התזמון לא יכול להיות מושלם יותר עבור רג’פ טאיפ ארדואן. בעוד הנשיא הטורקי מתבסס על הצלחותיו הדיפלומטיות בסוריה ומחדד את יחסיו עם דונלד טראמפ, הוא מנצל את הרוח הגבית הבינלאומית כדי לערוך חיסול שיטתי של האופוזיציה הפנימית. גל המעצרים הנוכחי נגד ראשי ערים מהמפלגה הרפובליקנית CHP אינו רק המשך, זוהי הסלמה דרמטית במלחמתו של ארדואן על הישרדותו הפוליטית.
“זו הסלמה, ללא ספק”, קובע בראיון למעריב, ד”ר חי איתן כהן ינרוג’ק, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. “אנחנו רואים שיש פה, מי נעצר בסופו של דבר? ראש העיר אנטליה, אדנה ואדיאמן. וכל האזורים האלה, במיוחד אם נדבר על אנטליה ואדנה, זה בסופו של דבר, אדנה היא נחשבת כעיר החזקה ביותר מבחינת התעשייה הרביעית של טורקיה, ואנטליה מן הסתם זו עיר הבירה של התיירות הטורקית”.
הבחירה של הערים אינה מקרית. אלו מוקדי כוח כלכליים חיוניים שעברו מידי ארדואן לאופוזיציה, והנשיא הטורקי אינו מוכן לקבל את זה. “אנחנו רואים שבמיוחד בשלושת המקומות האלה, פעם ארדואן שלט והוא הפסיד במהלך הבחירות האחרונות. אז הוא בעצם נקם, מה שנקרא”, מסביר כהן ינרוג’ק. האסטרטגיה ברורה: “לאט לאט הוא מחליש יותר ויותר את האפשרות להנגיש את המפלגה האופוזיציונית לעם. כלומר, ברגע שהוא לא מאפשר להם לספק שירות לאזרח הפשוט, אז על סמך מה בסופו של דבר המפלגה האופוזיציונית תבנה את התעמולה לקראת הבחירות הבאות?”.
האשמות השחיתות שמושמעות נגד ראשי הערים נתפסות בעיני המומחה כתחבולה פוליטית גרידא. “מהידע שלי, אני חושב שזה סתם רדיפה מרדף פוליטי לאחר האופוזיציה, על מנת להחליש את האופוזיציה הטורקית”, הוא מדגיש. דפוס ההתנהגות מוכר: “אנחנו רואים את אותו דפוס ההתנהגות שראינו אחרי המעצר נגד ראש העיר איסטנבול, שגם הוא הואשם בשחיתות וכו’, אז אותם סוגים של האשמות גם פה”.
הירידה בעוצמת המחאות מגלה עד כמה האופוזיציה הטורקית מתרוששת. כשגל המחאות שפרץ לאחר מעצר אכרם אימאמאולו, ראש עיריית איסטנבול לשעבר, כבר נשכח, זה מעיד על משהו עמוק יותר. “ברגע שהוא, כפי שאת אומרת, נשכח, אז הוא מוצא אצלו את הכוח להמשיך הלאה ולסגור עוד חשבונות. אז לכן זה אומר שהאופוזיציה הטורקית בעצם פושטת רגל, והם רק נותנים לארדואן את הלגיטימציה באמצעות נוכחותם בפרלמנט”, מנתח כהן ינרוג’ק.
הסביבה הבינלאומית מספקת לארדואן כיסוי מושלם למהלכיו הפנימיים. “הוא לא מקבל שום לחץ בין-לאומי מאירופה ומארצות הברית בגלל מה שקורה באוקראינה ובגלל מה שקורה בסוריה. אז הוא מבין את ההזדמנות והוא דורס את האופוזיציה הטורקית, ואף אחד לא מרים ראש”, מעיר החוקר. טראמפ, בניגוד לביידן, לא מוכן להקריב אינטרסים אמריקאיים למען הדמוקרטיה הטורקית. “הוא יודע שטראמפ זה לא ביידן, והוא לא יקריב את האינטרסים המיידיים של ארצות הברית בגלל ההידרדרות של הדמוקרטיה בטורקיה”.
גם אירופה, הנמצאת בפחד מרוסיה, מעדיפה לעצום עיניים. “האירופאים עכשיו, בגלל הפחד מרוסיה, הם גם לא רוצים להרגיז את ארדואן, הם לא רוצים להפוך את טורקיה לכאב ראש של אירופה, אז לכן הם מתעלמים ממה שקורה בטורקיה”, מסביר כהן ינרוג’ק.
השפעת המעצרים על הדמוקרטיה הטורקית חמורה במיוחד. “אפשר להגיד שאם פעם בטורקיה הייתה תקווה שניתן היה להחליף את השלטון באמצעות הבחירות, היום אנחנו רואים שהוא מכין את הקרקע לבחירות הבאות”, מתאר המומחה. האסטרטגיה ברורה: ליצור מצב שבו “מי שירוץ נגדו, הוא יהיה חסר כריזמטי עד כדי כך שהעם שמתלבט בינו לבין האופוזיציה בסופו של דבר יגיד, טוב, אין פה אלטרנטיבה ואנחנו עוד הפעם נצביע ארדואן”.
העתיד הנרקם בטורקיה אינו מבטיח ביטול בחירות, אלא דווקא ההפך. “הוא לא ייגע בבחירות, כי בחירות זה הלגיטימציה שלו, והוא נותן חשיבות רבה ללגיטימציה”, מדגיש כהן ינרוג’ק. המהלך יותר חכם ויעיל: “הוא מכין את הקרקע לבחירות וכל מי שיכול לאיים עליו יהיה בכלא. לאחר שהוא ייבחר, לאט לאט אחר כך אולי יתחילו להוכיח את חפותם ואולי יכול להיות שהם ייצאו מהכלא אפילו כדי להפחית את הלחץ הציבורי”.
עבור האופוזיציה הטורקית, הכלים מועטים והאופציות מוגבלות. “אני לא רואה פה שום כלי משמעותי חוץ מנסיגה מהפרלמנט ולשלול מארדואן את הלגיטימציה שלו, אבל אין איחוד באופוזיציה הטורקית, אז לכן אני לא חושב שהם אפילו מסוגלים לקבל החלטה היסטורית כזאת אפילו”, מסכם החוקר. התוצאה: ארדואן ממשיך לבצר את עמדתו, והדמוקרטיה הטורקית מתפוררת מבלי שהעולם מתערב. הנשיא הטורקי מגלה, שוב, שהוא אסטרטג מיומן שיודע לנצל חלונות הזדמנות היסטוריים למען הישרדותו הפוליטית.
