התסמונת ממנה חוששים במערכת הבריאות: בתי החולים איכילוב, בילינסון ושיבא ערכו לאחרונה דיונים בעדכון הפרוטוקולים לטיפול בתסמונת הקטלנית "סינדרום ההאכלה מחדש" בו יש חשש שילקו החטופים. ההנחיות לבדיקות ולטיפול הראשוני עודכנו לאור הניסיון שנצבר עם החטופים שהתקבלו, וההנחיות החדשות בספרות הרפואית העולמית.
מצבם הבריאותי של החטופים, שנאלצו לחיות בתנאים של רעב ותת-תזונה קשה, מדאיג במיוחד. אחד האתגרים המרכזיים שצפויים המטפלים להתמודד עמו הוא תסמונת המכונה "סינדרום רה-פידינג", מצב רפואי מורכב שעלול לסכן חיים אם לא יטופל מיידית וכהלכה.
תסמונת ההאכלה מחדש היא הפרעה מטבולית חמורה שעלולה להתפתח כאשר אדם שסבל מהרעבה ממושכת מתחיל לקבל מזון או תוספי תזונה בכמות גדולה מדי ובזמן קצר מדי. מצב זה נגרם כתוצאה משינויים פתאומיים ברמות האלקטרוליטים ובמאזן הנוזלים בגוף, שמובילים לתגובות פיזיולוגיות מסוכנות.
ברעב ממושך, הגוף מתרגל לנצל מאגרי אנרגיה מוגבלים ולעבור לתהליכים מטבוליים איטיים המבוססים על פירוק שומנים וחלבונים במקום פחמימות. כשמתחילים להזין את הגוף מחדש, בעיקר במזונות עשירים בפחמימות, מתעורר שחרור מוגבר של אינסולין. תהליך זה גורם להסטת אלקטרוליטים כמו זרחן, מגנזיום ואשלגן מהדם לתוך התאים, וכתוצאה מכך נגרמות הפרעות חמורות בתפקוד הלב, המוח, השרירים ומערכות נוספות.
תסמונת ההאכלה מחדש יכולה להתבטא בדרכים שונות, לרבות הפרעות בקצב הלב כתוצאה ממחסור באשלגן ובמגנזיום, חולשה ועייפות קיצונית בשל ירידה ברמות הזרחן החיוני לאנרגיה התאית, כשל נשימתי הנגרם בעקבות חולשת שרירי הנשימה, בצקות עקב שינויים במאזן הנוזלים בגוף, וכן בלבול ופגיעה נוירולוגית עקב חוסר איזון אלקטרוליטי חמור. במקרים חמורים, אם לא מאבחנים ומטפלים בזמן, התסמונת עלולה להוביל לקריסה רב-מערכתית ואף למוות.
בבתי החולים בישראל מבינים את חשיבות המניעה והאיזון בטיפול באנשים שעברו רעב ממושך. הצוותים הרפואיים כבר מתודרכים לאבחן מוקדם את התסמונת ולנקוט צעדים מדודים כדי למנוע את הסיבוכים האפשריים. אחד הדגלים האדומים שעשויים לאותת על התסמונת הוא הפרעה ברמת הזרחן.
בבתי החולים ניתנה הוראה לערוך לכל חטוף בדיקות דם מקיפות. אלה יכללו לא רק בדיקת ספירת דם מלאה, תפקודי כבד וכליות, אלא פאנל מורחב של כל המלחים והוויטמינים, כמו גם איתור נרחב של מחלות זיהומיות.
הטיפול יתחיל בתיקון הפרעות מלחים בדם כמו נתרן ואשלגן. במקביל יתבסס הטיפול בהזנה הדרגתית ומבוקרת, באמצעות מנות קטנות מאוד של מזון נוזלי, עשיר בנוזלים ובחלבונים, אך דל פחמימות, כדי למנוע עומס על המערכת המטבולית.
כמו כן, מתן זרחן, אשלגן ומגנזיום נעשה דרך הווריד או הפה, תוך ניטור קפדני של רמות האלקטרוליטים בדם. ישנה הקפדה על איזון נוזלים זהיר, כדי להימנע מבצקות או כשל לבבי, וניטור אינטנסיבי אחרי סימנים חיוניים כמו דופק, לחץ דם, רמות סוכר בדם ותפקוד מערכות הלב, הכליות והריאות. לצד הטיפול הפיזי, ניתן גם דגש להדרכה פסיכולוגית ותמיכה נפשית, כיוון שהחזרה לשגרה מלווה לעיתים קרובות בטראומות נפשיות הדורשות התייחסות.
בתי החולים ערוכים ומצוידים לטיפול במקרים הצפויים. כל צוותי הרפואה במחלקות הפנימיות, הטראומה והטיפול הנמרץ הוכשרו להכיר את התסמונת ולזהות סימנים מוקדמים שלה. בין הצוותים הראשונים שיוזעקו לקבלת החטופים, במקביל לרופאים ולעובדות סוציאליות, הן הדיאטניות בבתי החולים שיקבלו את החטופים, שיעסקו בגיבוש תוכניות הזנה אישית לחטופים תוך התחשבות בגילם, מצבם הבריאותי ורמת ההרעבה שחוו.
