הסיפור של שדרות: הסיור שמשלב אוכל, היסטוריה, תקווה ותקומה

כשהגעתי לשדרות, לא ידעתי איך להתחיל לכתוב עליה. איך כותבים על עיר שבמשך שנים הייתה נתונה תחת אש, ועכשיו מנסה לבנות את עצמה מחדש? איך מספרים על מקום שבו הטרגדיה והתקווה הולכות יד ביד? אבל אחרי יום שלם בעיר, הבנתי שהסיפור של שדרות הוא בעצם הסיפור הישראלי בתמצית: עם שמסרב להיכנע, שיוצר מחדש את עצמו שוב ושוב, ושבכל פעם מוצא דרכים חדשות לחגוג את החיים.

המוזיקה שבנתה עיר: בית המייסדים

התחלתי את המסע בבית המייסדים, שהוא חלק מפרויקט ארצי של 12 מוזיאונים שהקימו משרד התרבות והמועצה לשימור אתרי מורשת. המטרה הייתה להציג את הסיפור הלא מסופר של מקימי עיירות הפיתוח והמעברות, שתרומתם להקמת המדינה לא זכתה להכרה ראויה. כאן בשדרות, הסיפור מתמקד במוזיקה – הכוח שחיבר את קהילות המעברות השונות ויצר את הזהות הייחודית של העיר.

המוזיאון הייחודי הזה משלב מולטימדיה חדשנית ופעילות אינטראקטיבית שמתאימה לכל הגילים. הדרך הכי טובה לתפוס את כל מה שהמוזיאון מציע היא בסיור המודרך (בתיאום מראש), שכולל צפייה בסרט באורך 15 דקות על התפתחות המוזיקה בשדרות. כמו כן, במוזיאון יש ארכיון דיגיטלי מתקדם עם אוסף עשיר של תמונות אוויר מהעבר, עיתונות מקומית משנות ה־50 וה־60, אלבומי תמונות מהתקופה, מסמכים נדירים וראיונות מוקלטים עם המייסדים שכבר לא איתנו. בחגים מתקיימים סיורים פתוחים לקהל בהרשמה מראש.

חדר "כור ההיתוך" שבמוזיאון מספר על מחיקת הזהות הישנה ויצירת הצבר הישראלי, תוך הדגשת הרב־תרבותיות שיוצרת פסיפס ייחודי. בחדר אחר למדתי על האתגרים הייחודיים: עד תחילת שנות ה־70 לא היה בית ספר תיכון בעיר, מה שהקשה מאוד על הצעירים להתקדם, אך רבים הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית.

חדר נוסף מספר את סיפורן של "הרוקמות" – 12 נשים מהקהילה האתיופית. נשים שהן חלק מקבוצת תפירה. הרקמה האתיופית, שאותה הן ייבאו לארץ, מתאפיינת בצבעי עזים ובצורות גיאומטריות.
הרצל 53, שדרות.
פתוח בימים: ראשון־חמישי, בשעות: 08:30־16:00.
לתיאום ביקור: 054־9444405.

זיכרון שהופך לתקומה: גן הגבורה והזיכרון

הרגע הכי מרגש ביום היה בגן הגבורה והזיכרון, האתר הראשון והרשמי להנצחת זכר קורבנות מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר. האתר הוקם על הריסותיה של תחנת משטרת שדרות לשעבר. ב־7 באוקטובר נכנסו מחבלי חמאס לעיר במטרה להרוג כמה שיותר תושבים ובניסיון לכבוש את משטרת שדרות. הם הרגו 52 בני אדם והשתלטו על התחנה. לאחר קרב שנמשך שעות רבות, כוחות צה"ל והימ"מ השיגו בחזרה את השליטה ולבסוף השמידו את התחנה.

בגן ניצבת אנדרטת "עמודי הנצח", 18 עמודים שנישאים לגובה 11 מטרים – הגובה המקורי של המגדל בתחנת המשטרה. בראש העמודים מוצבות אותיות "פורחות באוויר", שיוצרות יחד את המשפט "עם ישראל חי". בבסיס העמודים משפטים שנבחרו בשיתוף עם תושבי העיר. ברקע מושמעת מנגינה של חיים אוליאל, המוזיקאי המקומי הוותיק והמוערך, שאת השפעותיו ניתן להרגיש ברחבי שדרות.

