בעוד מספר שבועות, ב-26 ביולי, יתחילו המשחקים האולימפיים 2024 בפריז, שיביאו שמחה, התרגשות ואולי החשוב מכל, תחושה מחודשת של סולידריות אנושית לחייהם של חובבי ספורט ברחבי העולם.
מיליוני אנשים מאפריקה ועד אסיה ואירופה ועד אמריקה יהיו דבוקים למסכי הטלוויזיה שלהם כדי לצפות בספורטאים עטופים בצבעי הדגל הלאומי שלהם מתחרים כדי להיות הטובים ביותר ולחגוג את ההצלחות שלהם כאל שלהם. ילדים במיוחד יזכו לראות מה ניתן להשיג באמצעות נחישות ועבודה קשה וכיצד ספורט יכול לקרב אנשים.
אולם עבור פלסטינים המנסים לשרוד את מלחמת העם של ישראל בעזה, המשחקים האולימפיים ב-2024 לא יהיו אלא אישור נוסף לאדישות לכאורה של העולם לסבלם.
מיליוני ילדים פלסטינים שנפגעו, יתומים, עקורים ונפגעו מהתוקפנות הישראלית לא יהיו מודעים אפילו לתחרות הספורט העולמית שמתקיימת בצרפת. הם יהיו עסוקים מדי בחיפוש אחר מים, מזון ומחסה ובאבל על אהוביהם ההרוגים, בתים הרוסים ועתידים גנובים מכדי לשים לב למי רץ הכי מהר או קופץ הכי גבוה בפריז.
מאז 7 באוקטובר, רצועת עזה הנצורה היא זירת טרגדיה חסרת תקדים. לפי הערכות שמרניות, תוך קצת יותר מתשעה חודשים הרג צבא ישראל יותר מ-38 אלף בני אדם ופצע כמעט 90 אלף. מספר ההרוגים הזה כולל יותר מ-15,000 ילדים. ילדים רבים נוספים נותרו ללא הורים. התקיפה הישראלית הרסה גם את רוב בתי הספר ובתי החולים של הרצועה. לא נותרו אוניברסיטאות עומדות. בעבר היו ביתם של יותר משני מיליון בני אדם, רוב עזה כיום אינה אלא הריסות.
בהקשר חסר התקדים הזה, המשחקים האולימפיים לא צריכים להתקדם, כאילו כלום לא קרה, בהשתתפות ישראל.
לפי האמנה האולימפית, המשחקים מבקשים ליצור דרך חיים המבוססת, בין היתר, על "כיבוד זכויות אדם מוכרות בינלאומיות ועקרונות אתיים בסיסיים אוניברסליים".
ישראל מפרה באופן בוטה את זכויות האדם ואת "עקרונות האתיים הבסיסיים האוניברסליים" ללא כל השלכות מאז הקמתה.
במשך 76 שנים, ישראל יישמה בקפדנות את שלטון האפרטהייד על הפלסטינים והוכיחה שהיא לא מסוגלת להירשם למשפט ההומניטארי הבינלאומי או לערכים אולימפיים בסיסיים.
בין ההפרות הנרחבות והבוטות שלה ניתן למנות את ההחרמה הנרחבת של קרקע ורכוש פלסטינים, פעולות הרג בלתי חוקיות, עקירה בכפייה, הגבלות חמורות על תנועה, מעצר שרירותי ושלילת אזרחות ואזרחות לפלסטינים.
ובתשעת החודשים האחרונים היא הייתה מעורבת במלחמת רצח עם נגד פלסטינים בעזה.
העובדה שישראל תשתתף במשחקים השנה כשהיא ממשיכה לטבוח בפלסטינים על בסיס יומי תהיה טעות בעלת ממדים אפיים. זה לא רק ילעג לערכים האולימפיים אלא גם יעודד את ממשלת ישראל להמשיך להרוג גברים, נשים וילדים פלסטינים חפים מפשע.
