הורסט קוהלר, שהפך לנשיא גרמניה לאחר שהיה א מהנדס פיננסי העומד מאחורי איחוד גרמניה והיצירה מספר עשורים לאחר מכן של מטבע האירונפטר בשבת בברלין. הוא היה בן 81.
משרד הנשיא הגרמני, בהצהרה מטעם משפחתו של מר קוהלר אמר שהוא נפטר לאחר מחלה קצרה.
למרות שכיהן כמנהל המנכ"ל של קרן המטבע הבינלאומית, מר קוהלר לא היה ידוע מעט פוליטית בגרמניה לפני שהפך לנשיא המדינה בשנת 2004. עם זאת, מר הוא עלה לפופולריות לאחר שנכנס לתפקידו, כיהן חלק גדול משש שנותיו לצד קנצלר אנג'לה מרקל.
מר קוהלר דגל בהפיכת גרמניה ל"ארץ רעיונות "שתעצב את עתיד משלה ותשמש ככוח לתמיד על הבמה הגלובלית. הוא קרא לרפורמות כלכליות מקומיות נועזות יותר, ולתפקיד בטוח יותר בינלאומי. בנאום הקבלה שלו במאי 2004הוא אמר כי "גרמניה צריכה להילחם על מקומה במאה ה -21."
אולם הצהרותיו הנועזות, כמו לשאול האם אי פעם ניתן היה לקבל את רמת החיים הלא שוויונית במזרח ובמערב גרמניה לשעבר, שבר טאבו בממסד הפוליטי הגרמני והגיע בעלות.
בשנת 2010, שנה לתקופת כהונתו השנייה, מר קוהלר התפטר בפתאומיות בין מטח ביקורת על הערות שהעיר על חיילים גרמנים המשרתים באפגניסטן ובמשימות שמירת שלום. דבריו, שהועלו בביקור באפגניסטן, כי חיילים גרמנים נפרסו כדי להגן על האינטרסים הכלכליים הגרמניים, שאבו את ה- IRE ממתנגדים פוליטיים שקראו לנסיגת כוחות ארצו מאפגניסטן.
זו הייתה הפעם הראשונה מזה ארבעה עשורים שנשיא גרמני פרש מהתפקיד – אם כי יורשו, כריסטיאן וולף, יתפטר גם הואבמקרה שלו באשמות של קשרים לא תקינים עם אנשי עסקים לאחר פחות משנתיים בתפקיד.
יציאתו של מר קוהלר מהזירה הפוליטית הייתה מכה פוליטית לגב 'מרקל, בעל בריתו וחברתה הקרובה. הבחירות המחודשות של מר קוהלר, חברת מפלגת האיחוד הדמוקרטי שלה, שנה קודם לכן הייתה נחשב למופע של סולידריות מסיבות כאשר גב 'מרקל התמודדה עם בחירות מחודשות משלה במרחב פוליטי שבר.
הורסט קוהלר נולד ב- 22 בפברואר 1943 בסקיירביסזוב, פולין. הוא היה השביעי מבין שמונה ילדים, על פי הביוגרפיה הרשמית שלו. במהלך מלחמת העולם השנייה, משפחתו ברחה מחיילים סובייטים, והתיישבו בעיירה ליד לייפציג, גרמניה. תשע שנים אחר כך, הם נמלט שוב אחרי 1953 התקוממות מזרח גרמנית, מרד אנטי-סובייטיו הם התגוררו בכמה מחנות פליטים לפני שהתיישבו בלודוויגסבורג, מערב גרמניה.
לאחר שסיים שירות בבית הספר והצבא, למד מר קוהלר כלכלה באוניברסיטת טובינגן, וסיים את לימודיו בשנת 1969. הוא המשיך להשיג דוקטורט. בכלכלה מהאוניברסיטה בשנת 1977. שנה קודם לכן הוא החל לעבוד כעובד מדינה במשרד הכלכלה בבון, שהיה אז בירת מערב גרמניה.
כשגרמניה התמודדה עם איחודו מחדש בתחילת שנות התשעים, מילא מר קוהלר תפקיד בכיר במשרד הכספים במדינה. באותה תקופה הוא היה אחד המשא ומתן הראשי מתוך אמנת מאסטריכט משנת 1992, שיצרה את האירו.
בשנים 1993-1998 הוא הוביל את איגוד בנק החיסכון הגרמני, ארגון מטריות המפקח על רשת של בנקים גרמנים. לאחר מכן הוא פנה לבנק האירופי לשחזור ופיתוח, מה שעזר לגרמניה ומדינות אחרות לעבור לשוק פתוח בסוף המלחמה הקרה. הוא שימש גם כ- יועץ לקנצלר הלמוט קוהל.
החל ממאי 2000, מר קוהלר עבד ארבע שנים כמנכ"ל קרן המטבע הבינלאומיתשם אישר את השקפת הגלובליזציה שכולה יותר מדינות מתפתחות.
ובכל זאת, הוא נשאר לא ידוע יחסית לציבור הגרמני, ובשנת 2004 הוא הפך לנשיא גרמניה למרות שלא בנה קריירה כפוליטיקאי מפלגה.
לאחר נשיאותו, הוא העביר את המיקוד שלו ליצירה הומניטרית, באמצעות בסיס עם אשתו, אווה לוס קוהלר, שהתמקד בפיתוח באפריקה ובשינויי אקלים.
מר קוהלר הותיר אחריו אשתו; בתם, אולריקה; בן, יוחן; וארבעה נכדים.