על הקירות במקום ישנם ציורים של האומן אליסף מיארה. אחד מהם מתאר את תחנת המשטרה וטנק שיורה עליה, ועל גג התחנה יש ספר תורה ואותיות שפורחות לשמיים. כחלק מהאנדרטה ניצב לוח זיכרון הנושא את המשפט "אתם של ישראל?" – דבריה של רומי סויסה, ילדה בת 6 שניצלה אחרי שהוריה נרצחו, והסתירה את אחותה הפעוטה. הצמחייה בגן נבחרה כך שתציג את מחזוריות החיים של הטבע.

הטעמים של הבית: מסע קולינרי מפנק

אחרי התחושות הכבדות, הגיע הזמן לגלות את שדרות דרך הבטן. העיר מציעה סיורים קולינריים מגוונים. אחד מהם הוא סיור טעימות מודרך בעיר, שעולה 180 שקל לאדם (מינימום 15 משתתפים), והוא כולל חמש תחנות, שכל אחת מהן מספרת סיפור אחר על העיר. הסיור המודרך מתובל באנקדוטות ובפרטים שקשה להתוודע אליהם בסיור עצמאי. אם אין לכם אפשרות להצטרף אליו, בעיר מציעים את "ביס שדרותי" – כרטיס טעימות שכולל שבע טעימות בעסקים שונים בעיר, במחיר 135 שקל לאדם.

תסביך: המקום שבו הכל התחיל

אחת מהנקודות הקולינריות החשובות היא תסביך, שיושבת על שרידיו של בית הקפה הראשון של שדרות – מקום שבו היו נפגשים אנשי העיר ושותים ערק, כשברקע מוזיקה טובה, והמקום שבו גדל והתחנך חיים אוליאל. תסביך נמצא ממש בחצר הקדמית של משפחת אוליאל, שהייתה מאז ומעולם מקום מפגש לשדרותים, וגם כעת נראה שכלום לא השתנה. המקום כיום מנוהל על ידי האחיין שלו – אדיר אוליאל, שפתח את המקום לפני ארבע שנים, כשהיה בן 31.

“הייתי במטבח רוב חיי", הוא מספר תוך כדי הכנת הסביח המפורסם שלו. מה שמייחד את המקום באמת הוא הרטבים המיוחדים שאדיר מכין בעצמו: שום־לימון, מטבוחה עשירה וחמה, רוטב חריף ואריסה אותנטית. המקום מציע סביח מצוין, ולמי שלא יכול לוותר על בשר, אדיר מגיש חלה ממולאת בשניצל, סלטים שונים ומטבוחה שנעשית במקום. המנה המיוחדת "תסביך" (35 שקל) כוללת סביח ופלאפל יחד.
הרצל 37, שדרות.

הפיצוחים של דני: מסורת מימי המעברה

משם הוביל אותנו כרטיס הטעימות אל דני סויסה, "בוגר המעברה" כפי שהוא מכנה את עצמו בגאווה, מתמחה בפיצוחים רגילים ומסוכרים. זה מקום שמזכיר את הימים הראשונים של העיר, כשפיצוחים היו לא רק חטיף אלא גם דרך להעביר זמן ולהתחבר. כאן אפשר לטעום מהמטעמים הייחודיים שדני יוצר.
כיכר הנשיא 11, שדרות.

לה בוריקה: המזרח הטיפוסי

בלה בוריקה מגישים בוריקה במיטבה – דף של סיגר ממולא בביצה ותפוח אדמה, ומטוגן עד לפריכות מושלמת (15 שקל). אבל המקום מציע הרבה יותר: קוסקוס אותנטי, פלטת סיגרים ומטוגנים נוספים, מעורב עשיר, שניצל פריך ופריקסה ארומטית עם מבחר סלטים טריים.
לה בוריקה התחילה כדוכן קטן בשוק המקומי, ובמשך השנים התפתחה לכדי מסעדה מלאה. בשעות הצהריים המסעדה מלאה בעוברי אורח ומקומיים, שנהנים מבוריקה חמה, סלטים ועוד מטעמים.
כיכר הנשיא 2, שדרות.

