ממצאי בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICJ) בינואר על "רצח עם מתקבל על הדעת" בעזה, והפסיקה שלאחר מכן כי ישראל אחראית למערכת אפרטהייד בגדה המערבית ובמזרח ירושלים לא היו מפתיעים את הנשיאים לשעבר טרומן, אייזנהאואר, ג'ונסון, קרטר, או בעצם רייגן, שהוקיע באופן מפורסם את פילוס מערב ביירות של ישראל ב-1982 לראש הממשלה מנחם בגין כ"שׁוֹאָה".
ישראל היא בעלת הברית היחידה של ארה"ב שהפעילה דיכוי וטרור כזה במשך כל החיים. במשך שנים רבות, ממשלים אמריקאים רצופים, דמוקרטיים ורפובליקנים, גינו את נוהג הטרור החוזר של ישראל. אולם כיום, ממשל ביידן-האריס תומך בפרקטיקות הללו עד קיצוניות.
הארי ס טרומן הכיר בישראל במאי 1948, אך פעם אחת שנבחר מחדש בנובמבר, כתב על "סְלִידָה" על איך "היהודים מתקרבים לבעיית הפליטים". לאחר מכן הצטרף יורשו, דווייט אייזנהאואר, לווינסטון צ'רצ'יל, שחזר כראש ממשלת בריטניה, כדי להטיל ביקורת על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בנובמבר 1953.
צנחנים בפיקודו של אלוף-משנה אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל לעתיד, "ירו בכל גבר, אישה וילד שימצאו", בכפר קיביה שבשליטת ירדן. מגזין טייםוהותיר 69 מתים. ראש הממשלה בן גוריון קרא "אנטישמיות".
אייזנהאואר ציינה את ישראל פעמיים נוספות: במרץ 1955, לאחר ש"יחידת טרור" ישראלית המתוארת בעצמה הפציצה את ספריות הקונסוליה האמריקנית בקהיר ובאלכסנדריה, במטרה להאשים את מצרים, ואחריה התקפה על עזה שבשליטת מצרים שבה נהרגו 38; ובמארס 1956 על מה שנקרא "תגמול" נגד סוריה שהרג 56 חיילים ואזרחים.
"מעל 2,700 מסתננים ערבים, ואולי אפילו 5,000, נהרגו על ידי (צבא ישראל), משטרה ואזרחים לאורך גבולות ישראל בין השנים 1949 ו-1956". כותב ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, "הרוב המכריע של ההרוגים היו לא חמושים". הם היו רועי צאן, חקלאים, בדואים ופליטים.
אייזנהאואר לא השתכנע מטענותיו של שגריר ישראל אבא אבן בדבר הגנה עצמית, וישראל תמשיך לחולל אפיזודות טרור אסימטריות עצומות במשך עשרות שנים.
באוקטובר 1956, לאחר שהרגה כ-49 אזרחים בכפר כפיר קאסם שליד תל אביב, פלשה ישראל למצרים והחלה מיד לטבוח בפליטים בחאן יונס וברפיח. אייזנהאואר הגיב בהכרזה כי ארה"ב "תחיל סנקציות" על ישראל. כשישראל עדיין סירבה לסגת מעזה ומשארם א-שייח', נשיא ארה"ב איים לחסום את גישתה לשווקים הפיננסיים בארה"ב. לאחר מכן הגיעה הנסיגה הישראלית.
בנובמבר 1966, לינדון ג'ונסון שוב העלה את "שאלת פלסטין" על סדר היום של האו"ם כדי לגנות את ישראל, הפעם לאחר מתקפה מסיבית על ירדן שכללה יותר מ-3,000 חיילים. "הישראלים עשו נזק רב לאינטרסים שלנו ולטובים שלהם", סיכם היועץ שלו לביטחון לאומי, WW Rostow, והוסיף כי "הם הרסו מערכת טובה של שיתוף פעולה שבשתיקה".
מלחמה כוללת ב-1967, ולאחר מכן כבשה ישראל את הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים. החוק הצבאי שהוטל על האוכלוסייה הערבית בישראל מאז קום המדינה הוסר ב-1966, אך ג'ימי קרטר תיאר את התנאים שהוטלו על הפלסטינים בשטח הפלסטיני הכבוש לאחר תחילת ההתיישבות הישראלית הבלתי חוקית שם כ"אפרטהייד".
