס ניהל אותו – והפך אותו לאזור צבאי המוקדש לתקיפת ישראל.
חג השחיטה שלו ב-7 באוקטובר היה שיאו של אותו ניסוי ממלכתי מוטעה עד כדי כך.
סנטור צ'אק שומר גרוע עוד יותרבמיוחד בהתחשב בכך שהוא מתגאה ללא הרף בכך שהוא "השומר" של ישראל (משחק את משמעות שמו בעברית).
גם הוא הטיח ביבי, דורש מישראל לקיים בחירות להחליפו.
דמוקרטים בסך הכל מגמות זמן רב יותר ויותר עוין ישראל: רצפת הכינוס של 2012 עשתה בוז לשון שהכירה בירושלים כבירת מדינת היהודים.
בפעם האחרונה שביבי נאם בקונגרס, ב-2015, כמעט 60 דמוקרטים החרימו.
לפי גאלופ, רק 35% מהדמוקרטים כיום מזדהים עם ישראל יותר מאשר לפלסטינים, לעומת 80% מהרפובליקנים.
צוות החוליה מכריח את ישראל באופן קבוע כ"רצח עם".
גם אם הדמוקרטים לא מסכימים עם זה של ביבי מדיניות (רובם, בגיבוי רובים חזקים בישראל), הם צריכים לעמוד מאחורי בעלי בריתנו. לא דוחה את המנהיג שלו.
הם מעמידים פנים שהם סתם מתעלמים מביבי – אבל זו באמת ישראל.
