עד עכשיו, להציל את משפחתה וחבריה, חייה הקצרים ומותה הנורא של פאטימה עבדאללה ג'עפר בת ה-10 כנראה נשכחו.
אבל הנסיבות החולה של איך, איפה ולמה פטימה נהרגה מחייבת לזכור.
זה מצריך לזכור כי היא פתאומית, מעוותת מָוֶת מהווה תרופת נגד צורב לחגיגה הכמעט מסוחררת של הדרכים ה"גאוניות" שישראל ממציאה לרצוח את יריביה.
זהו גם מבשר עוצר של עשרות חפים מפשע אחרים שעלולים לגווע כאשר נראה שהמזרח התיכון נועד להיבלע במלחמה רחבה עוד יותר. ב-48 שעות בלבד נהרגו 50 ילדים בלבנון – כולם נפגעי התקיפות הישראליות האחרונות.
פאטימה וילד בן 11, בילאל קאנג', נהרגו במהלך הגל הראשון של התקפות ישראליות שמטרתן לוחמי חיזבאללה, הכוללים חילופי זיפרים המכילים חומר נפץ שהתפוצץ במקביל בשעה 15:30 ב-17 בספטמבר ברחבי לבנון וסוריה.
פאטימה בדיוק הגיעה הביתה מהיום הראשון של שנת הלימודים החדשה. היא הייתה בכיתה ד'. דודתה זכרה כמה פטימה להוטה ללמוד אנגלית.
"פטימה ניסתה לקחת קורסים באנגלית", אמרה. "היא אהבה אנגלית."
פאטימה הייתה במטבח כשביפר, מונח על שולחן, החל לצפצף. היא הרימה את המכשיר, בכוונה למסור אותו לאביה. בדרך הוא התפוצץ.
פניה הקטנות והכרוביות של פאטימה הפכו מיד לבלאגן מעוות. החדר היה כעת שטוף בדמה של תלמידת בית הספר – עדות איומה לכוח הקטלני של הפצצה המאולתרת.
בהלווייתה שנערכה בעמק הבקה בלבנון, חברי כיתתה האבלים נשאו תמונה גדולה של פאטימה למעלה. אמה, שהלכה לצד ארון קבורה עטוף פרחים, בכתה.
אבלים עצרו בכיכר העיר לפני שפנו לבית הקברות הסמוך. שם, הם התפללו בזמן שזקן דתי פנה לאלוהים "למען הצדק".
למותה של פאטימה הייתה השפעה מועטה, אם בכלל, על מְאָרֵחַ של עיתונאים מערביים ומה שנקרא "מומחי אבטחה" ש"התפעלו מהמורכבות" של "המזימה" הסמויה של ישראל לחדור לחיזבאללה בקנה מידה "קולוסאלי" שכזה.
ישראל לא אישרה ולא הכחישה את מעורבותה. ובכל זאת, הדעה הרווחת היא ששירותי הביטחון של המדינה היו אחראים לארגון ולביצוע הפיגועים.
זה כמובן סיפור מוכר. ילדים – בין אם הם יתומים, בטראומה, מבותרים או נהרגים בעזה, בגדה המערבית הכבושה או בלבנון – נחשבים למספוא חד פעמי, שכן ישראל ממשיכה לפרוק, ללא מעצורים, את "זעם ההרג" שלה.
פאטימה ואלפי הילדים בעזה, בגדה המערבית ובלבנון שכבר נהרגו וייהרגו הצטמצמו לכוכבית לא נוחה במוחם הקוצר של גדוד המעודדות של ישראל בחו"ל.
ביניהם ארתור וילצ'ינסקי, שגריר קנדי לשעבר ופקיד ביטחוני בכיר, שפנה מיד ל-X כדי לתאר את ההימור האכזרי של ישראל שגבה את חייהם המתפתחים של פאטימה עבדאללה ובילאל קאנג' כ"מבריקים".
"ההתמקדות היום בפעילי חיזבאללה הייתה מבריקה. היא היכתה מכה קשה נגד קבוצת טרור שירה אלפי רקטות נגד אזרחים, כל זאת בזמן שמשימת האו"ם חסרת התועלת בלבנון עומדת מנגד. יש מחיר לשלם", וילצינסקי כתב.