בלי שום פתרון עד 1982, ראש הממשלה בגין, מחבל אצ"ל לשעבר נגד הרשויות הבריטיות, נשבע "להרוס" את ארגון השחרור של פלסטין (אש"ף). הוא פיקח על הריגתו של שר הביטחון דאז אריאל שרון של כ-18,000 פלסטינים ולבנונים, רובם אזרחים, בביירות. באיחור, רייגן עצר את הטבח בשיחת טלפון, לאור התלות של ישראל. אז הוא תיאר את המתקפה הישראלית כ"שואה".
עם זאת, למרות השימוש במילה בעלת משקל כזה, הבית הלבן לא דרש מהאו"ם להטיל ביקורת על ישראל. ארה"ב לא ניסתה להטיל סנקציות על ישראל אפילו בגלל ההתנחלויות הבלתי חוקיות שלה שנבעו ממלחמת 1967. שגריר ישראל בארה"ב מייקל אורן הסביר מדוע בספרו משנת 2007, כוח, אמונה ופנטזיה: אמריקה במזרח התיכון 1776 עד היום. באמצע שנות ה-70, כתב, החלו תומכיה של ישראל להשיג "את הכוח הפיננסי והפוליטי הנחוץ כדי להשפיע על דעת הקונגרס" – כלומר הם רכשו מספיק כוח כדי למנוע את ההתנגדות הרשמית של ארה"ב לישראל באו"ם או במקומות אחרים. מאז, ישראל קיבלה את הגיבוי של ארה"ב כמובן מאליו, ללא קשר לשיא של זוועות חסרות פרופורציות.
בשנת 1991 ניסה ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר, שאישר את רציחתו של המשא ומתן של האו"ם, פולק ברנדוט, להסביר מדוע הטרור "מקובל" על יהודים, אך לא לערבים: הפלסטינים "נלחמים על אדמה שאינה שלהם. זו ארץ עם ישראל".
ההתקפה של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר הייתה ברורה. זו הייתה הפעם היחידה שקבוצות התנגדות פלסטיניות הצליחו להגיב לעשרות שנים של טרור ישראלי בקנה מידה דומה. בתגובה לפיגוע, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פשוט הכפיל את מעשי הטבח החוזרים ונשנים של ישראל, המגובה כעת ברעב ובמחלות. הממשל האמריקני לא נקט בפעולה משמעותית כדי לעצור את "רצח עם סביר".
בשלב זה, ישראל הפכה גם לישות היחידה בעולם שוושינגטון מאפשרת להרוג אזרחי ארה"ב ללא עונש. הרשימה ההולכת וגדלה מהגדה המערבית כוללת את אייזנור אזגי איגי, מוחמד חדור ושירין אבו אקלה – כל אחד נהרג בירייה בראשו. שום סנקציות או מסירות לא באו בעקבות מותם. הבית הלבן פשוט הציע שרצח הצלפים "לא מקובל" וביקש מישראל "לחקור" את עצמה. הנושא נדחה במהירות.
עם כניסת הייסורים של עזה לשנה השנייה, ההרג של ישראל הגיע לרמות חסרות תקדים בגדה המערבית, ולבנון הופכת שוב למטרה של תגמול המתואר בעצמה של ישראל. צריך יותר מהפטרון של ישראל מאשר מלמול כדי אולי לעצור כמה משלוחי נשק. וושינגטון צריכה לא רק להפסיק לשמור על האכזריות הישראלית, הכוללת אפרטהייד, אלא, כמו בריטניה, היא יכולה לתמוך בכתבי האישום הממתינים של בית הדין הפלילי הבינלאומי, אשר יכללו, סוף סוף, ראש ממשלה ישראלי.
נשיאי ארה"ב קודמים ניסו למלוך בהתנהגות ישראלית מהסוג שהמדינאי אבא אבן בא לתאר, במהלך ההפצצה הקודמת של ישראל על ביירות, כ"מחוללת כל מדד אפשרי של מוות וייסורים לאוכלוסיות אזרחיות". הגיע הזמן למקבלי ההחלטות בוושינגטון ללכת בעקבות הדוגמאות של אותם נשיאים, ולבטל את ההגנה הדיפלומטית וכן את ייצוא הנשק לישראל.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
