"ישראלים חייבים להבין", אומר החוקר רטנדיפ צ'קרבורטי בראיון בלעדי ל"מעריב", "זה שפקיסטן אינה רק מדינה אנטישמית – היא מפעל שמייצא אנטישמיות לכל העולם. זה איום אסטרטגי שישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתעלם ממנו". דבריו החדים מגיעים בעקבות פרסום דו"ח חדש, של אוניברסיטת תל-אביב, ביחס לאנטישמיות ברחבי העולם, נכון לשנת 2024
את הפרק שבדו"ח העוסק בפקיסטן, כתב צ'קרבורטי, ובו הוא מציג את עומק ההפצה הפקיסטנית של שנאה כלפי יהודים. כשרקע: פקיסטן היא מדינה מוסלמית גרעינית, שאין בה כמעט קהילה יהודית פעילה. ובכל זאת, לדבריו של צ'קרבורטי, היא הצליחה להפוך לאחד המקורות המרכזיים של אנטישמיות עולמית – בעיקר בזכות הפצת והטמעת השנאה דרך החינוך, התקשורת, המוסדות הדתיים והפוליטיים של מדינת פקיסטן.
הדברים מקבלים משמעות כפולה לאור המתיחות הביטחונית הגוברת בשבוע האחרון בדרום אסיה: הפיגוע הקטלני בעמק פהאלגאם, שבו נרצחו 26 אזרחים הודים, רובם תיירים, הצית סבב חדש של איומים הדדיים בין הודו לפקיסטן – שתי מדינות גרעיניות, כשהאלימות מגיעה בסגנון "חמאסי" מובהק, אי אפשר להתעלם מהקשר בין קידוש הטרור לבין הפצת האנטישמיות.
"בפקיסטן, אנטישמיות היא מדיניות ממשלתית"
רטנדיפ צ'קרבורטי יודע על מה הוא מדבר. בעברו, עסק בעיתונות וסיקר את הטרור בדרום ומערב אסיה, לצד עיסוק בנושאי ביטחון, וכתיבת ספר בנושא ("The Evolution of Israel’s National Security Doctrine: A Journey from Ben-Gurion to Netanyahu"), וכיום מנחה את הפודקאסט המתווך את ישראל להודים: "Indian Eye on Israel". בנוסף, בימים אלה מסיים צ'קרבורטי את הדוקטורנט שלו באוניברסיטת תל אביב, העוסק באנטישמיות בתוך קבוצות ג'יהאדיסטיות.
"פקיסטן היא מקרה קלאסי של 'אנטישמיות גם בלי יהודים'" הוא מסביר. "מדובר במדינה שיש בה אולי כמה עשרות יהודים בודדים, ועדיין – האנטישמיות שם חיה, נושמת, ומועברות לכל דור חדש מחדש". בפרק שבדו"ח שפרסם, מראה צ'קרבורטי כיצד השנאה ליהודים נטועה עמוק במערכת החינוך, בתקשורת, במסגדים, בפרלמנט ובצבא הפקיסטני. "ילדים לומדים בספרים הרשמיים שיהודים הם מושחתים, בוגדניים, ושמגיע להם עונש מוות", אומר צ'קרבורטי. "בפרלמנט, חברי כנסת מציעים הצעות חוק, הקוראות לשבח את פיגועי חמאס ב-7.10".
יותר מזה: לדבריו, המדינה מעניקה חסות רשמית לחמאס. "אפילו בפברואר האחרון, ראינו מנהיגים של חמאס עומדים על במה אחת לצד מנהיגי לשקאר-א-טייבה", ארגון הטרור הפקיסטני, שביצע את הטבח הנוראי ב-2008 בבית החב"ד המקומי במומבאי". צ'קרבורטי מסביר, "כשפקיסטן מחבקת את חמאס, בזמן שאפילו רבים ממדינות ערב מתרחקות מהארגון [חמאס] –אומר הרבה."