יש האומרים שיש לאפשר לישראל להשתתף כי "פוליטיקה וספורט צריכים להישאר נפרדים" בעוד אחרים טוענים שאין להעניש את ישראל על "ההגנה על עצמה נגד חמאס". לאף אחד מהטיעונים אין טעם. הרג המוני של ילדים, הרס שיטתי של בתי ספר, שיטוח בתי חולים אינם "פעולות של הגנה עצמית" או סתם חילוקי דעות פוליטיים שניתן לשים בצד בעת עיסוק בספורט. הם פשעים נגד האנושות שאין להתעלם מהם או לתרץ אותם בשום הקשר. כל מדינה העוסקת בפשעים כאלה צריכה להיתקל בגינוי והדרה עולמית.
בפברואר פנתה קבוצה של 26 מחוקקים צרפתים לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), ודחקה בו להוציא את ישראל מהשתתפות במשחקים האולימפיים הקרובים בפריז. הם התעקשו שספורטאים ישראלים חייבים להשתתף תחת דגל ניטרלי, בדומה לאופן שבו צפויים ספורטאים רוסים ובלארוסים להתחרות במשחקים השנה בשל התוקפנות המתמשכת של מדינותיהם נגד אוקראינה.
גם מועדוני ספורט פלסטינים, מרכזי נוער וארגוני חברה אזרחית פנו ל-IOC בבקשה לקיים את עקרונותיו ולעמוד בהתחייבויותיו. הם דחקו בהדרת ישראל מהמשחקים האולימפיים, לפחות עד שתתפטר משיטת האפרטהייד שלה.
דרך פעולה זו אינה נטולת תקדים היסטורי. על האפרטהייד לדרום אפריקה נאסר להשתתף באירועים האולימפיים של 1964 ו-1968. ובמאי 1970, היא גורשה כליל.
ההדרה של דרום אפריקה מהאולימפיאדה הייתה תוצאה של הפרת הכלל הראשון של האמנה האולימפית, האוסר בבירור על אפליה של כל מדינה או אדם על בסיס גזע, דת או השתייכות פוליטית. המדינה התקבלה מחדש לחיק האולימפי רק לאחר נפילת האפרטהייד ב-1991.
זה באמת מביש שה-IOC, שעשה את הדבר הנכון והדיר את דרום אפריקה האפרטהייד מהמשחקים ונקט בפעולה משמעותית להגבלת השתתפותן של רוסיה ובלארוס השנה, נראה לא מוכן לעשות את אותו הדבר לישראל האפרטהייד.
כאשר גורמים רשמיים מסרבים לשמור על ערכים אולימפיים ולהדיר את ישראל, במשחקים השנה זו תהיה, אם כן, האחריות המשותפת שלנו לשמור את הזרקור על הפשעים המתמשכים של ישראל נגד הפלסטינים.
הצופים בפריז יכולים לדבר על פלסטין בקריאות ובמחאות. גם ספורטאים יכולים להשתמש באור הזרקורים שיופנה אליהם כדי למשוך את תשומת הלב לעזה. הם יכולים לקיים הפגנות משלהם, או לפחות להפגין סולידריות עם הפלסטינים על ידי חבילת קפה על כתפיהם מול מצלמות.
המשחקים האולימפיים הם בעלי ערך משום שבמשך שבועיים קצרים הם מפגישים את אומות העולם בתחרות ידידותית, ומזכירים לנו את האנושיות המשותפת שלנו ואת היופי שבסולידריות האנושית.
אם ישראל יורשה להשתתף ללא הפגנות או התנגדות, במיוחד השנה כשהיא מבצעת רצח עם נגד עם החי תחת הכיבוש שלה, המשחקים יאבדו כל משמעות ויהפכו לעוד מחזה ריק שיוצג כדי לבדר את ההמונים ולהגביר את הצריכה. .
מכיוון שה-IOC לא מוכן לכאורה לשמור על ערכים אולימפיים ולעשות את הדבר הנכון, זה תלוי בנו, אזרחי העולם, להבטיח שהמשחקים ישרתו את מטרתם ויקדמו "זכויות אדם" ו"עקרונות אתיים בסיסיים אוניברסליים".
אנחנו חייבים את זה הרבה לפלסטינים ארוכי סבל.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
