שחרורם של החטופים בפעימות האחרונות לווה בפרוטוקול רפואי קפדני שנועד להבטיח את בריאותם עם חזרתם לישראל. אחד מהצעדים המרכזיים שננקטו עם נחיתתם בנקודת הקליטה הראשונית היה מתן ויטמין B1, תיאמין, אשר חיוני במניעת תסמונת מסוכנת הקרויה תסמונת ההאכלה המחודשת (Refeeding Syndrome). התסמונת עלולה להתרחש כאשר אדם שסבל מתת-תזונה ממושכת מקבל לפתע כמויות מזון גדולות מדי, דבר שעלול לשבש את חילוף החומרים בגוף ולהוביל לסיבוכים חמורים, ואף למוות.
תסמונת ההאכלה המחודשת שנראתה אצל רבים מניצולי השואה לאחר שחרור מהגטאות ומחנות ההשמדה על ידי בעלות הברית, היא תגובה מטבולית חריפה הנגרמת כתוצאה מהחזרה המהירה של מזון לאחר תקופת רעב ממושכת. במצבים של תת-תזונה, הגוף מסתגל למצב של מחסור באנרגיה ולומד להשתמש במקורות חלופיים כדי לשרוד, תוך האטת קצב חילוף החומרים. כאשר המזון מוחזר לפתע בכמות משמעותית, הגוף מתחיל לפרק את הפחמימות במהירות ולנצל אותן לאנרגיה.
הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהתהליך הזה דורש זרחן, מגנזיום ואשלגן בכמויות גדולות, מאחר ואלו מינרלים החיוניים לתהליכי ייצור אנרגיה בתאים. אצל אנשים הסובלים מתת-תזונה חמורה, רמות המינרלים הללו בדם כבר נמוכות מאוד, וכאשר הם מגויסים במהירות אל תוך התאים לצורך תהליכי הפקת אנרגיה, עלולה להתרחש ירידה חדה בערכי המינרלים בדם, תופעה מסכנת חיים.
תסמינים של תסמונת ההאכלה המחודשת יכולים לכלול הפרעות קצב מסוכנות, חולשה קיצונית, נפיחות ניכרת, אי-ספיקת לב, קשיי נשימה ואף כשל רב-מערכתי. זו בדיוק הסיבה שהחטופים קיבלו את ויטמין B1 מיד עם חזרתם – כדי למנוע את המנגנון הזה מראש.
ויטמין B1 או תיאמין, הוא מרכיב קריטי במערכת חילוף החומרים של הפחמימות בגוף. הוא משמש קו-פקטור (חומר עזר) מרכזי באנזימים האחראים על הפקת אנרגיה מתהליכים מטבוליים חיוניים, במיוחד בפירוק הגלוקוז.
כאשר אדם במצב של תת-תזונה מקבל מזון, הגוף חוזר לפעילות מטבולית מואצת, בעיקר במסלול המטבולי הקרוי מעגל קרבס (Krebs cycle), אך אם חסר תיאמין, האנזימים במעגל קרבס לא יפעלו כראוי, דבר שיוביל לחמצת לקטית ולכשל מטבולי חמור. התוצאה עלולה להיות התמוטטות של מערכות הגוף, כולל הפסקת פעילות הלב ומערכת העצבים המרכזית.
לכן, מתן מוקדם של תיאמין לפני התחלת ההאכלה מאפשר למנוע את קריסת המנגנונים המטבוליים ולשמור על איזון נכון של רמות האנרגיה והמינרלים בגוף. ויטמין B1 תורם גם להפחתת הסיכון להפרעות קצב בלב ולמניעת שינויים חדים ברמות האלקטרוליטים, שהם מהסכנות העיקריות של התסמונת.
פרוטוקול הטיפול בחטופים כלל לא רק מתן ויטמין B1 אלא גם החזרה הדרגתית של מזון תוך ניטור קפדני של רמות האלקטרוליטים בגוף. במקרים כאלה, הצוותים הרפואיים פועלים בהתאם להנחיות מחמירות ומספקים תפריט מותאם אישית הכולל נוזלים מועשרים, תוספי תזונה ומינרלים לפי הצורך.
תסמונת ההאכלה המחודשת היא אם כן סיכון משמעותי עבור מי שסבל מתת-תזונה חמורה, והדרך למנוע אותה היא מתן זהיר של מזון תוך תוספת ויטמינים ומינרלים החיוניים לתהליכים המטבוליים בגוף. במקרה של החטופים, מתן תיאמין כבר בנקודת הקליטה ברעים היה מהלך מציל חיים, שאפשר את חזרת הגוף לתפקוד תקין בצורה בטוחה וללא סיבוכים מסכני חיים.