ייצוא של שנאה, ייצוא של טרור
למה זה צריך לעניין את הישראלי הממוצע? צ'קרבורטי מסביר בפשטות: "לפקיסטן – 9 מיליון אזרחים הגרים מחוץ לגבולותיה. אלה אנשים שגדלו על תשתית חינוכית אנטישמית. כך שהם לוקחים את החינוך הזה איתם לאירופה, לאמריקה, ולמזרח התיכון", ולעיתים אף פועלים לאורו. הוא מביא דוגמאות: "ראינו פקיסטנים שנתפסו בקנדה וביוון כשהם מתכננים פיגועים נגד יהודים. בברוקלין נתפס מתכנן פיגוע נגד מרכז יהודי. זה לא מקרי. זה ייבוא ישיר של השנאה שמיוצאת מפקיסטן."
והסכנה אינה רק בחו"ל: "פקיסטן היא המדינה המוסלמית היחידה עם נשק גרעיני. היא כנראה לא תכוון אותו ישירות לישראל, אבל הנשק הזה הוא חלק ממיתוס "הגנת האסלאם', המבקש לקדם אידיאולוגיית שנאה כלל עולמית", ובזכות הגרעין, מרשה לעצמו דברים שאחרת היה נמנע מלעשותם. לחיזוק הסכנה הכללית של האנטישמיות בפקיסטן, צ'קרבורטי אף מזכיר את הדו"ח שפרסמה בכירה לשעבר ב-CIA, שרה אדאמס, שהוכיחה את תרומתה של פקיסטן למתקפת חמאס לאירועי שבעה באוקטובר.
מקשמיר ועד עוטף עזה: הטרור משנה כתובת – לא סגנון
הפיגוע בעמק פהאלגאם היה יריית הפתיחה למתיחות מחודשת בין הודו לפקיסטן, שהציתה מחדש את אבק השריפה שהלך והצטבר ביניהן לאורך השנים. "הפיגוע הזה", אומר צ'קרבורטי, "התבצע בהשראת חמאס, בסגנון הדומה להחריד לזוועות ה-7 באוקטובר. ראינו מחבלים עם מצלמות גוף, יורים באזרחים מנקודת אפס, בוחרים קורבנות לפי דת".
כידוע, הודו לא נותרה אדישה למעשי זוועה אלה. סמוך לאחר מכן היא השעתה לראשונה את אמנת שיתוף המים הקריטית — צעד שעלול לייבש חלקים נרחבים מפקיסטן, שממילא תלויה ב-80% ממקורות מים אלה —, גירשה דיפלומטים פקיסטניים, סגרה מעברי גבול מרכזיים, והציבה נושאת מטוסים במפרץ. מנגד, פקיסטן השיבה בצעדים דרמטיים לא פחות: היא סגרה את המרחב האווירי שלה לטיסות הודיות, הקפיאה את הסחר עם הודו, והאשימה את ניו דלהי ב"הכרזת מלחמה".
אך החמור מכל: פקיסטן השעתה את "הסכם סימלה" שנחתם ב-1972 — אותו הסכם שהגדיר את קווי השליטה בקשמיר ושמר על גבול "יציב" יחסית במשך עשורים. המשמעות הפוליטית ברורה: פקיסטן מכריזה כי אינה מחויבת עוד להסכמות בינלאומיות בנוגע לגבול. קו השליטה (LoC) "אמנם ממשיך להתקיים פיזית, עם פריסה מאסיבית של צבאות משני הצדדים — אך מבחינה משפטית, "ההסכם איננו קיים עוד" מסביר צ'קרבורטי.
