משרד הבריאות פרסם הנחיות חדשות לטיפול ומניעה של מחלת החצבת, בעקבות המשך ההתפשטות המדאיגה של הנגיף ברחבי הארץ. נכון לעדכון האחרון, אובחנו בישראל 73 מקרי חצבת מאז תחילת השנה, מתוכם 26 חולים פעילים. מוקדי התפרצות עיקריים נרשמו בירושלים, בני ברק, מודיעין עילית וגני תקווה. בחלק מהמקרים מדובר בהדבקה שמקורה בחו"ל, אך מרבית המקרים הם תוצאה של הדבקה מקומית, בחלקם ממקור בלתי ידוע.
החצבת היא מחלה נגיפית חריפה ומדבקת מאוד, עם שיעור הדבקה מהגבוהים בעולם – למעלה מ־90 אחוזים בקרב אנשים לא מחוסנים שנחשפים לחולה. מדובר במחלה המתפשטת באוויר באמצעות טיפות זעירות הנפלטות בשיעול או עיטוש, ולכן הסיכון בהדבקה מהירה רחב מאוד, בעיקר באוכלוסיות צפופות ובאזורים עם שיעור התחסנות נמוך. תסמיני המחלה מופיעים בדרך כלל בין שבוע לשבועיים לאחר החשיפה, וכוללים חום גבוה, שיעול יבש, נזלת, דלקת עיניים ופריחה אופיינית המתפשטת מהפנים והראש לגוף ולגפיים. מרבית החולים מחלימים לאחר מספר ימים, אך במקרים רבים, בעיקר אצל תינוקות, נשים הרות ומדוכאי חיסון, המחלה עלולה להסתבך לדלקת ריאות, דלקת מוח (אנצפליטיס) ולעיתים אף לגרום למוות. סיבוך נדיר במיוחד אך קטלני, SSPE, הוא תסמונת ניוונית מוחית העלולה להופיע גם שנים לאחר ההחלמה מהמחלה.
במסגרת ההנחיות המעודכנות קורא משרד הבריאות לכלל האוכלוסייה לבדוק את סטטוס ההתחסנות ולפעול להשלמת חיסונים. על פי תוכנית החיסונים בישראל, כל אדם שנולד משנת 1978 ואילך אמור היה לקבל שתי מנות חיסון נגד חצבת – הראשונה בגיל 12 חודשים, והשנייה בכיתה א'. ילדים שטרם הגיעו לגיל שנה אינם מחוסנים, אך במקרים של חשיפה או נסיעה לחו"ל ניתן לשקול מתן מנת חיסון מוקדמת בגיל 6 עד 11 חודשים, שלא תיחשב כמנה שגרתית ויש לחזור עליה מאוחר יותר. ילדים עד גיל 6 ישלימו את חיסוניהם בטיפות חלב, בעוד שילדים מעל גיל 7 ומבוגרים יתחסנו דרך קופות החולים. כל אדם שלא חוסן כלל או שקיבל רק מנת חיסון אחת, ונמצא בטווח של לפחות ארבעה שבועות מהחיסון הקודם, יידרש להשלים את החיסון השני. מבוגרים שנולדו לפני שנת 1957 נחשבים כמחוסנים, שכן סביר שנחשפו למחלה בילדותם.
במקרים של חשיפה לחולה חצבת, הנחיות המשרד מבחינות בין קבוצות האוכלוסייה על פי גיל, מצב חיסוני, היריון או דיכוי חיסוני. אנשים בני שישה חודשים ומעלה שאינם מדוכאי חיסון יקבלו חיסון פעיל מסוג MMR תוך 72 שעות מהחשיפה. תינוקות עד גיל חמישה חודשים, נשים הרות שאינן מחוסנות ואנשים עם דיכוי חיסוני חמור יקבלו חיסון סביל – כלומר, אימונוגלובולין (נוגדנים מוכנים) – דרך השריר או הוריד, לכל המאוחר עד שישה ימים מהחשיפה. ילדים בני 6 עד 11 חודשים שלא קיבלו חיסון בזמן, יקבלו גם הם חיסון סביל. תינוקות שקיבלו חיסון סביל בעקבות חשיפה, יצטרכו להמתין לפחות חצי שנה עד לקבלת חיסון פעיל במסגרת השגרה. כל אדם שנחשף למחלה ולא קיבל חיסון או קיבל חיסון מאוחר מדי, יידרש להיכנס להסגר ביתי מרצון ולהימנע ממגע עם אחרים לאורך תקופת הדגירה, שנעה בין שבועיים לשלושה, ואף עד 28 ימים במקרים של טיפול סביל.
לצד ההנחיות לאוכלוסייה הכללית, משרד הבריאות פרסם נהלים מפורטים להתנהלות צוותים רפואיים מול מקרים חשודים או מאובחנים. בכל מקרה של הופעת תסמינים אופייניים למחלה, במיוחד אם יש היסטוריה של חשיפה או שהות מחוץ לישראל בשבועיים שקדמו לתסמינים, יש לבודד את המטופל באופן מיידי. בבתי חולים יש להכניס את החולה לחשד לבידוד אוויר מוחלט ולצמצם את זמן שהייתו במחלקה ככל הניתן. על הצוותים המטפלים לעטות מסכות מסוג N95 לאורך כל זמן הטיפול. בביקורים בקהילה או במרפאות, יונחו החולה ומלוויו לעטות מסכה כירורגית, והחולה יועבר לחדר פרטי סגור. אם אין חדר כזה, יופנה לקבלת טיפול בזמנים בהם אין מטופלים נוספים, תוך הקפדה על אוורור לאחר עזיבתו. חולה מאובחן יתבקש לשהות בבידוד בביתו במשך ארבעה ימים מתאריך הופעת הפריחה ולא ישוב למסגרת חינוכית או עבודה אלא באישור רפואי. גם מגעים שייתכן שנדבקו ולא חוסנו בזמן, יונחו להיכנס להסגר ביתי.
לצורך אבחון המחלה, יבוצעו בדיקות מעבדה בהתאם לשיקול קליני. הבדיקה המועדפת היא בדיקה מולקולרית (PCR) מדגימת שתן או משטח גרון, שיכולה לזהות את הנגיף גם לפני הופעת הפריחה. קיימת גם אפשרות לבדיקת רמות הנוגדנים (בדיקת סרולוגיה) אך היא פחות רגישה ונעשית בעיקר להשלמת תמונה במקרים שבהם הבדיקה המולקולרית אינה זמינה. כל תוצאה חיובית מחויבת בדיווח ללשכת הבריאות האזורית, שתפתח חקירה אפידמיולוגית לאיתור מגעים, תיעדוף לטיפול ומניעת המשך הדבקה.
הנחיות מיוחדות ניתנו לעובדי מערכת הבריאות, בעיקר למי שעובדים במחלקות רגישות כמו אונקולוגיה, השתלות, חדרי לידה, יילודים ופגים. עובדים שלא חוסנו בשתי מנות חיסון ולא עברו את המחלה בעבר, יידרשו להתחסן או להיבדק. במידה ונחשפו למחלה ולא קיבלו חיסון מיידי, יידרשו להפסיק את עבודתם עד קבלת תוצאה שלילית או אישור רפואי מתאים.
