משכתי תשומת לב במאמר קודם לחוסר התגובה של הקהילה הבינלאומית עד כה למלחמת התוקפנות שנוהלה על ידי מיליציית כוחות התמיכה המהירים (RSF) והספונסרים החיצוניים שלה נגד העם והמדינה הסודנית. כאן, ברצוני להסביר כיצד המשפט הבינלאומי מספק בסיס איתן לפתרון בדרכי שלום של המשבר הזה.
זכותה של מדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה היא עקרון ליבה של המשפט הבינלאומי המעוגן באמנת האומות המאוחדות. עבור מדינות, הגנה עצמית אינה פריבילגיה גרידא אלא חובה – יש להן חובה לשמור על ריבונותן ועל רווחת עמן.
אולם בעת המודרנית, מדינות נאלצות לעתים קרובות להגן על עצמן לא מפני מדינות אחרות, אלא מפני גורמים לא-מדינתיים כמו קבוצות טרור, ארגוני פשע ומיליציות. מיליציית ה-RSF המנהלת כעת מלחמה במדינה הסודנית היא שחקן לא-מדינתי כזה.
המשפט הבינלאומי ברור לגבי הזכויות והחובות של מדינה בסכסוך – בין אם הסכסוך האמור הוא נגד מדינה אחרת או נגד שחקן לא-מדינתי. עם זאת, מוסדות המופקדים על שמירה על החוק הבינלאומי פוגעים לעתים קרובות בשוגג בריבונות המדינה כשהם מגיבים לסכסוך בין מדינה לבין שחקן לא-מדינתי, כמו זה בסודאן. הם עושים זאת על ידי מתן לגיטימציה לגורמים שאינם ממלכתיים כמו מדינות ומוסדותיהן, ופוליטיזציה של גישתם לנושאים הקשורים לצדק, זכויות אדם ומשפט הומניטרי.
הדו"ח האחרון של משימת גילוי העובדות של מועצת זכויות האדם של האו"ם בנושא סודן הוא דוגמה לכך. הדו"ח מתעד את הזוועות חסרות התקדים וההפרות החמורות מאוד של המשפט ההומניטארי הבינלאומי שבוצעו על ידי מיליציות ה-RSF, כולל פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות מינית, שעבוד וגיוס ילדים. המשימה, לעומת זאת, בניגוד להיגיון ולצדק, קוראת להטיל אמברגו נשק לא רק על ה-RSF, אלא גם על הכוחות המזוינים של סודאן, הצבא הלאומי שמגן על תושבי סודאן מפני המיליציה הפרועה. במילים אחרות, הנציגות קוראת לשלול מהמדינה הסודנית את הזכות והאחריות הבסיסית ביותר שלה: הגנה עצמית מפני אויב מרושע המאיים על ריבונותה.
אלימות וזוועות
מיליציית ה-RSF חולקת תכונות מרכזיות עם השחקנים הלא-מדינתיים הקיצוניים והמסוכנים ביותר ברחבי העולם. היא פועלת לפי אידיאולוגיה קיצונית, מבצעת פעולות קטלניות חוצות גבולות, ומשתמשת באכזריות חסרת הבחנה, ופוגעת בנשים וילדים חסרי הגנה. בעוד שהאלימות האתנית והמגדרית של המיליציה מתועדת היטב, פחות תשומת לב ניתנה לתכונות הבעייתיות האחרות שלה.
כמו כמה מהקבוצות החמושות הקטלניות ביותר עמן נאלצה הקהילה הבינלאומית להתמודד בשנים האחרונות, האלימות הקיצונית של מיליציות ה-RSF נובעת מאידיאולוגיה של עליונות גזעית. המיליציה מבקשת ליצור מולדת בלעדית בשטח סודן עבור שבטים ערבים מדארפור והסאהל. כדי להשיג זאת, המיליציה דוחקת החוצה אוכלוסיות מקומיות מאזורים פוריים כמו דארפור, קורדופן, אל-גזירה וסנאר, ומיישבת במקומם נוודים ערבים.
קיצוניות גזענית
לאחרונה, כמה כלי תקשורת בינלאומיים הדגישו את הסכנות שבפרויקט הזה. הסופר הסודאני הבולט עוסמאן מירג'אני, לשעבר סגן העורך הראשי של העיתון הפאן-ערבי אל-שרק אל-אווסט, בין היתר, הזהיר במאמרים שונים ובדיווחי חדשות מפני ההשלכות מרחיקות הלכת של תוכנית זו. מוקדם יותר החודש, חקירה משותפת של Sky News, Lighthouse Reports, הוושינגטון פוסט ו-Le Monde חשפה את המאמצים המערכתיים של ה-RSF לטיהור אתני באזורים נרחבים בדרפור. סרטון שפורסם במסגרת החקירה הראה אנשי מיליציות של ה-RSF ולוחמים ערבים בעלות ברית קוראים "ניצחון לערבים" כשהם מוקפים בגופות הדמים של הקורבנות האזרחיים של הטבח האחרון שלהם.
