צווי המעצר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולשר ההגנה לשעבר יואב גלנט, שהונפקו על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), העלו זיכרונות לא כל כך נעימים לקניה רבים. לפני יותר מעשור, נשיא קניה דאז אוהורו קניאטה וסגנו – הנשיא הנוכחי ויליאם רוטו – הפכו לראשי מדינות או ממשלה מכהנים הראשונים שעומדים בפועל בפני משפט בית הדין הפלילי הבינלאומי, לאחר שהוגש נגדם כתב אישום לפני שנכנסו לתפקידם.
עם זאת, בעוד שגם קניאטה וגם רוטו בחרו לשתף פעולה עם בית המשפט – לפחות על פניו – והשתתפו במשפטיהם, ובכך מייתרו את הצורך בצו מעצר, לא סביר שנתניהו וגאלנט ייצאו לטיול האג בקרוב.
קניאטה ורוטו הואשמו באחריות לאלימות שבאה בעקבות הבחירות השנויות במחלוקת במדינה ב-2007, שבהן קיפחו את חייהם יותר מ-1,300 בני אדם. השניים היו בצדדים מנוגדים של הסכסוך ונטען כי ארגנו ומימנו מיליציה "שבטית" לביצוע רציחות.
עד היום, רק קומץ אנשים הועמדו לדין אי פעם בגין מעשי הרצח, האונס וההשחתה שהובילו לעקירה בכפייה של 660,000 בני אדם, ורק לאחר שהוכיחה מדינת קניה כי היא לא מוכנה לפעול, נכנס בית הדין הפלילי הבינלאומי.
באופן דומה, כאשר הגיש בקשה לצווים למנהיגים הישראלים בחודש מאי, גם התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, קארים חאן – שעמד במקרה בראש צוות ההגנה של רוטו – ציין כי ישמח לדחות את התביעה אם מערכת המשפט בישראל תראה נכונות כלשהי לפעול נגד נתניהו וגלנט. "לעסוק בהליכים שיפוטיים בלתי תלויים וחסרי פניות, שאינם מגנים על חשודים ואינם מדומה".
שופטי ה-ICC הסכימו כעת כי יש יסוד סביר להאמין שהשניים נושאים באחריות פלילית לפשעים הרבים שביצעה ישראל נגד הפלסטינים במהלך התקפת רצח העם המתמשכת שלה בעזה. עם מניין הרוגים רשמי של יותר מ-44,000, עזה הייתה עדה לרציחות, אונס ועקירה בהיקפים עצומים, כמו גם רעב המוני, ופגיעה מכוונת בבתי ספר, בתי חולים ומקומות תפילה.
רבים התלוננו על העיכוב בן שבעה חודשים בהנפקת צווי המעצר של שופטי בית הדין הפלילי, אך הקנייתים נאלצו להמתין שנתיים כדי שהתובע של בית הדין הפלילי ישלח בקשה לחקירה ולאחר מכן עוד חמישה חודשים עד שבית המשפט יאשר זאת. . לאחר מכן נדרשו עוד 12 חודשים עד שהוגש כתב אישום בפועל של אנשים ספציפיים – שישה מהם – להתקבל.
לפיכך, לשם השוואה, המקרים הפלסטיניים עברו הרבה יותר מהר.
בין הסיבות לעיכוב בתיק פלסטין היו התדריכים הרבים המערערים על סמכותו של בית המשפט ועל קבילות הטענות. כמו כן, הופעל לחץ רב על בית הדין הפלילי על ידי ישראל וחבריה המערביים.
היו ניסיונות ישראלים להפחיד את בית המשפט עוד לפני תחילת המלחמה בשנה שעברה, כאשר קודמו של חאן, פאטו בנסודה, התמודד מול איומים מצד המוסד שלא לפתוח בחקירה על פשעי המלחמה של ישראל בשנת 2021. חאן עצמו עומד כעת בפני האשמות בהתנהגות מינית בלתי הולמת.
ראוי לציין שמדינות מערביות מעטות באו לעזרתם של קניאטה ורוטו. להיפך, היה יותר מרמז עדין שניתן לקניה כי בחירת קניאטה ורוטו יהיה רעיון רע – ש"לבחירות יש השלכות".
אני לא אומר שהם היו צריכים להתנגד להעמדה לדין של הצמד, אבל יש כאן יותר משמץ של מוסר כפול. נראה שיש יותר אינטרס לראות את הצדק נעשה כאשר אלה שנמצאים ברציף הם אפריקאים, ולא רק אנטי-מערביים.
הנקודה הזו נדחפת הביתה כשחושבים כיצד כתבי האישום של פקידים ישראלים הוגשו בעיתונות המערבית. הגרדיאן, למשל, תיאר זאת כ"הפעם הראשונה שבעל ברית מערבי מדמוקרטיה מודרנית הואשם בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות על ידי גוף שיפוטי עולמי".
החשבון הזה מפתיע את קניה, שבמשך יותר משישה עשורים מחשיבה את עצמה כ"בעלת ברית מערבית" ואשר – לאחר שקיימו בחירות סדירות לאורך כל אותה תקופה – ניתן לתאר כמשהו מ"דמוקרטיה מודרנית", מה שזה לא אומר. אלא אם כן, כמובן, אלו מתארים לשון הרע של מערכות יחסים בעייתיות יותר.
לקנייתים יש שם לדבר מסוג זה: "תסמונת mtu wetu (הבחור שלנו). בכל פעם שהפוליטיקאים שלנו מוצאים את עצמם נחקרים או – חלילה! – מואשמים בפשעים, הם מנסים לגייס את קרוביהם האתניים סביב הרעיון שזהו "השבט" שממוקדים בו.
ההתגייסות של א זהות מדומיינת היא טקטיקה פוליטית יעילה מאוד בהרחקת תובעים ובהפחדת שופטים הן מקומית והן בינלאומית. "Mtu wetu" היא הדרך שבה קניאטה ורוטו הצליחו להימנע מהעמדה לדין בבית ולאחר מכן להפעיל את שליטתם במדינת קניה כדי לערער את התיקים שלהם ב-ICC.
זו הסיבה שה-ICC מצא את עצמו מואשם ב"ציד גזע” – של התמקדות בהעמדה לדין של אפריקאים שחורים, טענה שהתעלמה בצורה נוחה מהעובדה שרוב המצבים שבית המשפט רדף הופנו אליו על ידי ממשלות אפריקה.
"Mtu wetu" זו הסיבה שנתניהו מאשים היום את בית המשפט באנטישמיות, ומרמז שהעמדתו לדין היא מתקפה על כל היהודים. "Mtu wetu" זו הסיבה שלפתע נראה שגרמניה פחות להוטה לעמוד בהתחייבויותיה על פי החוק הבינלאומי, ומדוע פוליטיקאים אמריקאים מאיימים על כולם, אפילו על אלה בקנדה ובאירופה שאולי בטעות חשבו שהם תמיד יהיו חלק מהשבט.
זה אירוני למרבה הצער כי על 140 שנה לוועידת מערב אפריקה בברלין – מה שהכין את הבמה לקולוניזציה האירופית של אפריקה ואשר לאחר מכן הציג את נגע השבטיות ליבשת – שאותה תפיסת זהות לא רציונלית ומטוטאלית מופעלת במערב כדי להגן על אנשים שהואשמו בכמה מהקטגוריות הגרועות ביותר של פשעים שאפשר להעלות על הדעת.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
