"בעקבות אירועי 7 באוקטובר החלטנו להכפיל את מאמצינו לחינוך הציבור בנושא סכנות השנאה, במיוחד האנטישמיות, ולאן הן יכולות להוביל", מצהיר הרב אלי מיירפלד, מנכ"ל מרכז הזיכרון לשואה זקלמן (The Zekelman Holocaust Center), שבפרמינגטון הילס, מישיגן, בארצות הברית.
"התוכניות, האירועים, ההדרכות והסדנאות של המרכז ממשיכים בעוצמה, עם המוני תלמידים במהלך היום. עם זאת, ראינו מדי פעם הפגנות קטנות שנערכו מעבר לרחוב תוך השוואות שווא בין רצח העם של שישה מיליון יהודים בשואה לבין פעולות ההגנה הצבאיות של צה"ל בעזה. אנחנו מכבדים את חופש הביטוי, אך רואים את השימוש בטרגדיה של השואה לקידום אג'נדה פוליטית דבר אנטישמי ומתועב".
היום, 27 בינואר, חל יום השואה הבינלאומי, במועד שבו מציינים 80 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. מתחילת מלחמת חרבות ברזל מוסדות ברחבי העולם שעוסקים בהנצחת השואה פועלים במציאות מאתגרת מאוד. "אנחנו נמצאים בקשר עם עשרות מוסדות זיכרון שואה ברחבי העולם", אומרת איריס רוזנברג, מנהלת אגף יחסים בינלאומיים ותקשורת ב"יד ושם". "המצב בהם אינו אחיד, ותלוי באווירה ובהתנהלות המדינה שבה נמצא המוסד, ופעמים רבות גם בממשלה של אותה מדינה, בעמדה שלה כלפי ישראל".
לצייד בעובדות
לדברי רוזנברג, בחודשים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר הנהלות כל המוסדות המשיכו לדבוק במשימת זיכרון השואה בדרך שפעלו בה עד כה, "אבל אצל חלקם היו תגובות בעייתיות בקרב חברי צוות זוטרים, בשאלה אם הם צריכים להביע עמדה בנוגע למצב בישראל או בעזה. בהמשך עלתה גם השאלה אם המוסדות צריכים להביע עמדה בנושא הנסיקה באנטישמיות ברחבי העולם. חלק מהמוסדות לא עסקו בכך בעבר באופן ישיר, ואילו עכשיו הם נמצאים על פרשת דרכים, מעלים שאלות בעניין תפקידם. הערות בנושא אנטישמיות עלולות להיתפס כאמירות פוליטיות, ולכן יש התלבטויות איך נכון להתבטא כדי לא לפגוע בתחום שהם אחראים עליו – זיכרון השואה".
בנוסף, מציינת רוזנברג, "רבות מהנהלות המוסדות הרגישו סוג של בגידה מצד גופים שבעבר שיתפו איתם פעולה, ופתאום לא רוצים בכך, או מתבטאים בצורה בעייתית ואף בטון אנטישמי. גם בעבודה שלהם מול קהלים, מול בני נוער ומורים, יש יותר אתגרים בעיסוק במשמעויות של זיכרון השואה והרלוונטיות של כך היום".
מרכז זקלמן שבמישיגן מתמקד בחינוך למאבק באנטישמיות ובשימור זיכרון השואה, תוך דגש על סיפורי ניצולים ועל ההקשר ההיסטורי של האירועים שהובילו לשואה. לדברי מיירפלד, המרכז מכוון לכך שיחידים, וגם החברה, יפעלו לצמצום, ובסופו של דבר למניעה של מעשים אנטישמיים. "זוהי התוכנית האסטרטגית והיעד שלנו", הוא אומר.
איך, למשל, אתם מתכוונים לקדם את היעד הזה?
"דוגמה אחת היא הרחבת התכנים שלנו למכללות ולאוניברסיטאות. נוסף לאלפי תלמידים בחטיבות הביניים ובתיכונים מדי שנה, אנחנו מגיעים כעת גם לסגל ולסטודנטים בקמפוסים, במכללות ובאוניברסיטאות. המבוגרים האלה יכולים לחולל שינוי היום ומחר, ועלינו לצייד אותם בעובדות, ברגישות המוסרית ובאומץ ליצור עולם טוב יותר. באופן דומה, אנחנו מאיצים את הפנייה שלנו גם למבוגרים העוסקים בענפים אחרים, כולל כמעט 1,000 איש שעובדים בסקטור הביטחון. ההכשרה שלנו את אנשי אכיפת החוק, תוך הפקת לקחים חשובים מהשואה, מסייעת ללמד מנהיגות מוסרית, אכיפה שאינה מוטה ורגישות תרבותית".
