סידני, אוסטרליה – סם הול, אבוריג'ינית מאורמיסטון שבדרום מזרח קווינסלנד, הייתה בשבוע ה-40 להריונה כשהרגישה את תנועות התינוק שלה איטיות. היא כבר הייתה חרדה לגבי שלומו של בנה – בסריקות קודמות נמצאו בעיות אפשריות בהריון שלה, ולבן זוגה היו בעיות לב גנטיות.
אבל כשניסתה להעלות את חששותיה עם הצוות הרפואי בבית החולים המקומי שלה, היא פוטרה ונשלחה הביתה.
"ידעתי שמשהו לא בסדר," אמר הול. "גרמו לי להרגיש כמו מטרד. הם הביאו הרבה לכך שאני 'אמא פרנואידית' כך שמעולם לא לקחו אותי ברצינות".
למחרת בלילה היא נכנסה ללידה. מבועתת, היא התקשרה למיילדת העומדת בפניה. נאמר לה להמתין לכניסה המתוכננת יום לאחר מכן.
"כל מה שהיא אמרה לי זה לקחת קצת Panadol, להתקלח ולחזור למיטה", אמר הול. "(בבוקר) היא אמרה לי: 'הלוואי שרק תחזיק מעמד' (לזמן החניכה שתוכנן מראש)."
כשהול הגיע לבית החולים, קצב הלב של בנה היה מהיר להחריד והיא לא יכלה להרגיש אותו זז. רק לאחר החלפת משמרת שש שעות לאחר מכן החליט הצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי חירום. עד שנולד בנו של הול, קואה, באותו ערב, אחת מריאותיו קרסה והוא שאף מקוניום, או חומר צואה של תינוקות.
"כשראיתי אותו לראשונה, השעה הייתה בערך 21:00", אמר הול לאל-ג'זירה. "לא יכולתי לראות אותו כמו שצריך או לגעת בו. הוא היה כזה דבר קטן, עם כל כך הרבה חוטים וצינורות מחוברים. היה לו CPAP (מסכה שפותחת את דרכי הנשימה ומספקת חמצן לילודים עם קשיי נשימה) במשך היומיים הראשונים. הפנים שלו היו כל כך נפוחות שהיו אדומות. לראות את הילד שלך ככה משנה משהו בך".
כשרופא ילדים בא לתת לה עדכון, הטראומה מהחוויה של הול הייתה מורכבת.
"הוא עבר כל מה שהיה לא בסדר והתחלתי להתעצבן. הוא השתק אותי ואמר לי שאני צריך להיות רגוע כדי שיוכל לעבור את מה שהוא צריך להגיד לי", אמר הול.
הול היא אחת מאלפי נשים שדיברו על חווית הלידה שלהן באוסטרליה על רקע משבר במערכת הבריאות שלה, שהותיר הורים בטראומה, אמהות עם פציעות פיזיות לכל החיים, והרחיק את עובדי שירותי הבריאות מהמקצוע.
חקירה פרלמנטרית ראשונה בעולם במדינת ניו סאות' ויילס באוסטרליה (NSW) קראה לרפורמות גורפות כדי להגן טוב יותר על נשים יולדות. אבל בזמן שממשלת המדינה מתכוננת להגיב השבוע להמלצותיה, אמהות וסנגורים טוענים שהחקירה לא הגיעה מספיק רחוק.
מגיפה בלתי נראית
אוניברסיטת מערב סידני ציון דרך לִלמוֹד בשנת 2022 מצא כי עד שליש מהאמהות באוסטרליה סובלות מסוג כלשהו טראומת לידה – פגיעה ומצוקה פיזית, נפשית ונפשית שחוו במהלך ההריון והלידה.
המחקר מצא גם שיותר מ-10 אחוז מהנשים חוו אלימות מיילדותית – סוג של אַלִימוּת בהם נשים בהריון או בתהליך לידה חוות התעללות או טיפול דה-הומניזציה בידי אנשי מקצוע רפואיים.
באותה שנה, כ-30 נשים באזור ריברינה הכפרי של NSW הגישו תלונה קולקטיבית לוועדת תלונות הבריאות של המדינה. הם שיתפו סיפורים מזעזעים על חוויותיהם של לידת ילדים בבית החולים הציבורי המקומי: רופאים שולחים אותם הביתה עם פציעות מתישות, צוות רפואי מבצע הליכים גופניים פולשניים ללא הסכמה ונמנעת הקלה בכאב במהלך הלידה.
ככל שגבר העניין הציבורי בסיפורי הנשים, נשים אחרות ברחבי המדינה והארץ החלו לחלוק את חוויותיהן. לחץ ציבורי אילץ את הפרלמנט של NSW לכנס חקירה מיוחדת על טראומת לידה – החקירה הראשונה מסוג זה בכל מקום בעולם.
"כרופאת משפחה שנהגה לספק טיפול לפני לידה, שמעתי את הסיפורים האלה לפני שנכנסתי לפרלמנט, אבל המספר העצום של אנשים שעסקו בחקירה הזו הוא חסר תקדים", אמרה ד"ר אמנדה קון, פוליטיקאית מפלגת הירוקים ב-NSW וחברה. של הוועדה הפרלמנטרית שניהלה את החקירה האוסטרלית.
חקירה דומה בבריטניה, שעודדה את התקדים של NSW, מצאה "מערכת יולדות שבה טיפול לקוי נסבל לעתים קרובות מדי כרגיל, ונשים מטופלות כאי נוחות".
