נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, העביר לנשיא מצרים א-סיסי מסרים מארה"ב, כך דווח בתקשורת הערבית. המסר הועבר לנשיא המצרי, במהלך פגישה שקיימו השניים בקהיר. זאת, לאחר שנשיא האמירויות ערך לאחרונה ביקור בבית הלבן, ונפגש עם הנשיא דונלד טראמפ.
האירוע מתרחש על רקע הלחץ של טראמפ בסוגיית הגירת העזתים. לטענת מקור מצרי, במדינה קיבלו לאחרונה מסרים אמריקאים, לפיהם פינוי של חלק מהאוכלוסייה העזתית למצרים, יוביל לחבילות כלכליות למדינה. לצד מסרים אלו, בארצות הברית שבו והבהירו כי הסיוע הכלכלי "ייבחן מחדש", במידה ולא תושג הסכמה בעניין. במקביל, לפי דיווחים אחרים – מצרים מכחישה כל קשר לנושא פינוי העזתים מהרצועה.
על פי ההערכות, בארצות הברית עוסקים כעת בהעברתם של 500,000-700,000 עזתים למצרים. במהלך פגישות שנערכו לאחרונה בריאד ובדוחא, הועלתה הצעה דרמטית מטעם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, לפינוי זמני של חצי מיליון פלסטינים מרצועת עזה לעיר ייעודית בצפון סיני, כך דווח בסוף השבוע האחרון בעיתון אל-אח'באר הלבנוני.
לפי מקורות דיפלומטיים ערביים בכירים, המשתתפים בפגישות נחשפו לעמדה המצרית החדשה, לפיה קהיר מוכנה "לסייע בתהליך" שיקום עזה באמצעות פתיחת הגבולות בפני תושבי הרצועה המעוניינים בעזיבה מרצון.
הצעה זו מהווה תפנית משמעותית בעמדת מצרים, שעד לאחרונה התנגדה בתוקף לתוכניות לפינוי תושבי עזה. השינוי העמוק בגישה המצרית התרחש על רקע דיונים בנוגע להתחדשות אפשרית של הלחימה בעזה והרחבתה לזירות נוספות, בדגש על תימן ואיראן.
הצעתו של א-סיסי עוררה דאגה בקרב הצד הירדני, אשר הביע נכונות מוגבלת לסייע באירוח פליטים, אך הדגיש כי מדובר אך ורק במשפחות פצועים ולתקופה מוגבלת. ירדן הבהירה את הגבולות להשתתפותה בכל מתווה הכולל קליטת פליטים נוספים.
בתוך כך, דיווח בשבא ניוז טוען היום כי מצרים דוחה דחייה מוחלטת של כל ניסיון לעקור פלסטינים בכוח מהרצועה ולהעבירם לכל מקום אחר – בפרט למצרים. לפי הפרסום, שירות המידע הממלכתי של מצרים אמר בהצהרה היום: "מצרים מאשרת את עמדתה הנחרצת והעקרונית של דחייה מוחלטת וקטגורית של כל ניסיון לעקור את אחינו הפלסטינים מרצועת עזה, בכוח או מתוך בחירה, לכל מקום מחוץ לפלסטין, במיוחד למצרים, שכן הדבר מייצג חיסול של העניין הפלסטיני ואיום ביטחוני לאומי מיידי למצרים".
עוד הודגש בהצהרה זו – "הנושא הפלסטיני הוא ליבת הביטחון הלאומי המצרי והערבי, ועמדתה של מצרים לגביו במשך יותר משלושת רבעי מאה נותרה עמדה איתנה ועקרונית. עמדה זו מעלה על נס את השיקולים של הביטחון הלאומי וזכויות העם הפלסטיני האחים. כתוצאה מכך, מצרים נשאה באופן רציף – ברצון ובסבלנות – בעומסים עצומים ובנטל כלכלי ופיננסי של הביטחון הלאומי שלה כמו גם הביטחון הכללי של האומה הערבית, ולא בזכות לגיטימית אחת של העם הפלסטיני האחים".