העובדה שמותם של פאטימה ובילאל היה מדד מזעזע ל"מחיר" שאזרחי לבנון נאלצו "לשלם" לא הרתיע את וילצינסקי מ. הַצָבָה מה שהדיפלומט הקנדי בדימוס ראה ככל הנראה כ-GIF מכוער שעות ספורות לאחר תחילת הפיצוצים הקטלניים.
ה-GIF כולל שתי דמויות מצוירות פופולריות של לוני טונס. בסצנה הקצרה, Road Runner מפחיד את Wile E Coyote. הכיתוב קורא: "ביפ ביפ".
מאוחר יותר, בתגובה לציוץ של הסופרת הפלסטינית המוערכת מריאם ברגותי, שהצביעה על כך שהקורבנות של המתקפה ה"מתוכננת" של ישראל כללו ילדים, וילצינסקי פרסם GIF נוסף – הפעם, של כוכבת קולנוע באופייה, ומחא כפיים.
הפוסטים הנוראים של וילצינסקי עוררו תגובה חריפה ומתמשכת – במיוחד לאור העובדה שרק חודשים קודם לכן הוא מונה ל"יועץ המיוחד" של אוניברסיטת אוטווה לאנטישמיות.
בניסיון מטורף להסביר את הפוסטים המחורבנים שלו, וילצינסקי טען שה-GIF המצויר הוא למעשה "הצהרה על ניסיונות מתמשכים להרוג יהודים במשך מאות שנים שנכשלו".
לא, אדוני. פרסום קטע מקריקטורה כדי להשמיע "הצהרה" על הפוגרומים הרצחניים שעברו יהודים "במשך מאות שנים" היא עלבון מקומם לזכרם של מיליוני קורבנות – נערות ונערים, נשים וגברים.
כזכור, מחבר האבסורד המגונה הזה היה עובד מדינה מעוטר בקריירה ומקדם את הערכים והאינטרסים של קנדה בבית ומחוצה לו והואשם בהתמודדות עם אנטישמיות בקמפוס באוניברסיטה.
אלוהים אדירים.
לא סיים להביך את עצמו, וילצינסקי הפך לפסיכואנליטיקאי חובב בכך שהציע שהמתנגדים שלו באינטרנט – שהטילו אותו על "התבדחות" על מוות של ילדים – אשמים ב"השלכה חולנית".
ואז, וילצ'ינסקי הוציא את הברומיד הצפוי, המכפר, שמצא את "אובדן חיי חפים מפשע… מתועב".
"היתה אי הבנה משמעותית של השימוש שלי במילה "מבריק", הוא כתב ב-X. "אובדן חיי חפים מפשע בכל סכסוך הוא מתועב ויש להימנע ממנו. כמנהיג ביטחון לאומי ומודיעין בדימוס, השימוש שלי במילה הזו היה על המורכבות והתחכום של מבצע".
בין אם וילצינסקי מוכן להודות בכך או לא, האדריכלים האפלים של ה"מבצע" ה"מורכב" וה"מתוחכם" של ישראל אשמים בהריגת פאטימה ובילאל.
הם נושאים באחריות. הם אשמים. הרציחות צריכים לרדוף את מצפונם מכיוון שהם לעולם לא ייחשבו. במקום זאת, הם עשויים לזכות במדליות ובקידום. הם יזכו לשבחים על ידי וילצינסקי והחברה הקשוחה על ה"שירות" וכושר ההמצאה שלהם.
הבירור הנמהר והעצמי של וילצינסקי לא עבד.
ב-18 בספטמבר, הוא לקח, שוב, לפלטפורמת מדיה חברתית הידועה ברצינות המטרה, האינטליגנציה והניואנסים שלה, X, כדי להודיע על התפטרותו.
"הפוסטים שלי על מלחמת חיזבאללה/ישראל גרמו נזק והשפיעו על היכולת שלי לסייע במאבק באנטישמיות באוטווה. כוונתי בשיתוף אינה רלוונטית כאשר ברור שרבים נפגעו מהם. אני מתנצל. התפטרתי כיועץ מיוחד לאנטישמיות", הוא כתב.
הפוסטים של וילצינסקי שגרמו ל"פגיעה" ו"פגיעה" כאלה נשארו, נכון לכתיבת שורות אלה, בשידור חי ב-X.
בינתיים, פטימה ובילאל נקברו. הם לעולם לא יסיימו את לימודיהם. הם לעולם לא יתחתנו. לעולם לא יהיו להם משפחות משלהם לאהוב.
ופאטימה לעולם לא תלמד אנגלית.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
