במובן מסוים שירה של נסרין קדרי ממשיך לזקק את רוח התקופה ולטשטש את העמדת הפנים כשהוא מחליף את התשובה המסויגת שמתארת את מצבנו הסביר, מול זה הלאומי המחפיר. החופשה היוקרתית, הארוחה המשפחתית, המלחמה, האלימות והסבל שהפכו מזמן לשגרה, הכול ״חוויה״, בחסות הניתוק וההדחקה
Source link
