חורי הקדיש חלק ניכר מכתיבתו לעניין הפלסטיני ולימד באוניברסיטאות ברחבי העולם.
מְחַבֵּר רוֹמָנִים אליאס חוריאחד הסופרים הנודעים ביותר בלבנון ותומך נלהב בעניין הפלסטיני, מת בגיל 76.
חורי, קול מוביל של הספרות הערבית, היה חולה במשך חודשים ואושפז ושוחרר מבית החולים מספר פעמים במהלך השנה האחרונה עד למותו מוקדם ביום ראשון, אמר היומון "אל-קודס אל-ערבי" שעבורו עבד.
במשך כמה עשורים הפיק חורי אוסף גדול של עבודות בערבית שנגע בנושאים של זיכרון קולקטיבי, מלחמה וגלות, לצד כתיבה לעיתונים, הוראת ספרות ועריכת פרסום הקשור לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף).
רבים מספריו תורגמו לשפות זרות, כולל צרפתית, אנגלית, גרמנית, עברית וספרדית.
אחד הרומנים הידועים ביותר שלו, שער השמש, מספר את סיפורם של פליטים פלסטינים שגורשו מבתיהם ב-1948 במהלך המלחמה שחפצה עם הקמתה של ישראל.
מאות אלפי פלסטינים גורשו מבתיהם במהלך אותו סכסוך, במה שהפלסטינים מכנים נכבה, או "קטסטרופה" בערבית. הרומן הפך לסרט על ידי הבמאי המצרי יוסרי נסראללה.
"הקטסטרופה החלה ב-1948 והיא עדיין נמשכת", כתב פעם בהתייחסו להתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
חורי כתב גם על מלחמת האזרחים של לבנון בשנים 1975-1990 ברומנים כמו הר הקטן ויאלו.
אלוף העניין הפלסטיני
חורי נולד בביירות ב-12 ביולי 1948, למד באוניברסיטה הלבנונית ולאחר מכן באוניברסיטת פריז, שם קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה חברתית.
חורי, תומך בפלסטינים מאז נעוריו, היה עורך שותף של כתב העת "פלסטינים עניינים" הקשור לאש"ף בין השנים 1975 ל-1979, יחד עם המשורר מחמוד דרוויש.
חורי עמד גם בראש מדור התרבות של העיתון הלבנוני "אס-ספיר" שהוצא מכלל ימינו, ומוסף התרבות של העיתון היומי "אנהר". הוא לימד ספרות במספר מוסדות בארצות הברית, כולל אוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק.
בריאותו החולנית של חורי בשנים האחרונות לא מנעה ממנו לכתוב ולפרסם מאמרים שפורסמו מחדש בעמוד הפייסבוק שלו ממיטת בית החולים שלו.
ב-16 ביולי הוא פרסם מאמר, שכותרתו "שנה של כאב", מספר את תקופתו מרותק למיטתו בבית חולים ועומד על "חיים מלאים בכאב, שעוצרים רק כדי לבשר על עוד כאב".
הוא סיים את היצירה שלו ברמיזה למלחמת ישראל ב- רצועת עזה הנצורהשעד אז השתולל במשך יותר מתשעה חודשים.
"עזה ופלסטין מופגזות באכזריות כבר כמעט שנה, אבל הן עומדות איתנות ובלתי מעורערות", כתב חורי. "מודל שממנו למדתי לאהוב את החיים כל יום".