לציון יום השואה הבינלאומי מתקיימת במרכז זקלמן פעילות ייחודית. "אנחנו מוזיאון השואה הראשון שמארח את 'חדר הראיות' (The Evidence Room)", מיירפלד מספר. "אלה שלושה שחזורים אדריכליים של מבנים ו־65 יציקות גבס, שדרכם הצופים מתוודעים למציאות של הזוועות במחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. מיצגים אלה עוצבו במקור עבור הביאנלה בוונציה ב־2016".
הרצוג בפרלמנט האירופי ביום השואה הבינלאומי (צילום: לע"מ)
פרנצ'ישק בויאנצ'יק, מומחה ראשי לקשרי חוץ במוזיאון לתולדות יהודי פולין (POLIN Museum of the History of Polish Jews), מעיד שהפעילות החינוכית של המוזיאון זוכה להערכה רבה בפולין, אבל רואה גם עלייה בתוכן האנטי־ישראלי והאנטישמי ברשתות החברתיות לאחר 7 באוקטובר. "זה גם מאתגר להבחין בבירור בין תוכן אנטישמי שנוצר על ידי בוטים לבין כזה שנוצר על ידי אנשים קיצוניים", הוא אומר. "לאחרונה, אלמוני רשם על קיר ליד המוזיאון את הכתובת 'גטו 1943 = עזה 2025'. האירוע דווח למשטרה".
עם זאת, לדבריו, אין למלחמה בעזה השפעה משמעותית על הביקורים במוזיאון או על פעילותו.
המוזיאון לתולדות יהודי פולין נמצא בשטח שבו היה בעבר גטו ורשה, מול האנדרטה לזכר גיבורי הגטו. תערוכת המולטימדיה של המוזיאון מציגה את ההיסטוריה בת 1,000 השנים של יהודי פולין – הקהילה היהודית הגדולה בעולם בעבר. המוזיאון, זוכה פרס מוזיאון השנה האירופי לשנת 2016, נלחם באנטישמיות ובשנאת זרים, ורבות מפעילויותיו עוסקות בהנצחת זיכרון השואה.
"אחת הפעילויות המרכזיות מתקיימת מדי שנה ב־19 באפריל, לציון מרד גטו ורשה", מספר בויאנצ'יק. "מתנדבים מחלקים ביום זה נרקיסים מנייר ברחובות ורשה ובערים אחרות בפולין כמחווה למורדים. אומנם בהתחלה היינו מודאגים מתגובות שעלולות להיות השנה בקרב הציבור לפעילות זו, אבל לא דווח על תקריות".
המוזיאון הפגין הזדהות עם מדינת ישראל על רקע טבח 7 באוקטובר. "הארנו את המוזיאון בכחול־לבן מיד לאחר הטבח ושוב ביום השנה", בויאנצ'יק מפרט. "בנוסף, ערכנו טקס מיוחד לזכרו של אלכס דנציג ז"ל, היסטוריון ישראלי יליד פולין, שנחטף לעזה ב־7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז ונרצח בשבי. אלכס היה חבר מסור ביותר של המוזיאון ושל כל האנשים העוסקים בחינוך בנושא המורשת היהודית־פולנית. בעשור האחרון פיתחנו יחד תוכניות לביקורי לימוד של מורים פולנים אצלנו וב'יד ושם' בירושלים".
בויאנצ'יק מוסיף שבשנה החולפת המוזיאון התמקד בהצגת נקודת המבט היהודית על האירועים שהתרחשו בישראל: "כחלק מחגיגות השנה העשירית שלנו הזמנו אמנים יהודים להציג בגלריה אצלנו. עבודותיהם הציעו פרשנות לנושאים עכשוויים, אם כי לא עסקו אך ורק במצב בישראל ובעזה. תערוכה זו זכתה להערכה רבה על ידי המבקרים אצלנו".
