בעקבות פיגועי חמאס ב-7 באוקטובר, התקשורת הישראלית המרכזית קידמה שיח לאומני ברובו, תוך הבחנות ברורות בין "הם" – האויב – ל"אנחנו" – הישראלים.
הלחץ שהופעל על חדרי חדשות – בקרב הציבור, מהצבא והממשלה – לסקר את המלחמה בדרך זו, הוצג לראווה מדאיגה כאשר הממשלה סגרה את ערוץ החדשות הטלוויזיה הקטארית, אל ג'זירה, בתחילת מאי. .
קבוצות לחופש העיתונות גינו את הפעולה. "עם ההחלטה הזו מצטרפת ישראל למועדון מפוקפק של ממשלות אוטוריטריות לאסור את התחנה. וייתכן שהממשלה לא תעשה", נכתב בהצהרה מאת איגוד העיתונות הזרה בישראל, שפעלה לסייע לחבריה לסקר סכסוכים במזרח התיכון מאז 1957.
"לראש הממשלה יש סמכות לכוון לתקשורת זרה אחרת שלדעתו 'פועלת נגד המדינה'".
האיסור
בהשבתת אל ג'זירה, אחד מחדרי החדשות הבודדים שפעלו בעזה מאז תחילת המלחמה, ישראל טען שהשקע "פוגע בביטחון הישראלי", ויש לו "קשר הדוק" עם חמאס, הקבוצה המיליטנטית שהיא מכוונת בעזה.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בירך על ההחלטה וקרא לאל-ג'זירה א "שופר לחמאס" והצבא הישראלי האשים עיתונאים של אל-ג'זירה שהם חברי חמאס בעצמם, דבר שאל-ג'זירה דחתה.
הבסיס לאיסור הונח ב-1 באפריל, כאשר הפרלמנט הישראלי העביר את מה שמכונה "אל ג'זירה", המאפשר סגירה של כל כלי תקשורת זרה העלולים להוות איום ביטחוני על המדינה. חודש לאחר מכן, ב-5 במאי, קבינט המלחמה הישראלי הצביע פה אחד לסגור את הערוץ הקטארי במדינה, לתקופה של 45 ימים.
כוחות ישראליים לסגור מיד משרדי אל ג'זירה במזרח ירושלים והחרימו את הציוד שלה. בתחילת יוני, בית משפט בתל אביב אישר את האיסור לעוד 45 יום.
סגירתה של אל-ג'זירה בישראל עשויה להשפיע גם על פעילותה בגדה המערבית ובעזה, שם השקע עדיין קיים. הגישה לשני האזורים הפלסטיניים נשלטת ברובה על ידי ישראל, מציאות שעלולה להשפיע על חופש התנועה של עיתונאי אל-ג'זירה.
כבר בחודש שעבר, בעקבות איסורו בישראל, שר הביטחון הישראלי יואב גלנט הנחה את הצבא לחסום את אל ג'זירה בגדה המערבית.'
ענייני צנזורה וחופש העיתונות
ארגוני חופש העיתונות מתחו ביקורת ישראל על רדיפתה של עיתונאים פלסטינים, לרבות מעל 100 שנהרגו במהלך המתקפה שלו בעזה. חוסר עצמאות בקרב כלי תקשורת בישראל שיישרו קו עם הממשלה וצנזורה צבאית הם מכשולים מרכזיים נוספים לזרימת המידע במדינה, במיוחד בתקופת המלחמה.
"לצנזורה יכולה להיות השפעה על פרסום מידע הקשור לפעולות מזוינות בעזה", אמר אורן פרסיקועיתונאי עם העין השביעית, מגזין תחקירים ישראלי. "מאז ה-7 באוקטובר ישנה צנזורה עצמית כמעט בכל כלי התקשורת בישראל על המצב ההומניטרי בעזה. אולי בגלל צנזורה צבאית, אבל בעיקר בגלל שהציבור הישראלי לא מעוניין. הרוב המוחץ של הישראלים לא יודע מה קורה בעזה".
אזור פרברעיתונאי עם כמה כלי תקשורת אורתודוכסיים כולל יתד נאמןאמר כי עבודתו לחשוף את המשבר ההומניטרי בעזה הפכה לקשה הרבה יותר מאז 7 באוקטובר.
"פרסומים על המצב ההומניטרי בעזה גוררים מיד תגובות חריפות מאוד של קוראים מסוימים, הרואים שתושבי עזה ראויים למצב הזה", אמר. "זה מפעיל לחץ רב על העבודה שלי, אז אני נמנע מפרסום דברים מסוימים כדי להימנע משטפי התגובות."
החוק ששימש לסגירת אל-ג'זירה עשוי לשמש גם כדי לסגור כלי תקשורת אחרים שמבקרים את הממשלה, חושש פרסיקו. "השלב הבא יכול להיות לאסור על כלי תקשורת זרה אחרים, ואפילו, עם הזמן, על תקשורת ישראלית-פלסטינית וכלי תקשורת שמאלנית ציונית", אמר. "האקלים רעיל, כאשר פוליטיקאים בשלטון טוענים בקביעות שתקשורת הביקורתית כלפי בנימין נתניהו – ערוצי הטלוויזיה 11, 12 ו-13 – היא כמו אל-ג'זירה".
חנין מג'אדליבעל טור שבועי והעורך של "הארץ" בערביתהביעו חששות כי כלי התקשורת הישראלי הנוטה לשמאל הארץ נמצא תחת איום. "עם סגירת אל-ג'זירה, הממשלה מציבה את הכלים לאפשר התקפות על כלי תקשורת מקומיים אחרים המבקרים את המדיניות בעזה", אמרה. "אני חושב ש"הארץ" מודאג מהמהלכים האלה".
מג'אדלי חוששת שהצנזורה אולי סוגרת גם עליה.
"אני שואל את עצמי כל יום: מתי יבוא היום שבו לא אוכל יותר לכתוב את מה שאני כותב?" היא הוסיפה. "אני חושש שהיום הזה לא כל כך רחוק."
תמונה על ידי היילי בלאק דרך Pexels.