אוריוס: מהצבא לקונדיטוריה

הסיום המתוק היה ב"Oryosss", בית קפה וקונדיטוריה של אור שוקרון, קונדיטורית וקצינה לשעבר שעשתה קריירה צבאית של 12 שנה. אור הייתה פיינליסטית ב"הקינוח המושלם" ומתמודדת בעונה האחרונה של "משחקי השף". הסניף בשדרות, השני והכשר שלה, נפתח באוגוסט 2023, חודשיים לפני פרוץ המלחמה. הסניף הראשון שלה, שנמצא בקיבוץ ארז, נפתח כבר בשנת 2021.
המבחר מרשים ומגוון. תמצאו פה את כל הקרואסונים המיוחדים של אור, לצד עוגות ויטרינה קרות. בגזרת המלוחים תמצאו בורקס, סלטים, לחמעג'ון – והכל עשוי במקום.

בגזרת המתוקים יש לא מעט קינוחים מומלצים: עוגת גבינה קלאסית; עוגת פטרייה עם מוס וניל ונוגט; ואסאי ממולא בקסיס ובצק פריך של שוקולד לבן. הכוכב החדש של המקום הוא "הקובייה" – יצירה קונדיטורית מורכבת, המשלבת מוס שקדים במילוי פחזנית קרמל מלוח וחמאת בוטנים, עטוף בשוקולד לבן. כמו כן, הטארט לימון כאן חמצמץ בדיוק כמו שצריך.
המקום פתוח בימים ראשון־שישי, בשעות: 9:00־14:00.

מבט על העתיד: מצפה שדרות

סיימתי את היום במצפה שדרות (גבעת קובי). הגבעה, הממוקמת 110 מטר מעל פני הים בקצה הצפון־מערבי של העיר, מעל כביש 34, מכונה על שם קובי הרוש ז"ל, שהיה הרבש"ץ של העיר בתחילת שנות האלפיים, ונהג לעלות עליה כדי להתריע מפני שיגורי רקטות בימים שלפני מערכת התרעת "צבע אדום".

בראש הגבעה תמצאו פרגולות צל, ספסלים וטלסקופ לתצפית על ישראל והגבול העזתי. במצפה נמצאת גם "אנדרטת הגיבורים" – אנדרטה מרגשת לזכר ארבעה מהלוחמים שנפלו במבצע צוק איתן: סא"ל דולב קידר, סג"ם יובל היימן, רס"ב קסהון (דני) ביינסאין ורס"ל נדב גולדמכר, שנהרגו בקרב מול מחבלים שחדרו ממנהרה לצד גדר הגבול וניסו להגיע לשדרות.

לרגלי הגבעה נפתח לאחרונה מרכז מבקרים חדיש, אשר מציע דרך נוספת להכיר את העיר דרך ההתמודדות שלה בנושאי ביטחון מאז הקמתה. במרכז מוקרן סרט קצר, שניתן לצפות בו באמצעות משקפי מציאות מדומה, המתאר את הקרבות בעוטף ב־7 באוקטובר דרך עיני המקומיים. בקרוב גם תוקם במקום מעלית, שתאפשר לכולם לעלות אל ראש הגבעה בקלות, במקום לטפס עליה ברגל.

מה שהכי מרגש בשדרות זה לגלות שתקומה יכולה להיות עניין יומיומי. לא רק דברים גדולים ונשגבים מחוללים אותה, אלא גם אנשים כמו אדיר, שממשיך להכין רטבים ביתיים במקום שהיה של הדוד שלו, ודני, שממשיך לקלות פיצוחים כמו שעשה כל חייו, ואנשים נוספים ודברים קטנים שמגלים כשמסתובבים ברחובות שדרות.

העיר שופעת מסעדות שמציגות אוכל ביתי ואוכל רחוב, שבשנים האחרונות מושכות אליהן יותר ויותר ישראלים שמגיעים לסיורים יחידניים או בקבוצות ונהנים מההיצע הקולינרי הרחב. יש כאן מי שבחרו להישאר, לבנות, להמשיך לחיות למרות הכל. הם הופכים את שדרות ממקום של זיכרון כואב למקום של תקווה חיה. האוכל כאן טעים יותר בגלל הסיפור שמאחוריו.

כשעזבתי את שדרות, הבנתי שזהו לא רק מקום שכדאי לבקר בו – זה מקום שחובה לבקר בו. כי כאן לומדים מה זה אומר לא לוותר על החיים, על השמחה, על הטעם הטוב. וזה שיעור שכולנו צריכים ללמוד. 