חשש אמיתי
"לא נרשמה ירידה בעניין בנו או בתמיכה בפעילות שלנו. למעשה, להפך. בשנה החולפת היה מאתגר להכיל את מספר המבקרים הגבוה", מתגאה גודרון בלוברגר, מנהלת חינוכית של אנדרטת מאוטהאוזן (The Mauthausen Memorial), אתר זיכרון וחינוך פוליטי־היסטורי בעיירה מאוטהאוזן שבאוסטריה. האתר מתאר את ההיסטוריה של מחנה הריכוז מאוטהאוזן ושל מחנות המשנה שלו ואת הפשעים ההמוניים שבוצעו שם.
באמצעות תערוכות ותוכניות חינוכיות המוסד מעודד את המבקרים במקום להתמודד עם ההיסטוריה ועם השלכותיה בהווה. הוא גם פועל להעלאת המודעות לכל התעוררות של פעילות נאצית, אנטישמית, גזענית בכלל, או מפלה ואנטי־דמוקרטית. האסירים במחנה הריכוז, שהוקם ב־1938, השתייכו לקבוצות שונות, בהם פושעים, מתנגדי המשטר הנאצי, יהודים, הומוסקסואלים וצוענים. בהתחלה מספר היהודים בו היה קטן, אבל החל מ־1944 החלו הנאצים לכלוא בו יהודים רבים, בעיקר מקהילות הונגריה והולנד. למחנה הובאו גם יהודים מאושוויץ ומברגן בלזן.
"חינוך לזכויות אדם באמצעות הוראת היסטוריה הוא בין המשימות המרכזיות שלנו", מסבירה בלוברגר. "נקודות מבט מגוונות על העבר, תוך השלכה על ראיית ההווה, משתקפות יומיום בדיונים עם המבקרים אצלנו. כל מבקר מביא איתו את הפרשנות שלו להיסטוריה, וזה מוביל לדיונים מעניינים. עם זאת, כמובן ישנו גבול למה שנחשב כהבעת דעה לגיטימית. הגבול הזה נחצה כשההיסטוריה מעוותת, כבודם או זכרם של הקורבנות נפגע, או כשמופצות אידיאולוגיות גזעניות".
מאז 7 באוקטובר, לא אחת נכתבת או נחרטת הכתובת "Free Palestine" במקומות שונים ברחבי האתר. "זה בפירוש חוצה את הגבול, וכל מקרה כזה מדווח למשטרה", בלוברגר מדגישה.
אתר ההנצחה האוסטרי מתמודד עם כמה אתגרים. "למשל, היעדר תשתית מתאימה לקיום תוכניות חינוכיות שנמשכות כמה ימים. אין לנו אפשרות להלין קבוצות במקומות באזור ולקיים בהם סמינרים", המנהלת החינוכית מסבירה. "אתגר נוסף הוא התיאום התוכני עם מערכת החינוך. לדוגמה, מהי הדרך הנכונה להעביר את הביקורים במקום כך שיוכלו להשתלב היטב בלימודים בכיתות ולקדם עיסוק ארוך טווח בנושא".
ביום השואה הבינלאומי מתקיימים במקום שני סיורים מודרכים מיוחדים. האחד עוסק באסירים יהודים במחנות הריכוז מאוטהאוזן־גוזן. סיור נוסף דן בנושא האנטישמיות בתקופה הנאצית והיום. בין הפעילויות המתוכננות לשנה הקרובה, שלושה ימי צעידה החל ב־31 במרץ לזכר קורבנות צעדות המוות ממאוטהאוזן־גוזן לתת־מחנה גונסקירכן, והמיצג האור־קולי #eachnamematters.
מאז 2021, שמות הקורבנות של מחנות הריכוז מאוטהאוזן־גוזן מוקרנים ומוקראים במקומות שונים. השנה המיזם יוקם בהופבורג בווינה, מה שמצריך, כדברי בלוברגר, גם אמצעי אבטחה מוגברים.
איריס רוזנברג מ"יד ושם" מסכמת: "מצד אחד, מוסדות שואה ברחבי העולם נמצאים בחשש אמיתי מהתקפות אנטישמיות, חווים הפגנות מחוץ לדלתותיהם וסופגים תגובות לא נעימות ברשתות החברתיות. מצד שני, כמה וכמה מהם, כמו בארגנטינה או במדינות מסוימות בארצות הברית, מרגישים שככל שהזמן עובר הם דווקא זוכים ליותר תמיכה והתעניינות מצד קהלים שונים. האתגר של כלל המוסדות במציאות העכשווית הוא לשמור על העצמאות שלהם ועל נאמנות לנושא שהם אמונים עליו – זיכרון השואה, ולא להפוך לכלי פוליטי".
