מחנה הפליטים נוסייראת, רצועת עזה, פלסטין – בגבעת אל-נוואירי, הנקודה הקרובה ביותר בנוסייראת לכביש החוף אל-ראשיד, יושבת אנסף חדרה על הקרקע עם משפחתה זה היום השני ברציפות, ומחכה שיאפשרו לה לחזור לביתה, או מה שנותר ממנה. , בצפון עזה.
אנסף, אם לארבעה, הייתה אחת מאלפי עקורים בדרום עזה שפנו מיידית לאל-ראשיד ביום ראשון לאחר שחרורם של ארבעה שבויים ישראלים במסגרת הסכם הפסקת האש של ישראל-חמאס יום קודם לכן.
התכנון היה להגיע לאל-ראשיד ולנסות לעבור את מחסום נצרים של ישראל, ואז, מעבר לכך, לצפון עזה.
"אני כאן משעות הבוקר המוקדמות עם בעלי והילדים שלי", אמרה אנסף לאל-ג'זירה כשהיא חילקה כריכים לילדיה היושבים על האדמה.
"אתמול בלילה הכנתי את כל החפצים שנוכל לשאת והשארתי הרבה דברים כדי להקל על ההליכה", הוסיפה. "לא יכולנו אפילו לחכות דקה. אנחנו רוצים לחזור מיד לארצנו בצפון".
ה עסקת הפסקת האששהחלה ליישם ב-19 בינואר עם חילופי שבויים ישראלים ואסירים פלסטינים הראשונים, הייתה אמורה לאפשר את החזרת עקורים פלסטינים מדרום עזה צפונה לאחר חילופי שבויים שניים לאסיריםשהתקיימה בשבת.
עם זאת, ישראל חסמה בכוח אזרחים פלסטינים מלהתקרב לנצרים ביום ראשון, תוך ירי לעבר ההמונים לפחות בשלוש הזדמנויות נפרדות, לפי מקורות רפואיים, והרגה לפחות שני פלסטינים, לפי בית החולים אל-עוודה, שם התקבלו הנפגעים. לפחות תשעה בני אדם, בהם ילד, נפצעו.
ישראל התעקשה כי נשבה נוספת, ארבל יהוד, הייתה צריכה להשתחרר בשבת לפני שהפלסטינים הורשו לחזור לבתיהם בצפון.
העיכוב הותיר את הפלסטינים כאן מתוסכלים. אחמד אבו דן נשף את שאריות הסיגריה שלו כשישב לצד משפחתו.
"עברנו כל כך הרבה במהלך המלחמה הזו", אמר בן ה-55. "כשהם אמרו לנו שאנחנו יכולים לחזור לצפון, שמחנו מאוד, אבל ישראל מחמצת את האושר שלנו בכוונה בכך שהיא גורמת לנו לחכות".
אחמד אינו מעוניין בתכונות הטכניות של העיכוב. הדאגה היחידה שלו היא לחזור הביתה לשכונת שוג'איה בעיר עזה, הרחק מהזיכרונות של 15 חודשי מלחמה ועקירה.
"מה זה עוד יום או יומיים?" הוא ציחק בצחוק. "אנחנו נשארים כאן לא משנה מה, עד שיתנו לנו לעבור."
אחמד ומשפחתו ארזו את אוהליהם ברגע שהחלה הפסקת האש, אספו את חפציהם החיוניים לקראת המסע הקשה חזרה צפונה.
המשפחה נעקרה 11 פעמים מאז החלה המלחמה, אמר אחמד, והסביר שמצבו הבריאותי והנפשי הידרדרו לאחר שסבל כל כך הרבה חודשים באוהלים. הניסיון אומר שאם אכן יחזור לצפון, הוא נשבע שלא יעזוב שוב – גם אם הפסקת האש תיכשל ותפרוץ שוב מלחמה.
