הלב נשבר: אומה שלמה דומעת ביום הנורא של חזרת ארבעת החטופים החללים עודד ליפשיץ, שירי, אריאל וכפיר ביבס ששבו לישראל. משרד הבריאות המליץ בתדרוך להרחיק ביום הזה ילדים מהמסך כדי שלא לצפות בתמונות העצובות כל כך בו גם שני ילדים זאטוטים מושבים לארץ עם אמם בארון, בעקבות רצח של מפלצות החמאס.
"אנו עומדים בפני יום קשה מנשוא עם חזרתם של החטופים החללים", אומרת ד"ר מרים פינק, מומחית לפסיכיאטרית ילדים ומנהלת בריאות הנפש בקופת החולים לאומית ירושלים. "ליבנו נמצא קודם כל עם המשפחות ואנחנו שולחים חיבוק גדול שלא מצליח להכיל את הכאב והאבל הנורא. ילדים, מתבגרים ומבוגרים במעגלים שונים יחוו ימים מורכבים של עיבוד אבל טראומתי".
"חשוב כהורים לתת מקום לביטוי הרגשות, לתת לגיטימציה לתגובות רגשיות שונות שעלולות להתבטא ובעיקר לאפשר מקום של תמיכה וחשיבה משותפת אילו מעשים טובים ניתן לעשות למען המשפחות ולזכר הנופלים. במקרה של חרדה קשה והשפעה על התפקוד ניתן להיעזר בכלים להפחתת חרדה והתמודדות עם טראומה כמו מודל גשר מאחד הכולל הפעלת גוף, חזרה לשגרה, שיתוף רגשות, תמיכה משפחתית וחברתית ושימוש בדמיון ויצירה.
"חשוב לזכור שלכל אחד ואחת דרכי התמודדות אחרות ושניתן להציע כלים שונים ולראות מה עוזר. במקרה שעולה דאגה ממצב נפשי קיצוני ניתן להתייעץ עם רופא המשפחה או הילדים ובמקרה של מסוכנות יש לפנות באופן מיידי לחדר המיון".
כאשר מודיעים לילדים על מותו של אדם קרוב, חשוב לדבר בצורה פשוטה, כנה ומותאמת לגיל הילד. לילדים צעירים מומלץ להסביר במילים פשוטות וברורות, תוך שימוש במושגים שהם מבינים. למשל, במקום להתחמק מהנושא, ניתן לומר: "סבא נפטר. הוא מת, וזה אומר שהוא לא יחזור יותר". יש להימנע ממשפטים מעורפלים כמו "הלך לישון לנצח", שעלולים לבלבל ילדים ולגרום להם לחששות מיותרים סביב שינה.
המבוגרים הקרובים לילד – הורים, סבים, או דמות משפחתית מוכרת – צריכים להיות אלה שמודיעים את הבשורה. ילדים זקוקים לאנשים שהם סומכים עליהם כדי להתמודד עם המידע. תהליך ההודעה צריך לכלול מקום לשאלות מצד הילד, תוך מתן הסברים מרגיעים ותחושת ביטחון. כמו כן, מומלץ לחבק את הילד, לשדר אמפתיה ולחזק אותו ברגעים אלה. כאשר המוות פתאומי וטראגי וכאשר ההורים עצמם מוצפים מהבשורה הנוראה כדאי להיות מלווים בדמויות קרובות ו/או באנשי מקצוע.
תפיסת המוות משתנה עם הגיל. ילדים בגיל הרך (3–6) מתקשים להבין שמוות הוא מצב סופי. הם עשויים לשאול שאלות חוזרות, כמו "מתי הוא יחזור?" או "למה הוא מת?". בגילים אלה, חשוב להסביר שהמוות הוא סופי ולא הפיך.
בגיל בית הספר (6–12), הילדים מתחילים להבין את סופיות המוות, אך עשויים לבטא רגשות בדרכים מגוונות, כמו התפרצויות זעם, הסתגרות או רגרסיה בהתנהגות (למשל, חזרה למציצת אצבע או פחד משינה לבד). מתבגרים עשויים לחוות אבל דרך תחושות כעס, מרדנות, או להיפך – הסתגרות.
תיווך האבל לילדים דורש שילוב בין אמפתיה, יצירת יציבות ומתן מקום לעיבוד רגשי. חשוב לספק לילדים שגרה קבועה – שעות קימה, ארוחות משותפות ומסגרת חינוכית – כדי לתת תחושת ביטחון בעולם שהתערער. לצד זאת, יש לאפשר לילד לבטא את רגשותיו בדרכים שמתאימות לו: דיבור, ציור, משחק או הסחת דעת. חשוב לאפשר את כל תווך הרגשות שעלולים לכלול התקפי בכי וכעס לצד רגעים של הומור ושמחה.
אחת הדרכים המועילות היא להציע לילד להשתתף בטקסים משפחתיים, כמו אזכרות או אירועי הנצחה. אלה מסייעים לו לעבד את האבל ולמצוא משמעות בזיכרון האדם שנפטר.
איך מזהים סימני מצוקה?
אבל יכול להתבטא במגוון דרכים, אך ישנם מקרים שבהם התגובה הופכת לפתולוגית ודורשת התערבות מקצועית. אם הילד מפגין אחד או יותר מהסימנים הבאים, ייתכן שהוא זקוק לעזרה מקצועית:
● נסיגה חברתית או הסתגרות מוחלטת.
● פחדים מוגברים (למשל, סיוטים, פחד להישאר לבד).
● ירידה בתפקוד (לימודים, תחביבים).
● התפרצויות זעם קשות או התנהגות סיכון (כמו שוטטות, שימוש בחומרים).
● מחשבות אובדניות.
במקרים אלה, חשוב לפנות לפסיכולוג ילדים או פסיכיאטר לקבלת ייעוץ וטיפול מתאים.
למרות הכאב העמוק, משפחות יכולות למצוא דרכים להחזיר תקווה ומשמעות לחייהן. הנצחת האדם שאבד – דרך כתיבת מכתבים, יצירת אלבומים משפחתיים או השתתפות בפרויקטים לזכרו – יכולה לסייע בהתמודדות עם האובדן. בנוסף, תמיכה משפחתית, חברים קרובים וקהילה יכולים לספק כוח ומשאבים רגשיים.
במהלך תקופת האבל, חשוב לזכור שאין דרך "נכונה" להתאבל. כל ילד ומשפחה מתמודדים בדרכם. התפקיד של המבוגרים הוא ללוות, לתמוך ולספק סביבה בטוחה שבה הילד יוכל לעבד את רגשותיו ולבנות מחדש את תחושת הביטחון בעולם. במעגלי התמיכה השונים חשוב לסייע ולתמוך במי שמתמודד כעת עם אבל ושכול ובאם קיימת מצוקה קשה שכוללת מחשבות אובדניות יש לפנות מיידית בחדר המיון.
חשוב לזכור כי גם למשפחה המורחבת ולקהילה יש תפקיד חשוב בעת משבר ואובדן, הן בהצעות עזרה ותמיכה בילדים והן לתמיכה במבוגרים סביב הילד שגם מתמודדים עם האובדן והשכול. חשוב לפעול ברגישות ולקבל הסכמה ליצירת מערכת תמיכה שתתאים למשפחה כמו עזרה בבית, בסידור וארגון וכמובן באוזן קשבת.