והמציאות בשטח לא מאחרת להחמיר: גם אחרי השעיית ההסכמות, חילופי האש בין הודו לפקיסטן הפכו בימים האחרונים לעניין שבשגרה, עם דיווחים על הפגזות כבדות משני צדי הגבול. קשמיר, כך נראה, שוב הופך לזירת הסלמה עולמית. "מצב שברירי ביותר, והוא עלול להידרדר במהירות" מסכם צ'קרבורטי, שבמקור מהודו, "גם הודו וגם פקיסטן הן מעצמות גרעיניות — ואם תתחיל מלחמה כוללת, העולם כולו יושפע. זה לא עניין אזורי בלבד, אלא סכנה עולמית אמיתית".
מה ישראל צריכה לעשות?
כשנשאל מה ישראל יכולה וצריכה לעשות מול הסכנה שמגיעה מפקיסטן, צ'קרבורטי אינו מהסס: "ישראל חייבת לחשוף את האנטישמיות הפקיסטנית בכל פורום בינלאומי — באו"ם, במועצת זכויות האדם, ובכל מקום אפשרי. יש לישראל תיעוד בנושא. יש לה מידע בעניין. מה שחסר זה רצון ליזום".
לדבריו, פעולה אפקטיבית לא יכולה להסתפק בגינויים רפים. יש ללחוץ גם על שותפות אסטרטגיות, ובראשן ארצות הברית. "ישראל צריכה לדחוף את ארה"ב לקשור את הסיוע הכלכלי לפקיסטן — כולל הכספים הרבים שהיא מקבלת מקרן המטבע הבינלאומית — לדרישה לרפורמות בחינוך. בלי זה, האנטישמיות תמשיך להיות חלק מהדנ"א הפקיסטני".
צ'קרבורטי מדגיש עד כמה המצב הנוכחי אבסורדי: "פקיסטן קיבלה מיליארדי דולרים מארצות הברית, לאורך כל השנים. תוך כדי כך, היא טיפחה את הטליבאן, מימנה קבוצות ג'יהאדיסטיות — וחגגה את נפילת קאבול כשאמריקה יצאה מאפגניסטן. הם קיבלו כסף מהאמריקנים – ומימנו בעזרת אותו הכסף את אויביה של ארה"ב".
הוא מזכיר את הדוגמה המוחצת של אוסאמה בן לאדן, אויב מספר אחת של ארצות הברית, שנתפס "לא במערות טורה-בורה. אלא בווילה מפוארת בעיר אבוטאבאד, בלב ליבה של פקיסטן", ולמרות מה שנראה כחוסר שיתוף פעולה הגובל בבגידה "וושינגטון ממשיכה להתייחס אל פקיסטן כאל 'שותפה'".
לפי צ'קרבורטי, אחת הסיבות לכך היא האינטרס האמריקני לשמור על נוכחות בפקיסטן והשפעה עליה, אל מול סין. "פקיסטן מחוברת היום חזק מאוד לסין, דרך יוזמת החגורה והדרך, ונמל גוואדאר. ארה"ב מנסה לא לאבד את מעט ההשפעה שנותרה לה שם. אבל זה תירוץ עלוב להעלים עין מהעובדה שפקיסטן מקדמת טרור ומפיצה אנטישמיות".
מעבר ללחץ על וושינגטון, צ'קרבורטי מציע לישראל לפעול בשיתוף פעולה הדוק עם הודו, ארצות הברית ומדינות אירופה: "צריך לבלום את הפצת האידיאולוגיות הרדיקליות דרך הקהילות הפקיסטניות בגולה. צריך להשקיע בחינוך מחדש, בקמפיינים ציבוריים, ואפילו בבדיקות ביטחוניות מוגברות בקהילות רגישות".
לסיום, הוא מזהיר: כל עוד השנאה הזו מופצת ללא תגובה – היא תמשיך להכות שורש. והיסטורית, שנאה שלא עוצרים בזמן – מתפוצצת. ראינו את זה באירופה של שנות ה-30, ראינו את זה בעולם הערבי במאה ה-20, ועכשיו זה קורה מול העיניים שלנו – ברחבי תבל: ברשת, ובשטח".