"נאלצנו לברוח לאזורים בטוחים כביכול, רק כדי להיות ממוקדים גם שם", אמר אחמד. "אני לא יכול לחכות לנשק שוב את אדמת העיר עזה.
"אני מתגעגע לקרובים שלי ולבית שלי בשוג'איה, גם אם נהרס חלקית. אני מתגעגע לשכונה שלי ולכל מה שיש שם".
מה נשאר?
ואילו כל רצועת עזה, מובלעת חוף אורכו רק 41 קילומטרים (25 מיילים).הופצצה על ידי ישראל במהלך מלחמתה, הצפון הרוס במיוחד.
תנועת המתנחלים הימנית הקיצונית בישראל אף דחפה לקבע טיהור אתני של פלסטינים והקמת התנחלויות בלתי חוקיות באזור, ביתו של השטח העירוני הגדול ביותר במובלעת לפני המלחמה, העיר עזה.
חלקים נרחבים של צפון עזה נראים כעת בלתי ניתנים למגורים, אך אנסף שמעה כי ביתה, למרות שניזוק קשות, עדיין עומד על תילו.
"לפי השכנים שלי, רק חדר אחד וחדר שירותים בבית שלי נשארו שלמים, אבל בשבילי זה גן עדן לעומת חיים בעקירה", אמרה בחיוך רחב.
"אני כל כך מתגעגע לבית שלי", הוסיף אנסף. "גרנו שם רק תשעה חודשים לפני תחילת המלחמה, ואפילו לא סיימתי לרהט אותה".
בניגוד לאנסף, לנדה עוודאללה אין מידע על מצב ביתה בשכונת טל אל-הווא בעיר עזה. מה שהיא כן יודעת הוא שהאזור סביב ביתה היה אזור צבאי ישראלי סגור, והיה קשה לגישה.
אבל חוסר המידע הזה אינו אישור לכך שהבית שלה נהרס. ולנאדה זה מספיק כדי לנסות ולחזור.
"אני לא מאמינה שסוף סוף הגיע יום החזרה", אמרה בת ה-65, ודמעות זולגות בעיניה. "אסבול את התשישות. אני כאן מאתמול בלילה, ישן ברחוב, ואני מוכן להישאר עד שיאפשרו לנו לעבור".
נאדה ברחה עם משפחתה – חמישה ילדים וכמה נכדים – מטל אל-הווא בתחילת המלחמה, ובסופו של דבר התיישבה באוהל באל-מוואסי שבדרום עזה. וכל בני המשפחה האלה החליטו, לעת עתה, להישאר במקומם.
"היה בינינו ויכוח על לחכות יותר לפני החזרה, אבל לא יכולתי לחכות יותר", אמרה נאדה. "אמרתי להם שאזחול אם אצטרך. מה שחשוב הוא שאחזור ואבדוק את הבית שלי".
חוזרים להריסות
מחמוד מוחסן, בן 57 אב לשבעה, ביקר בקברה של בתו בבית הקברות דיר אל-בלח במרכז עזה לפני שיצא לכיוון נצרים.
בתו של מחמוד, יחד עם בעלה ושלושת ילדיה, נהרגו בהפצצה בנוסייראת בנובמבר 2023.
במקור מבית לאהייא שבצפון עזה, ברח מחמוד בתחילת המלחמה דרומה לרפיח. לאחר עקירות מרובות, הוא התיישב בסופו של דבר בדיר אל-בלח.
"כל מה שאני רוצה עכשיו זה לחזור להריסות ביתי. שום דבר אחר לא משנה", אמר מחמוד כשהביט לעבר המחסום. "אני אשאר כאן עד שיאפשרו לי לעבור."
"עצם ההגעה לאזור הזה החזירה אותי לחיים. אני מתגעגע לאוויר של עזה", אמר מחמוד. "מסענו במהלך המלחמה היה של קושי אחר קושי. די עם הגיהנום הזה".