בעוד שחקירות פרלמנטריות באוסטרליה פתוחות בדרך כלל לציבור, לעתים נדירות הן מעוררות מעורבות ציבורית נרחבת. חקירת טראומת הלידה הייתה שונה. הוא קיבל יותר מ-4,000 הגשות, רובן אנונימיות, מאנשי ציבור שחשפו את הכאב, הטראומה וההשפלה שהם סבלו במהלך ההריון והלידה.
החקירה המליצה לממשלת המדינה לשנות את שירותי בריאות האם, לרבות על ידי הבטחת הורים טריים ועתידים לקבל רציפות טיפול. כמו כן, נאמר כי יש לספק טיפול פסיכולוגי חינם ופיזיותרפיה לאחר לידה בעוד שהצוות הרפואי צריך לקבל הכשרה נוספת כיצד לתמוך בבחירותיהן של נשים במהלך הלידה.
אבל אפילו כשממשלת המדינה שוקלת את תגובתה, רבות מהאמהות שסיפרו לחקירה את סיפוריהן זועמות על כך שהדו"ח לא הכיר באלימות מיילדותית כסוג של אלימות על בסיס מגדר. בהצהרה מתנגדת, יו"ר החקירה, פוליטיקאית מפלגת צדק בעלי חיים אמה הרסט, אמרה כי הדו"ח הסופי "אינו מכיר בראיות הברורות מאוד לכך שמדובר בסוגיה מגדרית".
רבקה קולייר, אחת האמהות שנתנה עדות, אמרה לשדרן ABC כי ההגדרה "נשארה בחוץ כדי להפוך אותה לטעימה יותר".
"אני חושב שאנחנו צריכים לקרוא לדברים מה שהם ואנחנו צריכים להיות די חריפים לגבי המילים והשפה שבה אנחנו משתמשים סביב זה."
התחקיר גם חשף את התנאים הקשים לעובדי שירותי הבריאות המוטלים על טיפול בהורים ובילדים. אחיות, מיילדות, רופאים וצוות תמיכה דיברו על רמות עצומות של שחיקה, מצוקה פסיכולוגית, טראומה שילוחית ועייפות חמלה בכל מגזר הבריאות. הם גם דיברו על כך שלא ניתנה להם התמיכה הדרושה כדי לספק טיפול רפואי הולם או להתמודד עם האירועים הטראומטיים שהם היו עדים להם וחוו.
"שמענו סיפורים ממש מרתקים על עובדי בריאות שנזרקו למקומות עבודה שבהם הם לא יכולים לתת לאנשים את הטיפול שהם רוצים לתת", אמר קון.
“אחיות ומיילדות עוזבות את המקצוע כי השכר שלהן נמוך מדי ואין להן את התמיכה להן. אנחנו לא יכולים לטפל כראוי בטראומות לידה אם יש לנו בתי חולים ויחידות טיפול מצומצמות. יש ציפייה עצומה מהקהילה שקובעי המדיניות יתמכו את החקירה הזו בפעולה".
"טראומה לדורותיה"
איימי דאוס סבלה מפציעות ששינו את חייה לאחר שילדה את בתה ב-2013, אך עברו 16 חודשים עד שאובחנה עם נזק לשרירי רצפת האגן.
"זה שינה את מסלול חיי", אמרה. "אמרו לי שאסור לי לעשות שום פעילות גופנית או לאסוף את הבת שלי. נפלתי לרסיסים, עד לנקודה שבה התחלתי לחשוב שלבת שלי יהיה טוב יותר בלעדיי".
דאוס המשיך להקים את אגודת טראומות הלידה האוסטרלית (ABTA), עמותה הפועלת למתן תמיכה תוך העלאת המודעות הציבורית והפוליטית לטראומות לידה – כמו גם לתרבות הבסיסית המבטלת ומנרמלת את הכאב והסבל של נשים במהלך הריון ולידה. היא מקווה שהחקירה תציין נקודת מפנה באופן שבו מערכת הבריאות של אוסטרליה מתייחסת לנשים הרות.
"יש תפיסה שגויה נפוצה שלידה היא רק יום אחד מחייו של אדם, אבל לטראומה מלידה יכולה להיות השפעות אדווה שנמשכות לדורות", אמר דאוס. "זה יכול להשפיע על היכולת של הורה להתחבר לילד שלו, מה שמשפיע על התפתחות הילד ועל חייו בתורו. זה יכול לגרום למערכות יחסים לסבול, לא מעט בגלל שגם בני הזוג חווים טראומה.
"ההשפעות ארוכות הטווח של פציעות לידה, שעדיין מתעלמים מהן – בריחת שתן, צניחת איברי האגן – יכולות למנוע מנשים להורות לתינוקות ולילדים שלהן, לחזור לכוח העבודה ולהתאמן, מה שבתורו משפיע מאוד על בריאותם הנפשית של אנשים. רווחה. ההשפעות על החברה הן עצומות".
למרות שקואה משגשג כעת, הול לא שכח את הכאב שאפף את לידתו.
"עכשיו הוא ילד כל כך יפה, שמח ובריא ואני בר מזל להיות אמא שלו. אבל עדיין קשה לי ולא הוגן להפליא שזו הייתה ההתחלה שלו לחיים", אמר הול.
"הלוואי והקשיבו לי ויקחו אותי ברצינות. כל כך הרבה היה יכול להימנע".
