לאן שלא תלך, והיכן שלא תסתכל, הירוק היפה עוטף את אלג'וד, ואת עספיא עצמה. האוטו אמנם יכול להתפתל בדרך לפה בין כבישים צפופים ומול נהגים שלא כולם רוצים לחיות באותה רמת דחיפות, אבל אם תתאפק ולא תלחץ על הגז, אם תשכיל להאט ולהוקיר את זה שאתה בדרך הנכונה, תגיע. הכי תגיע.
ומשהגעת, אתה כמעט ואינך זקוק עוד לגלגלים – בשעות הקרובות ודאי, ורצוי הרבה מעבר להן. הכרמל מספק אינספור שבילים רשמיים ובלתי רשמיים, נקודות פיקניק וקפה מסודרות וכאלה שסודרו בעל כורחן, עצים ונופים וארץ יפהפיה שכמעט שכחנו מקיומה. סימני השריפה הארורה ההיא עדיין לא נמחקו כליל על ידי הטבע, ולסימני המלחמה הארורה הזאת ייקח עוד עשורים לדהות, אבל לרגע אחד, לשבת אחת, ליום אחד, אפשר לחלום מחדש על חדש.
ואצלנו, אצלם, אצל כולם, אין חלומות על בטן ריקה.
אלג'וד היא הרבה דברים, ובניגוד למקובל היא טובה בכל אחד ואחד מהם. העסק של משפחת ללאוי המקומית הוקם בשנת 2000 כמאפייה עם מחלקת פטיסרי מתוקה וגאה, ולאחרונה הורחבו התפריטים והוגמשו השעות לכדי מסעדה של ממש.
בין המקור לפיתוחים, בין נקודת ההתחלה לנקודת המחלף הטעימה, מחכה אוכל. פשוטו כמשמעו. אוכל בפורמט של טו-גו ושל טייק-אווי, אוכל בתצורת פתיחת שולחן של תחילת יום או סוף יום, ובוודאי אוכל אידיאלי לאמצעיתו של אותו יום בדיוק, וכל הימים כולם.
מכירים את ההמלצה הצרכנית לא לעשות קניות בסופר כשרעבים? כאן, בדיוק ההיפך כמובן.
זה מתחיל, בניגוד להרבה מסעדות ערביות טעימות, דווקא בבצק של סמואל, הבן שהשכיל להכניס פנימה את האהבה לפחמימות האיטלקיות, ודאג גם לחבר אותן – באיטיות ובהדרגתיות, ואז באופן הכי טבעי שיש – לסירים מסורתיים שהתבשלו על הכיריים בבית של אמא שרה, ושל האחות הקטנה כאמלה.
זה ריקוד משפחתי עדין, מרגש, טעים. תחשבו פוקאצ'ה עבה במקום לאפה דקיקה, או בצק פיצה חם ומלא בועות שעליו נשפך דווקא מסאחן. תחשבו על קעריות קטנות של סלטים וממרחים ועל הכיף הניגובי הים-תיכוני, או על הטאבון שלוהט בפינת החלל הגדול, וממנו יוצאים כל הזמן, בלי הפסקה, מאפים שמדברים את כל השפות האלה, ואת כל הטעמים האלה, יחד.
יש כאן "ארוחת בוקר עות'מנית" (חומוס ואיזה תוספת שתרצו עליו, חמוצים, לחם, זיתים ובורקסים, 65 שקלים) וגם קומבינציה זוגית ענקית של חביתת ירק עם המון צלוחיות שמחות (162 שקלים), ויש הקו הישיר, מלא האדים, המחבר בין האש הטאבונית ההיא למדפי המאפים.
ממנו, תרצו ודאי פיתה מחמר עם בצל ופלפלים (32 שקלים) וגם מאפה ספיחה עם בשר טחון (58 שקלים) כמובן, ואת אותו בצק עם תבשיל העוף והבצל שהתקרמלו יחדיו (65 שקלים), מן הסתם. ועוד לא נגענו בקלצונה ובסמבוסק, או בפיתה עמוסת הזעתר הטרי. אלו לבד, איך לא, ירכיבו ארוחת פאר, או פיקניק אדיר. אלו לבד, איך לא, יהיו כנראה רק ההתחלה.
קשה להיכנס לכאן בלי להתמגנט. קודם כל לדיספליי בוהק הצבעים, ואז לשולחן, שרוצה את כל הדיספליי הזה.
אין פה עיצוב מיליונרי ופינפון מיותר, אבל נעים פה, ופשוט פה בקטע הכי מחמם שיש. כך, כשאתם נינוחים, אפשר להישען, ולתכנן את אסטרטגיית ההתנפלות. חומוס, והרבה ממנו, עם שמן זית סמיך וכמעט מתוק, מקלובה בכמה גירסאות, כולל צמחונית על בסיס כרובית שמעליה יוגורט, ליד תבשיל מאלף-מעלף של עלי חוביזה ועולש עם הרבה בצל מטוגן ומתחת בצק שסופג הכול, ואז מין מלנזנה עם רוטב עגבניות וגרגירי חומוס, או סלט טאובלה קצוץ וי-ר-ו-ק.
והרבה אוכל טבעוני, בהתאם למטבח שחוגג את האדמה. מג'דרה שחומה וממולאי כרוב או עלי גפן, במיה מבושלת וכרובית בטחינה, פלפל ארוך קלוי שבתוכו תבשיל עגבניות פיקנטי-מתקתק וזיתים מתובלים ברוטב, שום קונפי ועוד גירסה של סלט חצילים, לאבנה ושולבטו. חגיגה.
זה לא נגמר. ממש לא. הכניסה של ואפי עג'אמיה למטבח הובילה לתוספות תפריטיות מושקעות יותר, ולמנות שמדברות את היד שלו ואת הידע של סמואל, בואכה משתה בשר אמיתי. אם יש לכם עוד מקום, ויש לכם.
זה יכול להיות משהו מהגריל – סטייקים, נקניקיות, פרגית וקבב, למשל – ועוד יותר יכול להיות משהו מפואר, עם שורשים והיסטוריה מקומית, וטאץ' מפה ומעכשיו. מוסקה (60 שקלים) לצד קציצות כבש ברוטב עגבניות, עם טחינה. שתי וריאציות של מנסף לשולחנות גדולים, כתף טלה וצוואר ממולא לשולחנות ענקיים, עוף שלם ובתוכו אורז ושווארמה עם בצל. כל מנה כזאת היא אירוע, אל תשכחו להזמין.
אלג'וד אינה זקוקה להמלצות ומגוחך "לחשוף" אותה לגולשים. היא שם כבר רבע מאה, ואף אחד לא יזיז אותה. מה שכן, היא החליטה לזוז בעצמה, במהלך מאתגר עבור כל עסק ותיק, ועוד יותר מאתגר עבור בית אוכל, והכי מאתגר בתקופה הזאת בדיוק.
התוצאה, עם זאת, שמה קץ לספקנות האתגרית הזאת, וקבלות על כל השאר. טעים פה מבוקר עד ערב, מדהים פה עם ליקוטים "ודברים שהטבע נותן", כפי שסמואל אומר בחיוך ומרשים לראות איך ידע שעובר מדור לדור אינו פועל רק תיאורטית, אלא ממש מכסה את הצלחת בטעמים, בצבעים, בחוכמה. כשמסתכלים עליה עניינית, זאת נקודה קטנה בתוך יישוב קטן בתוך ארץ קטנה. כשמרחיבים קצת את הפריזמה, מגלים עולם ומלואו.
