שעה לפני הצהריים בשרונה מרקט, ואוויר הציפייה הגדול, זה שהבטיח שוק שוקק כמו צ’לסי מרקט הניו-יורקי, מתחלף באוויר של נוחות קצת עצלה. זה לא שאין אנשים: יש חיילים מהקריה שבאו לאכול, עובדי משרדים סמוכים, כמה בני נוער בחופש הגדול שנראים כאילו הם מחפשים את הטיקטוק הבא, ואנשים מבוגרים שמרשים לעצמם גלידה באמצע היום, אולי כהתרסה נינוחה נגד היוקר. אבל העומס? הלחץ? הדוחק שגורם לך לתפוס שולחן כאילו אתה קונה דירה, נשאר מחוץ לתמונה.
הגענו בדיוק ברגע שבו אמור להתחיל הלחץ, קצת לפני 12:00. אבל הלחץ בושש לבוא. הדוכנים צבעוניים, התאורה מחמיאה, הריחות עושים חשק, אבל האנשים, מתי מעט. מצד שני, קל להבין את הפיתוי: יש כאן הכל מהכל. דוכן בורקסים שמזכיר את שוק לוינסקי, אוכל אסייתי שמתחכם בלי להתנשא, פסטות שמנמנות, אוכל ביתי שמתחמם כמו חיבוק, דגים מטוגנים היטב, קינוחים שמצטלמים נהדר, בר שמחכה ליום חמישי ובתי קפה שמתאימים גם לישיבת מחשב וגם לפגישות עם דודה מרמת גן.
ואם תהיתם על בשר? אז יש. אחד הדוכנים הבולטים הוא beef, מיזם פופ אפ שהפך לקבוע, ומציע דיל הזול ביותר בעיר ואולי גם בארץ: סטייק אנטריקוט 300 גרם עם צ’יפס או שעועית ירוקה, סלט קולסלואו ורוטב הבית – 99 שקלים. סינטה עם אותם תוספות – 89 שקלים. ויש גם מגש זוגי עם אנטריקוט, שייטל, נקניקיות אסאדו וקבבים, עם שלל תוספות – ב-205 שקלים. ארוחה שמבחינת כמות יכולה להאכיל גם שני חיילים רעבים מאוד או משפחה רעבה פחות.
והנה, בדיוק כזה חייל אנחנו פוגשים. בן 19, עייף אך רעב, שעמד בתור לאוכל אסייתי. "אני מת על האוכל פה״, הוא אומר, "אבל תכלס, אני מרשה לעצמי אולי פעמיים בשבוע לאכול בחוץ. כמה כבר אפשר לבזבז כסף על צהריים של מאה שקל? לפעמים אני מביא סנדוויץ’, אבל כשאני מרשה לעצמי. זה או פה או אצל ההוא עם הבשר".
בהמשך, ליד הגלידה, יושב "פרלמנט" קטן, מספר גברים בגיל השלישי, משוחחים על פוליטיקה, והנכדים. אחד מהם, אלברט בן ה-76, מלקק גלידת וניל ומחייך אלינו: "אני דווקא אוהב את המקום הזה. יש פה מבחר, תמיד יש איפה לשבת, זה שקט ויפה. רק חבל שהמחירים פה כאילו אני אוכל באירופה. רק שבאירופה לפחות יש יורו".
ומהצד השני, עם תיק גב כחול על כתף אחת וילד בן 8 ביד השנייה, פגשנו את אורית, אמא מירושלים, שהגיעה לתל אביב עם בנה ליום כיף. "הגענו ברכבת, זה היה לו חלום לנסוע בה״, היא מספרת, "ועשינו תכנון קודם אוכלים, אחר כך ים. אז ירדנו ישר פה לשרונה. זה הכי נוח, יש מה לאכול והוא אוהב צ’יפס ואני רציתי קוסקוס. מה צריך יותר מזה?".
מה באמת צריך יותר מזה? אולי רק עוד קצת תנועה. עוד זוגות שמגיעים לארוחת צהריים, עוד סטודנטים עם מחשבים, עוד תל אביבים שבאים ליהנות, לא רק לחלוף. שרונה מרקט נראה כרגע כמו תפאורה מושקעת מאוד, שמחכה לקצת יותר חיים בתוכה. ייתכן שזה עניין של תקופה, או של מחיר, או אולי פשוט, שכולנו צריכים תיאבון קצת יותר גדול.