המדיה החברתית, בינתיים, מוצפת בסרטונים של צעירים ערבים מהסאהל החוגגים את ההצלחות הצבאיות הנתפסות של ה-RSF בדרפור ובאזורים אחרים, כשדמויות בולטות מהקהילות הללו משבחות בפומבי את "המנהיג העולה" של המיליציה. המדי (מוחמד חמדאן דגאלו).
כפי שציין המומחה הנודע לקרן אפריקה, אלכס דה ואל, בשלב מוקדם של הסכסוך, "ה-RSF הוא כעת מפעל שכיר חרב חוצה-לאומי פרטי" המסוגל להפוך את סודן לחברה בת של מיזם זה, אם לא ייבדק. המיליציה עצמה הפכה לתלויה רבה בתמיכה משכירי חרב ובני שבטים ערבים בעקבות הפסדים משמעותיים נגד הצבא הסודני.
תגובה בינלאומית ואחריות
הקהילה הבינלאומית, שטיפלה בעבר בכוח ובנחישות עם קבוצות חמושים דומות, לא העריכה במידה רבה את האיום שמציבה מיליציית ה-RSF (שנודעה בעבר בשם ג'נג'וויד) על סודן, האזור ועל היציבות העולמית. למעשה, גורמים ממלכתיים ולא ממלכתיים מסוימים ממשיכים לספק תמיכה צבאית למיליציה, ומאפשרים לה לבצע אלימות נגד תושבי סודאן ללא עונש.
ה-RSF אינו מהווה עוד איום רק על סודן אלא על הקהילה הבינלאומית כולה, וככזה הוא דורש תגובה מאוחדת ועקרונית.
פושעים אינם נכנעים מרצונם לחוק. מדינות אוכפות עליהן את החוק כדי להגן על עצמן. בימים אלה כמה חוקרים מתארים את הסדר הבינלאומי כ"אנרכי" בשל היעדר סמכות עליונה מוכרת בעולם. עם זאת, עדיין קיימים מנגנונים וכלים המסייעים למדינות בהגנה על בני עמן וכפיית חוק וסדר על שחקנים נוכלים. מנגנונים אלו כוללים את המשפט הבינלאומי, האו"ם וארגונים אזוריים דומים. הם אולי לא מושלמים, אבל בלעדיהם אנחנו מסתכנים בירידה להפקרות.
ערכים מול כדאיות פוליטית
מטריד לראות מדינות רבות מעניקות עדיפות לאינטרסים הלאומיים הצרים שלהן על פני ערכים אוניברסליים בכל הנוגע לגינוי פשעים נגד אזרחים ומניעת גיוס שכירי חרב. גישה סלקטיבית זו שוחקת את יסודות הצדק הבינלאומי וזכויות האדם. אסור לעולם להתעלם מהסבל של העם הסודני למען נוחות פוליטית או רווח כלכלי. מציאת נתיב לשלום בר קיימא בסודן דורשת גישה חדשה להתמודדות עם ה-RSF. הקהילה הבינלאומית חייבת לנקוט בפעולה לא רק באמצעות גינוי קולני אלא גם צעדים קונקרטיים המחייבים את מנהיגי המיליציה, מממנים ונותני החסות של המיליציה. יש לתת עדיפות לניתוק אספקת הנשק ושכירי החרב של המיליציה.
יתרה מזאת, על הקהילה העולמית לתמוך בסודן בכינון תהליך שלום מקיף. זה כולל קידום דיאלוג בין כל בעלי העניין, חיזוק מוסדות המדינה וטיפוח כיבוד זכויות האדם ושלטון החוק. לעם הסודני מגיע עתיד נקי מאלימות ודיכוי, שניתן להשיג רק באמצעות מחויבות אמיתית לשלום וצדק. הגיע הזמן שהעולם יעמוד לצד העם הסודני וידרוש אחריות למי שמבצע זוועות. רק באמצעות מאמץ מאוחד ועקרוני ניתן להשיג שלום ויציבות מתמשכים בסודן. עתידה של המדינה תלוי בנחישות הקולקטיבית שלנו לשמור על צדק, זכויות אדם ושלטון החוק.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
