החלטה להביא ילד לעולם היא ביטוי מובהק לאופטימיות. והנתונים מלמדים שהחברה היהודית בישראל היא משפחתית ובעלת ביטחון עצמי גבוה. במוצאי פורים מתברר ש"ונהפוך הוא". למרות הקשיים והאתגרים, ישנה עלייה במספר הילדים שנולדו, עדות לכך שהחברה הישראלית חסונה ואופטימית יותר ממה שאנו נוטים לחשוב על עצמנו.
נתוני הלידות העדכניים של שנת 2024 מציגים תמונה מרתקת: כ-134 אלף לידות השנה, לעומת 131 אלף ב2023 ו-132 אלף ב2022. לראשונה, לאחר מגמת ירידה מתמשכת במספר הילדים למשפחה, אנו עדים להיפוך מגמה ולעלייה בילודה. נציין שהתופעה מאפיינת משפחות יהודיות, בעוד שבחברה הערבית נמשכת מגמת ירידה בשיעורי הילודה.
מגמות הילודה עדיין לא ברורות במלואן, שכן הנתונים הדמוגרפיים המלאים טרם פורסמו. כדי לקבל תמונה מלאה, יש לבחון למשל את התפלגות הגילאים באוכלוסייה, ובפרט בקרב נשים בגיל הפוריות—נתונים שעדיין חסרים. עם זאת, אפשר לומר בזהירות המתבקשת: למרות המלחמה, המילואים, השסע החברתי והעלייה ביוקר המחיה, הישראלים לא נרתעו מלהביא ילדים לעולם—ולהפך. המציאות הקשה חיזקה אצל רבים את הרצון להרחיב את התא המשפחתי, או לפחות לשמור על גודלו.
בייבי בום הוא הסבר אחד. היסטורית, תקופות שלאחר מלחמות התאפיינו בעליית ילודה, וגם הפעם—אף שהמלחמה טרם הסתיימה—נראה שאנשים בוחרים להביא יותר ילדים לעולם. אך הסבר זה אינו מספק. גם לפני המלחמה שיעור הילודה בישראל היה חריג בכל קנה מידה. בעוד שבמרבית מדינות המערב שיעור הילודה נמוך מהסף המינימלי הנדרש לשימור האוכלוסייה, בישראל המגמה הפוכה. ישראל מובילה לא רק על מדינות המערב, אלא גם על מדינות לא-מערביות. במדינות כמו איראן (1.7) ובטורקיה (1.9) שיעור הילודה נמוך, אך בישראל מספר הילדים למשפחה קרוב לשלושה ילדים. ובניגוד לדימוי הרווח, תופעה זו אינה נחלת הציבור החרדי בלבד. גם משפחות חילוניות ומסורתיות בישראל מביאות יותר ילדים בהשוואה למשפחות במדינות מערביות.
ילדים זה לא רק סטטיסטיקה. והבאת ילדים לעולם אינה חשובה רק לצמיחה כלכלית ודמוגרפית. האמונה בהבאת ילדים לעולם, משקפת את חוסנו של התא המשפחתי, שתורם ליציבות, שמחה ואושר של הפרט. ואכן, בכל השוואה בינלאומית, ישראל בולטת כמדינה משפחתית עם אחוז משפחות גבוה ושיעור נמוך של ילדים הנולדים מחוץ למסגרת יציבה. כשמסתכלים על הנתונים הללו, אפשר להבין כיצד ישראל מככבת בצמרת המדינות המאושרות בעולם. אחרי הכול, אושר אינו רק רגש רגעי, אלא תוצאה של משפחתיות, מעורבות חברתית וסולידריות, המעניקות תחושת משמעות וביטחון בזמנים קשים.
חברה עם משפחות יציבות ועם ילדים, היא חברה חזקה ומלוכדת יותר. סיפורו של סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, ממחיש זאת היטב. לאחרונה התוודענו לצד הקשוח של סגן הנשיא כשנזף פומבית בזלסנקי נשיא אוקראינה, אך מאחורי החזות הנוקשה שלו מסתתר סיפור אישי קשה. בספרו האוטוביוגרפי (Hillbilly Elegy) ואנס תיאר בכנות כואבת את ילדותו במשפחה אמריקאית מפורקת. הספר שהפך לרב-מכר ולסרט הציג תמונה עגומה של הקהילה הלבנה הענייה בארה"ב—אבטלה, אלכוהוליזם, הידרדרות חברתית ותמותה גבוהה. על סמך ניסיונו האישי טען ואנס שמשפחתיות היא העוגן לחוסן אישי וחברתי. והמסקנה: חברה שיש בה משפחות מתפקדות ויציבות, כמו ישראל, היא חברה מלוכדת שבכוחה לעמוד מול קשיים.
לא הכול ורוד. לצד נתוני הילודה המעודדים, ישנן גם מגמות מדאיגות כמו הזינוק במספר העוזבים את ישראל. מה גם שרבים מהילדים הנולדים בישראל, בעיקר בחברה החרדית והערבית, אינם זוכים להשכלה מספקת. ילדים אלו גדלים במגזרים שאינם נושאים באופן שווה בנטל הביטחוני והכלכלי. ולמרות כל זאת, אל תתנו לחדשות היומיומיות המדכאות ולא לטוקבקים פה למטה לשבור את רוחכם. כשנדמה היה שהכול הולך לרעתנו, התברר שהישראלים הפכו את היוצרות ובחרו להביא לעולם יותר ילדים. הבחירה של ישראלים רבים להביא ילדים לעולם מוכיחה שהביטוי "עם ישראל חי" הוא הרבה יותר מסיסמה. הישראלים מאמינים בחיים, ורוצים להמשיך ולהעניק חיים.
ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית, שערי מדע ומשפט.
